דיקטטורה דמוקרטית מהפכנית
פרופ’ אריה אלדד
לפני כשלושים שנה חיפשתי עוזר מחקר. הגיע אלי ד”ר סמיון ברייטמן , וטרינר, עולה חדש מרוסיה , והציג עמו צרור מסמכים המוכיחים את השכלתו וניסיונו המקצועי. רוב המסמכים היו ברוסית ולכן דליתי מן הערימה אחד שתורגם לאנגלית. וסמיון הסביר שזו עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במנגנוני הרביה של ארנבות. בשער החוברת התנוסס מוטו: ציטטות של מרקס ושל לנין. וסמיון הסביר שככה כתבו מאמרים מדעיים ברוסיה הסובייטית. כל מחקר , גם בבלשנות או בפיסיקה, היה אמור להוכיח את צדקתם של הוגי הדעות הגדולים של הקומוניזם ואת גאונותם. ואם הממצאים במחקר שלך והמסקנות ממנו הוכיחו דוקא את ההפך, מה היית עושה? שאלתי. סמיון הביט בי. באמת מענין. משך בכתפיו. ברוסיה זה אף פעם לא קרה.
סמיון היה יד ימיני במעבדה. כשהלך לעולמו איבדתי חבר. נזכרתי בו השבוע כשקראתי ציטוטים מדבריה של פרופ’ שקמה ברסלר, פיזיקאית וממנהיגות “הדגלים השחורים” והמחאה נגד הרפורמה המשפטית. “ההיסטוריה הקרובה והרחוקה …מלמדת שבשאלת ההכרעה בין דמוקרטיה לדיקטטורה מי שיושב על הגדר בוחר למעשה בדיקטטורה. מי שלא מביע דעה – בוחר בדיקטטורה. מי שמציג את עמדת שני הצדדים – בוחר בדיקטטורה. מי שמייצר סימטריה שקרית – בוחר בדיקטטורה. זמן ההכרעה הגיע”.
ברסלר , ואני מניח שהיא מודעת לכך, ציטטה בעצם את ולדימיר איליץ’ לנין. מחולל המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, שאמר “מי שלא איתנו הוא נגדנו” או בניסוח אחר “אדישות הינה תמיכה שקטה באנשים בעלי הכוח, האנשים ששולטים.”
ברסלר בטוחה שהיא נאבקת למען הדמוקרטיה אך שוללת את הלגיטימיות של ריבוי הדעות, הפלורליזם , חופש הביטוי והחופש לשתוק. בשם הדמוקרטיה היא הולכת בנתיב העקוב מדם של הדיקטטורה הקומוניסטית : מרעיונות סוציאל דמוקרטיים, דרך ההבנה כי רק מהפכה חמושה תכניס בינה בקדקודיהם המטומטמים של המוז’יקים הרוסים שלא יבינו בעצמם מה טוב להם, ועד הדיקטטורה של הפרוליטריון. או בניסוח הלניני הנפתל, המאפיין גם את המחאה אצלנו : “דיקטטורה דמוקרטית-מהפכנית” הנה כי כן: אם אפשרית “דיקטטורה דמוקרטית” אפשרית גם מלחמה בדיקטטורה שבה מי שלא הולך בעדר המתופפים ושחורי הדגלים של ברסלר – הוא אויב. אין זכות לדעה אחרת. אין גם זכות להימנע מהבעת דעה. ממש כמו שאמר החבר ולדימיר איליץ’ : “תלות מוגזמת בעקרונות חופש הביטוי ובחירות דמוקרטיות פוגע במהפכה”. לנין כינה את מפלגתו “בולשביקים” ( אנשי הרוב) אף שהיו במיעוט. ואצלנו – מיעוט שמאלני מבוטל שמפלגה אחת שלו התרסקה בבחירות וזו ששרדה אפילו לא מגרדת בסקרים את אחוז החסימה – מובילה מחאה רחבה וטוענת בלהט לזכות לדבר בשם הרוב. הם בולשביקים באידיאולוגיה ובדמגוגיה.
* * *
נחזור למחקרים המדעיים בבריה”מ. המוטו למחקר הארנבות היה אופייני למשטר שבו המדע היה משועבד לאידיאולוגיה. וזה המסלול עליו עלולה לעלות גם הפיסיקאית ברסלר, כמו רבים מעמיתיה. האקדמיה בארה”ב, בעיקר במדעי החברה והרוח אך למרבה התדהמה גם במדעי הטבע – סוגדת ומשועבדת לתקינות הפוליטית, לממאירות הפרוגרסיבית, ולתנועת ה”ניעורות” החונקת את האקדמיה במערב ובהכרח תביא לניוונה. במאמר “עדיין אפשר לבלום” שהתפרסם לפני שבוע ב”מקור ראשון” ” סקר ד”ר רן ברץ את השטף הפרוגרסיבי באקדמיה ובתקשורת בארה”ב. ואת תנועת הנגד המסתמנת מול הטרלול הזה. הוא מספר על כתבי עת מדעיים, מוציאים לאור וגורמים ממשלתיים המעלימים פרסומים ו”מבטלים” מדענים, ואת מחקריהם , גם בפיזיקה, אם השמיעו אי פעם בעבר דעה המתפרשת בעיני “הקהילה” כלהט”בופובית. בקליפורניה ובהרווארד קמו כבר קבוצות מדענים המתריעים מפני “משטור מדעי ” ופלישת האידיאולוגיה למפעל המדעי. הם שמו להן למטרה להגן על המדענים הנרדפים על רקע עמדותיהם ודעותיהם גם אם אין הם מתבטאים כלל. רק נמנעים מלתמוך בפרוגרס המטורלל. כי באקדמיה האמריקאית, כמו אצל לנין או ברסלר ” אם אתה לא איתנו – אתה נגדנו”.
לפני חודשים אחדים שוחחתי עם מומחה עולמי בטיפול בכוויות, שהוא גם חבר המערכת המדעית של ירחון מדעי חשוב. והוא סיפר לי על ישראלי ידוע, פרופסור לרפואה, שהתקשר אליו לאחרונה וביקש ממנו לא לקבל לפרסום שום מאמר מדעי מישראל לפני התייעצות איתו, שהוא מצידו יעזור לו להחליט אם המחבר “בסדר”. הפרופסור הזה, כמו חבריו הפעילים במחאה פועלים לפסול ולהשתיק אנשי מדע ישראלים אם דעותיהם אינן זהות לשלהם, או אפילו אם העזו רק לשתוק. ולא לשבות או להפגין נגד פסקת ההתגברות או הועדה לבחירת שופטים. ידידי מארה”ב אמר שהוא מבין שמגפת הטרור האקדמי השמאלני הגיעה גם אלינו.
* * *
יהודה הראל , מראשוני ההתיישבות הקיבוצית בגולן כתב ב-2017: ” פעם… הייתה תנועה מפוארת של עשרות רבות של קיבוצים שנקראה ‘הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר’. התנועה דגלה בקולקטיביות: קולקטיביות של המשק, החברה, העבודה, הצריכה, התרבות, וגם “קולקטיביות רעיונית”. חברי הקיבוצים, בניהם ונכדיהם חייבים היו להצביע בעד אותה מפלגה, לקרוא את אותו העיתון, לשלוח את הילדים לאותה תנועת נוער, לשנוא את אותם האויבים הפוליטיים ולהעריץ את אותם המנהיגים בארץ ובעולם. אפילו בנושאי פילוסופיה, מדע, ביולוגיה ותרבות הייתה לחברי הקיבוצים, למורים, למדריכים, ולעיתון התנועה עמדה אחת ושפה אחת שעוצבו על ידי “ההנהגה ההיסטורית”.
כי ככה זה אצל הבולשביקים : אתה לא יכול לחיות “איתנו” אם אתה חושב אחרת, נניח על “המפץ הגדול” , משהו שאינו עולה בקנה אחד עם תורתו של מרכס. או סטאלין. אחדות רעיונית חייבת להקיף את כל תחומי החיים. ארה”ב ניצחה את ברי”המ במרוץ המדעי גם בגלל הכפפת המדע לאידיאולוגיה הקומוניסטית – אבל עכשיו היא עלתה על מסלול דומה.
דוגמא מובהקת להשתלטות אידיאולוגיה על המדע הוא היחס , במערב וגם בארץ, לספרה של אביגייל שרייד “נזק בלתי הפיך- כיצד אופנת הטרנסג’נדרים פוגעת בנערות”. הלהטבק”ים בארה”ב קראו כנראה רק את הכריכה , הניחו שהמחברת שונאת טרנסג’נדרים ,ויצאו למסע צלב להכחיד את הספר. תבעו מהוצאות ספרים ורשתות להסירו מהמדפים. הציעו לתומכיהם לגנוב את הספרים ולשרוף אותם. כך נהגו גם בפרסומים המדעיים של ד”ר ליסה ליטמן, גיניקולוגית וחוקרת בריאות הציבור, ששמה לב לזינוק של אלפי אחוזים במספר הסובלים מ”הפרעת זהות מגדרית” .”המדריך לאבחנות וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות” DSM)) מגדיר כי ההפרעה מופיעה כבר בגילאי 2-4. כשילד מרגיש שהוא למשל, בן, אבל כלוא בגוף של ילדה. עד לפני כעשרים שנה רק 0.01% מהאוכלוסיה, כמעט כולם בנים, סבלו ממנה. ברוב המקרים התופעה חלפה לאחר שנים אחדות. רק מיעוט המקרים פנה לטיפולים הורמונליים או ניתוחים והפכו ל”טרנסג’נדרים”. אבל בחמש עשרה השנים האחרונות – התמונה השתנתה באפן דרמטי. עלייה של אלפי אחוזים. אין כמעט סימנים בילדות המוקדמת. התלונות מופיעות בגיל ההתבגרות, ובעיקר אצל נערות. שינוי עצום ממדים כזה בשכיחות, בממדים מגפתיים, היפוך היחס בנים/בנות וסימנים קליניים בגיל מאוחר הרבה יותר היו מחייבים כל איש מדע רציני העוסק בתחום לבחון את התופעה. להבין מה קרה כדי לדעת איך לטפל. אבל הפחד מפני הטרור הלהטב”י, הביוש הפומבי החרם האקדמי והחשש מפני פיטורין ( כפי שארע לד”ר ליסה ליטמן) , גרמו כמעט לכל החוקרים לעצום עיניים. להתרחק כמו מאש.
הפרוגרס המטורלל הורס את המדע, “אם אתה לא איתנו אתה נגדנו” הורס את הדמוקרטיה. ו”הקולקטיביות הרעיונית” משותפת לשניהם.
(צילום – לנין נואם. ויקיפדיה)
כתבות נוספות
