הקונצפציה הגרועה מהקונצפציה
פרופ’ אריה אלדד
כשראיתי את פרק “המבול” בסדרת התחקירים של גיא רולניק בכאן 11 חשבתי שכדי להגיע למסקנה שנתניהו אשם בכל, והטבח בעוטף הוא בכלל בגלל המתנחלים וצריך להמשיך להפיץ את עלילת הדם על הגדוד החסר בגלל הסוכה של סוכות – לא היה צורך לבזבז 600,000 ₪ מהמיסים שלנו. יש המון פוליטיקאים ,”מומחים” לכל דבר באולפנים, וסתם דעתנים שעושים זאת בהתלהבות, בחינם, או כמעט חינם. אמנם שום עובדות או תובנות חדשות על ה-7 באוקטובר לא עלו בסרט התעמולה היקר הזה, אבל למדתי הרבה על כל אלו שמאשימים את הקונצפציה, אבותיה ואלו שנשבו בה, בזמן שהם עצמם שקועים עד צוואר בקונצפציה משלהם. קשה לגמל לראות את הדבשת שלו.
*
כבר בפתיח מגדיר רולניק את נתניהו כאשם העיקרי. ב-14 מתוך 18 שנות שלטון החמאס בעזה היה נתניהו ראש הממשלה. גם בעיני נתניהו נושא גם באחריות ישירה וגם ב”אחריות המיניסטריאלית הכוללת” ויהיה חייב ללכת אחרי המלחמה. כשהעביר כסף לחמאס – הוא פשע נגד ביטחון ישראל. אבל כשטיפח את הבידול בין עזה לרמאללה כדי לדחות את סכנת “שתי המדינות” – הוא צדק. גם ראשי ממשלה אחרים שהיו לישראל בשנים אלו , אולמרט ובנט ולפיד תמכו בבידול בין עזה לרמאללה ככלי עבודה, ומימנו את החמאס. האם בעיני יוצרי “דו”ח רולניק” כל אלו אינם אלא “תינוקות שנשבו” בקסמיו של נתניהו? כולם פעלו כך . כראשי ממשלה, כרמטכ”לים או כשרים. כולם האמינו בקונצפציה : אם יהיה טוב בעזה יהיה טוב בישראל, ואחרי כל סבב הם וכל הגנרלים הכריזו : “חמאס מורתע”.
*
לפני שלושה חודשים (4 נובמבר 23) פרסם חיים רמון בעיתון זה מאמר ובו סקר את כל השותפים לקונצפציה. גם הוא מצביע על נתניהו כאחראי העיקרי לקונצפציית ה”דו קיום” עם החמאס, אך מוכיח ( ומצרף ציטוטים ומראי מקום) כי אהוד ברק ואולמרט, בנט ולפיד יצרו את מדיניות הבידול של הרצועה, ההכלה של תוקפנות החמאס והעבירו כסף לעזה, כלומר לחמאס. לצידם של ראשי הממשלות היו שרים, גנרלים ועיתונאים בכירים שאחזו באותה קונצפציה ממש. והתנגדו למיטוט החמאס. לזכותו של רמון ייאמר כי הוא היה מהבודדים שדרשו זאת לאחר השתלטות חמאס על הרצועה. ולחובתו ייאמר כי הוא מבקש להמיר את הקונצפציה הממאירה הזו , של חיזוק החמאס בעזה, בהקמת מדינה פלשתינאית ביו”ש ובעזה, אף שהכל יודעים כי זו תהיה מדינת חמאס. בנוסף על ברק, אולמרט, בנט ולפיד הזכיר רמון גם את ,, וכל המערכת הצבאית והביטחונית . כולם על פי רמון האמינו כי “חמאס מורתע” ו”רווחה בעזה טובה לישראל”. ואני מצאתי כי אהוד ברק אף הגדיל לעשות והציע (רק 4 חודשים לפני טבח שמחת תורה) כי ” צריך להחליש את החמאס…לא בהכרח על ידי השלכת פצצות. צריך להקים בעזה נמל ימי ושדה תעופה”. (ראיון לדייויד מילר 10 ביוני 23).
*
אחד מכוכבי “דו”ח רולניק” היה האלוף בדימוס גדי שמני. הוא שקבע נחרצות כי נתניהו הוא אבי הקונצפציה. אבל הוא – ממתנגדיו החריפים של נתניהו – אמר ( בראיון לאטילה שומפלבי 5 אפריל 22) “..חמאס לא רוצה חיכוך והסלמה…הם רוצים לפתח את הכלכלה ברצועה ולשפר את תנאי הקיום… הם מבינים שכל סבב כזה של לחימה מחזיר אותם הרבה אחורה…עכשיו יש 20,000 עובדים, ישראל נוקטת מדיניות מאד נכונה ( שמני החמיא כמובן לממשלת בנט-לפיד. א”א.)…בסוף – זה מה שמענין את החמאס”. אם נתניהו אכן אשם בקונצפציה – מדוע שמני, השולל כל דבר שנתניהו נוגע בו – מחזיק בה? וכך גם שאר כל המנויים ברשימה לעיל. שום לקח לא למדו כל הגנרלים והפוליטיקאים, העיתונאים והפרשנים מ7 באוקטובר. הם מלהגים על “הקונצפציה” ואיך יכולנו להיות כל כך עוורים , ונתניהו והמתנחלים אשמים – ואינם רואים כי הם שקועים בקונצפציה מסוכנת לא פחות, לגבי כל הארץ.
שמני מסביר גם מדוע כל המומחים והגנרלים דבקו בקונצפציה :” כשיש מנהיג מאד דומיננטי…הארגון מיישר אתו קו. מי שלא מיישר קו לא מצליח לשרוד. כל מי שמתנגד הוא מיד עורף לו את הראש ולכן יש אנשים בארגון שהם מורתעים”. שמני התכוון כמובן לנתניהו, לא לאריאל שרון שפיטר שרים והעיף את הרמטכ”ל יעלון ערב ההתנתקות.
זה תיאור מעליב מאד לראשי אמ”נ, אלופי מטכ”ל ורמטכ”לים בעשרים השנים האחרונות, כחסרי חוט שדרה. מתקרנפים. לא סתם כאלו שטעו בהערכת המצב, ובהבנת האויב. רולניק אפילו רומז בסיכום התכנית שמדובר במושחתים ממש. אנשים המוכנים להקריב את הביטחון הלאומי מטעמי קריירה ופרנסה. אבל לאלוף שמני, ( שמני כמשל. רבים דומים לו) אין הסבר לעובדה שגם אחרי שהקידום שלהם ופרנסתם כבר אינם תלויים במנהיג הכריזמטי – הם עדיין אוחזים בקונצפציה הממארת. והרי שמני עצמו דקלם אותה גם עשר שנים אחרי שהשתחרר מצה”ל, כשלא נשא בשום תפקיד רשמי. וכן כל הפוליטיקאים שדוקא בידול מנתניהו היה משרת אותם ובכל זאת היו משוכנעים (והסתמכו על ראשי אמ”נ והרמטכ”לים שבויי הקונצפציה) כי חמאס מורתע וכסף יקנה שקט.
*
בראיון ל”הארץ” ( 5 אוקטובר 2016) הסביר שמני מדוע ההתנתקות היתה טובה לביטחון : “היום אנחנו יושבים בחוץ ומרתיעים את החמאס, דואגים שהוא ישב בפנים ויעשה את העבודה”. מי שהיה אלוף בצה”ל היה בטוח שאפשר לשנות את התודעה של החמאס ושהפתרון לא יהיה כוחני. מפחיד ממש לחשוב כי אלוף בצה”ל אינו מבין דבר וחצי דבר באויב ובמניעיו. שמני ידע לצפות שבבחירות המוניציפליות ביו”ש חמאס יזכה ברוב . אבל “כל עוד אנחנו שם” (ביהודה ובשומרון ששמני מקפיד לקרוא להם “הגדה”. א”א) לא יהיה מצב שחמאס ישתלט צבאית, אבל גם השתלטות פוליטית היא בעייתית כי יווצר מצב שבאמת לא יהיה עם מי לדבר”. כלומר בעיניו של מי שמגנה את “הקונצפציה” – חייבים להחליף אותה בקונצפציה אחרת: מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל. והפלשתינאית תהא בוודאי, בהזיותיו של שמני, שוחרת שלום, מפורזת, “לא חמסית” ( למרות שהוא מודע לשיעורי התמיכה בחמאס ביו”ש , והוא עצמו אומר שאי אפשר להכחיד את החמאס כי הוא תודעה. לא רק ארגון טרור). וכיון שהוא וחבריו תומכים במדינה פלשתינאית ריבונית הם יודעים כי לא נוכל “לכסח את דשא הטרור” לילה לילה בג’נין ובטול כרם. הם מאמינים ב”רשות פלשתינאית משופרת” ב”ממשלת מומחים”, ושאם יהיה שם שפע ושגשוג הם לא ירצו להשמיד אותנו, לא יהפכו את יו”ש לעזה, וגם בטוחים שהסיפור על שלגיה ושבעת הגמדים הוא אמת לאמיתה. שמני , כרבים מתומכי הקמת המדינה הפלשתינאית מבינים שחייבים למהר. כי הזמן לא פועל לטובתם. צריך למהר לפני שגם אחרון הישראלים יבין ש -80% מהערבים ביו”ש הם תומכי חמאס ומעריציו לאחר 7 באוקטובר. ואז – מי שפוי בישראל שיסכים לתת להם מדינה? והרי זו תוכנית ביידן, והאירופאים והשמאל בישראל : היפרדות. שתי מדינות. אנחנו כאן והחמאס – שם. ויהיה נפלא. כמו בששה באוקטובר.
( צילום גדי שמני – צ’אד מקנילי. ויקיפדיה)
כתבות נוספות
