להחזיר את הגלגל
פרופ’ אריה אלדד
“נתחיל מהסוף” כותב גלעד שרון ( ידיעות אחרונות 28 נובמבר 23) “איום מיידי על הגדרות, אסור שיהיה יותר אף פעם. איום כזה שהיה לנו מעזה ועדיין יש בגבול הלבנון”.
לא. לא נתחיל מהסוף. רק מי שמנסה לטשטש את חלקו וחלק אביו בפשע – מתחיל מהסוף. חייבים להתחיל בהתחלה. להבין איך נוצר האיום בעזה. איך הוא נוצר בגבול הלבנון. רק אם נבין, ונחזור לנקודה בה נוצר האיום – נוכל למנוע אותו.
שלושה מודלים בפנינו : יהודה ושומרון, רצועת עזה ודרום לבנון.
בשלושתם שלטנו שלטון מלא. בשלושתם יכולנו להיות אחראים לגורלנו, להבטיח את שלום ילדינו וזקנינו. ליכולת הזו היה ויש מחיר. מסיבות שונות לא רצינו להמשיך ולשלם אותו. ולכן שילמנו – ועדיין אנו משלמים פי אלף.
את איו”ש ורצועת עזה שחררנו במלחמת ששת הימים. את דרום לבנון – במלחמת לבנון הראשונה. להוותנו – לא יצאנו למלחמות הללו כדי לשחרר חבלי מולדת שהיו כבושים בידי האויב הערבי. המלחמות הללו נכפו עלינו. את ירושלים שחררנו – למרות תחנונינו בפני הירדנים – כדי להפסיק את ההפגזות על בירת ישראל, על פרברי תל אביב, כדי לעצור את הלגיון שפלש לארמון הנציב. את סיני כבשנו כדי “לסלק מהגדרות” את הצבא המצרי שסגר את מיצרי טירן ואיים לפלוש מדרום, ואת הגולן כדי לסלק את הצבא הסורי שהפגיז את כל היישובים למרגלותיו.
את המסקנות הנדרשות מבחינה ביטחונית, והכרחיות מבחינה היסטורית ולאומית היסקנו רק לגבי ירושלים ורמת הגולן. בהם החלנו ריבונות , אך שם עצרנו. ועדיין יש בנו מטומטמים (הולכים ומתמעטים לשמחתנו) המציעים לחלק את ירושלים ומצטערים שלא מסרנו את רמת הגולן לאסאד.
את כל סיני מסרנו במחיר הסכם השלום עם מצריים. לא היתה לנו מלחמה איתם מאז. למעלה מארבעים שנה. כמעט נצח במושגי המזרח התיכון. וצריך רק להתפלל שמחר או בעוד עשר שנים לא תתהפך עלינו מצריים ותצא למלחמה מגבול הנגב. לא מגבול התעלה.
את איו”ש חילקנו לA, B ו-C. בהסכמי אוסלו היכרנו באש”פ כנציג הלגיטימי של “העם” הפלשתינאי. הענקנו לו אחריות ביטחונית ואזרחית בערים הערביות, סמכויות אזרחיות בלבד ברוב השטח הכפרי, והותרנו באחריות ישראלית מלאה את שטחי C ובהם היום כחצי מיליון יהודים במאות יישובים. בשיא האינתיפדה השניה, במבצע “חומת מגן” מוטטנו חלק מהסדרי אוסלו בלי לבטל אותם כליל, השב”כ וצה”ל נכנסים ויוצאים בעריהם כדי להרוג או לעצור מחבלים. גורלנו בידינו. דגם יו”ש הוא הדגם הראשון.
את דרום לבנון החזקנו כרצועת ביטחון. בלי התיישבות יהודית. אפילו בלי תביעת ריבונות עד הליטני. אך בלחץ החיזבאללה שהקיז את דמנו ( כעשרים וחמישה חיילים הרוגים בשנה), לחץ שהועצם פי מאה בידי “ארבע אמהות”, הוכחנו לערבים שאנחנו פריכים. שאיננו מוכנים לשלם את המחיר. אהוד ברק הוציא את צה”ל מלבנון – ואפשר את התעצמות חיזבאללה עד שהוא מהווה איום אסטרטגי על ישראל. אהוד ברק שברח מלבנון הוא מראשי המטיפים בשער היום להסביר למה צריך לנצח ולכסח ולמה ממשלת ישראל הנוכחית אשמה במה שקרה בשמיני עצרת. האיש הנושא ישירות באחריות לאיום חיזבאללה על יישובי הצפון – מגלגל עיניים ומחפש אשמים. דרום לבנון הוא הדגם השני.
כחלק מהסכמי אוסלו מסרנו כמעט את כל רצועת עזה לערפאת ולכנופיות הרצח שלו. אך כל עוד היו יישובים יהודים בצפון החבל, במרכזו ובגוש קטיף – קיימנו בידינו מידה רבה של פיקוח ושליטה. לא כפי שהיה בימי טרום-אוסלו, אבל פי אלף יותר ממה שהיה בידינו ערב שמחת תורה. נכון, היו קסאמים קצרי טווח גם לפני ההתנתקות. אבל לא היתה תעשיית רקטות המגיעות לתל אביב ולירושלים, ולא רבבות מחבלים רוצחים בעיר תת- קרקעית. גלעד הציע לנו “להתחיל מהסוף” כדי להתחמק מהכרה באשמת אביו הנוראה : עקירת יישובי חבל עזה וגירוש תושביהם. בקיץ 2005 “התנתק” שרון מהרצועה. אבל זו כמובן לא התנתקה מאיתנו. כי הלקח שלמדו בעזה, כמו בלבנון, היה שהיהודים חלשים אינם מוכנים לעמוד במחיר הדמים שאחזקת כל חבלי המולדת תובעת מהם. הרוצחים של החמאס, כמו מחבלי חיזבאללה, למדו גם הם שאפשר לנצח את היהודים. ואם גרשו אותנו מנוה דקלים יוכלו לגרש גם את מתנחלי בארי ושדרות. בינואר 2006 היו בחירות ברש”פ. חמאס זכה ברוב ואיסמעיל הניה היה לראש ממשלת הרש”פ. כנופיית אבו מאזן סרבה לקבל את שלטון כנופיית החמאס, הדיחו את הניה, וחמאס השתלט על הרצועה. פושעי אוסלו החלו את הנסיגה מעזה. פושעי ההתנתקות ובראשם שרון השלימו אותה ויצרו את הוואקום . חמאס נכנס. 1400 איש שילמו בחייהם את מחיר הפשע הזה ב7 באוקטובר. רצועת עזה היא הדגם השלישי.
*
גלעד שרון מנסה להתווכח עם הטוענים שההתנתקות אשמה במצב שנוצר. “בניסיון פתטי לברוח מאחריות למחדל נתלים נתניהו ושותפיו בהתנתקות” הוא כותב. לכל הביביסטים הוא מזכיר שנתניהו יכול לבוא בטענות רק אל עצמו, שהרי שוב ושוב הצביע בכנסת בעד ההתנתקות . נתניהו אכן שותף לפשע ההתנתקות. אבל מי שחולל אותה הוא אביו של גלעד, אריאל שרון. חברי פורום החווה בראשותו החלו את המהלך שסופו במחדל שמיני עצרת. אריאל שרון ובניו, הם שנשברו בלחץ הפיגועים ובלחץ התיקים הפליליים שהונחו לפתחה של משפחת שרון, וחוללו את הפשע הזה שלא הייתה לו שום הצדקה ביטחונית או מדינית. הם שהניחו את היסודות להקמת מדינת החמאס בעזה. אפילו אשמת נתניהו לא תגרע קמצוץ מהפשע שלהם. הם אפשרו את צמיחת המפלצת שהמתינה בסבלנות למחדל. רק המשך שליטה ברצועה על פי דגם יו”ש יכול היה למנוע את התעצמות המפלצת.
גלעד שרון צודק כמובן כשהוא כותב שהיו לנתניהו עשרים שנה לתקן את הנזק. והוא לא תיקן. אבל אם לא מנסים “להתחיל מהסוף” אלא מההתחלה – אשמתם של פושעי אוסלו וההתנתקות גדולה מאשמת אלו שלא רצו או לא הצליחו לתקן את תוצאות הפשע.
*
דגם דרום לבנון ודגם רצועת עזה הביאו אותנו אל סף איום קיומי. כמה מה”מומחים” הכי טיפשים שטעו בכל הערכותיהם בעבר ממשיכים לשבת באולפנים וללהג “מה היה קורה אילו גם חיזבאללה היה תוקף ב-7 באוקטובר”. ומגיעים למסקנה שהיינו בסכנה קיומית. איש מהם לא הציע להחזיר את הגלגל למצב שבו אנחנו אמנם משלמים מחירי אחזקה אבל לא מסכנים את קיומנו או מפקירים את אזרחינו לטבח המוני. עכשיו הם תובעים “להשמיד את חמאס” להכות את חיזבאללה. ומציעים לנו, “ביום שאחרי” למסור את הרצועה, שנשחרר בדם חיילינו, לידי הרשות הפלשתינאית. ואם לא ממש לזו של אבו מאזן, תומכת הטרור, מממנת משכורות הרוצחים, שאינה מצליחה לשלוט בטול כרם או בג’נין – אז לידי “רשות פלשתינאית משופרת”
( בראשות מי? הרוצח ברגותי? ג’יבריל רגו’ב המשבח את הטבח?) כלומר ארגון טרור משופר, בתוספת ציוד ונשק ואימון, שהוא ישלוט בעזה, ימשיך לחנך לשנאת יהודים, למחוא כפיים לרוצחים ולשלם להם משכורות. הם ידאגו לביטחוננו.
רק הדגם של שליטת ישראל ביו”ש מצליח, למנוע איום קיומי. אם נשכיל גם להוסיף עליו את נדבך הריבונות בכל חבלי המולדת – נצליח לסובב אחורה את הגלגל המאיים לדרוס אותנו.
(צילום מסך ערוץ 2 בתקופת ההתנתקות)
כתבות נוספות
