ביטחון ללא רצועות
פרופ’ אריה אלדד
על שלוש רגליים ניצבה תפיסת הביטחון של ישראל שניסח דוד בן גוריון ב1953 : הרתעה, התרעה והכרעה. הוא הבין שיש הרבה ערבים אויבים , שלא נוכל להחזיק צבא סדיר גדול דיו כדי להתמודד במקביל בשלוש חזיתות וקבע צורך בצבא מילואים גדול שיגוייס במלחמה ואז חייבת ישראל להעביר את המלחמה לשטח האויב.
שנים חלפו. מצריים וירדן חתמו הסכמי שלום ונמחקו ממפת איומי הייחוס. הצבא הסורי נחלש מאד במלחמת האזרחים. “החזית המזרחית” התפרקה. קברניטי ישראל וראשי צה”ל הגדירו את איראן ושלוחיה , חיזבאללה וחמאס , כאיום המרכזי. ראשי מערכות הביטחון שלנו ספגו בחו”ל (בהארוורד, במימון קרן וקסנר, ובבתיה”ס הצבאיים בארה”ב) וגם באקדמיה בארץ ובמב”ל את תיאורית “תם עידן המלחמות הגדולות”. לכן קיבלו בהבנה את הקיצוץ הדרמטי בצבא היבשה שלנו, והחליטו כי גם הגיעה העת לשנות את תפיסת הביטחון הלאומי שלנו . דן מרידור עמד בראש ועדה שהמליצה להוסיף את ההגנה לשלוש הרגליים של בן גוריון. וגם אם הצעת הועדה שעמד בראשה לא אומצה רשמית על ידי ממשלת ישראל – בפועל כך קרה. לא זאת אף זאת – ההתגוננות הפכה לרגל הדומיננטית, ושכחנו כי “ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה”. קללת הטכנולוגיה החכמה חזרה אלינו כבומרנג, כי אם לא היינו מצליחים ליירט את רוב הרקטות של החמאס וחיזבאללה במעופן – ודאי היינו יוצאים להשמיד אותם הרבה לפני שהתעצמו והתחפרו ויצאו לטבוח בנו. מיליארדים הושקעו ב”כיפת ברזל” ושכבות ההגנה שמעליה, מיליארדים הושקעו בגדר על גבול יהודה והשומרון. זו שכבר מזמן הפכה מחוררת ככברה והשב”חים נכנסים ויוצאים באין מפריע כדי שימצאו כאן עבודה, כי זה – כך הם מטיפים גם היום – טוב לביטחון. מיליארדים רבים הושקעו בגדר סביב הרצועה ( זו שנפרצה בכמה מטענים וקומץ טרקטורים) ובמחסום התת-קרקעי , לתוך הים בזיקים, וגם בגבול הצפון. תקציבי ההתגוננות וההתבצרות – היו לבור ללא תחתית. הגדר הפכה לאבן הראשה של תפיסת הביטחון החדשה של ישראל. אין ספור הבלים וסיסמאות רהב הופרחו באזנינו מפי רמטכ”לים ושרי ביטחון וראשי ממשלה – על הביטחון המלא והמוחלט שמקנים לנו המכשול והגדר, על שלל החיישנים והמצלמות שלה, ושכחו את האמת הצבאית העתיקה: “קוו המגע לעולם ייפרץ”, מול עזה הגדירו “פרימטר” שכל הנכנס אליו – יירה. אבל כשהתחילו “הפרות הסדר” המאורגנות עם מטענים על הגדר – חסנו על “הילדים” המפגינים. הפרימטר הפך משטח הריגה לסיסמא חלולה. אחרי מלחמת לבנון השניה התקבלה החלטה 1701 שלא כובדה אפילו יום אחד על ידי החיזבאללה – ואנחנו “הכלנו”. הסתפקנו בהגשת מחאות ליוניפ”יל . בטח יש להם ארון תיוק ענק.
*
כשפרסם בן גוריון את מסמך תפיסת הביטחון הלאומי שלו הוא חשש שהעולים החדשים תושבי היישובים שהוקמו לאורך הגבולות ינטשו את יישוביהם במלחמה. ” אם במקרה סיבוב שני יתחילו היישובים החדשים לברוח, בדרכים יתנועעו פליטים יהודים ותפרוץ פאניקה בציבור – עלול הדבר להביא לידי כישלון ותבוסה. היישובים החדשים אינם מחוסנים – מפני שאינם מבוצרים מבחינה כלכלית …כאן יש סכנה עצומה “. ממשלת ישראל בימינו התמודדה בדרכה עם הסכנה. כדי למנוע בריחה ופאניקה – פינתה הממשלה בעצמה רבבות אזרחים. רוקנה את גבול הצפון וגבול הרצועה מתושבים, ובכך העניקה ישראל מרצונה לאויבינו ניצחון שלא זכו לו בשום מלחמה קודמת. אם תפיסת הביטחון הלאומי של בן גוריון היתה שלטת גם בימינו – היו מכים באויב הרבה לפני שהגיע למצב שהוא יכול להבריח רבבות יהודים מבתיהם. ישראל יצרה “רצועת הגנה” בדרום ובצפון – אבל בשטחינו, במקום בשטח האויב.
*
לפני שנתיים פלשה רוסיה לאוקראינה. לפתע פרצה מלחמה “קלאסית” עם מטוסים ודיויזיות חי”ר ושריון. רוסיה קונה נשק ותחמושת מאיראן וצפון קוריאה. ארה”ב ונאט”ו מחמשים את אוקראינה. תיאוריית “תום עידן המלחמות הגדולות” התרסקה , אבל אצלנו לא התחוללה רעידת האדמה המתחייבת מקריסת תפיסת הביטחון. לא חשו להקים מחדש את חטיבות הטנקים שפורקו. לא רצו למלא מחדש את מאגרי התחמושת שארה”ב הוציאה מכאן ושלחה לאירופה. בעיני ראשי הממשלה, שרי הביטחון והרמטכ”לים שלנו המלחמה הבאה נותרה לא-סימטרית . ותפיסת הביטחון שלהם נותרה דפנסיבית.
*
מזה כחודש עמל צה”ל להקים רצועת הגנה חדשה בתחומי הרצועה. “פרימטר” חדש שרוחבו כמה מאות מטרים, שיהיה חשוף לחלוטין ממבנים ומצמחיה. אבל 21 חיילי מילואים ממיטב גיבורינו נפלו השבוע במרחק 600 מטרים מהגדר. טווח RPG גדול יותר, וטווח טילי קורנט – גדול פי עשרה. מה יועיל הפרימטר להגנת היישובים אם אין ממשלה בישראל שתורה לצה”ל לירות גם ב”מפגינים”. ומה השלב הבא? יקימו קיר בטון שטרקטור “לא יוכל לפרוץ” במקום הגדר שהכזיבה? ייאבקו להשגת החלטת או”מ חדשה שתחליף את 1701 חסרת התועלת? איך “נסיגת חיזבאללה מצפון לליטאני” תסיר את האיום בהינתן טילי קורנט ל-10 קילומטרים וטילים מדוייקים למאות קילומטרים?
ממלכת ירדן הפכה לתחנת מעבר לכמויות נשק גדולות המוברחות בידי איראן והמיליציות שלה לארגוני הטרור ביו”ש. כמו מצריים – ירדן רק “כאילו” נלחמת בהברחות. “החזית המזרחית” הישנה מתה – אבל לנגד עינינו קמה חזית מזרחית חדשה. וירדן, המצטרפת לדרום אפריקה בהאשמת ישראל בפשעי מלחמה , ועורכת “תרגילי הגנה” בבקעת הירדן ויורה ( בפועל!) מערבה אל מעבר לנהר, נאבקת בהברחות מן השפה ולחוץ, ורק כשהיא חוששת שהנשק יישאר בשטחה וישמש נגדה. ירדן זו זוכה אצלנו לחסינות דיפלומטית ו”הכלה”. ולכל היותר מושמעים דיבורים על…הצורך להחליף את הגדר המתפוררת לאורך הנהר בגדר חזקה וחכמה.
*
“רצועות ביטחון”, “פרימטרים” ו”שטחים מפורזים” אינם מסייעים בהגנה אם מי שמופקד עליהם – מראש הממשלה ועד אחרון השומרים במחסום – לא חי בתודעת “אצבע על ההדק”. אפילו תעלת סואץ לא הגנה עלינו ו”פרימטר” של כמה מאות מטרים יועיל? שוב נסמוך על גדר ומכשול וחיישנים?
לא למדנו כלום?
היה לנו “אזור ביטחון” בדרום לבנון. יצאנו משם כי בלחץ “ארבע אמהות” ותקשורת עויינת לא רצה אהוד ברק לשלם את מחירי האחזקה. הנסיגה אפשרה למפלצת החיזבאללה לצמוח לאיום אסטרטגי. שרון חולל את פשע ההתנתקות בניגוד לתפיסת הביטחון שלו רק כדי להינצל מתיק פלילי ואיום הכלא. כך ואפשרנו למפלצת החמאס לצמוח. כל מי שמציע נסיגה מיו”ש ו”שתי מדינות” יקים עלינו עוד מפלצת כזו, בלב הארץ. בקעת הירדן יכולה להוות רצועת ביטחון רק אם תתמלא ביישובים ומתיישבים בריבונות ישראלית מלאה. ההתיישבות היא נכס ביטחוני, ולא נטל, רק אם אין מפנים אותה מיד כשהאויב מאיים. רק אם מגיבים התקפית גם על איומים. ואם לא תוחל בבקעה ריבונות מלאה של מדינת ישראל – שוב עלול לקום כאן ראש ממשלה שיעקור ויברח מטעמים אישיים או לחץ חיצוני. שום פרימטר חשוף, גדר או מכשול – לא יגנו עלינו מפני האויב בעזה אם לא נשלוט ברצועה, ננתק אותה מדרום ונשוב ונקים את היישובים שעקרנו. אם נפסיק לשפוך מיליארדים על התגוננות ונשקיע אותם בהתיישבות חדשה, בשיקום וחיזוק הקיימת , ובהתעצמות צבא יבשה התקפי – נזכה לביטחון. רק אלו יהיו חגורות הביטחון האמיתיות הדרושות לנו.
כתבות נוספות
