התשובה לכישלון הקונצפציה
פרופ’ אריה אלדד
ממשלת נתניהו, ממשלת הכי-ימין ,נכשלה ונכשלת בהבטחת חייהם ושלומם של אזרחי ישראל. זו תמונת המצב העגומה המסתמנת לאחר חצי השנה הראשונה לקיומה.
הכישלון מהדהד משני צידי הקו הירוק. בתחומיו – גל הרציחות בקרב ערביי ישראל הגיע לשיאים לא מוכרים. ערבים רוצחים זה את זה “על רקע פלילי” , ומפעילים נגד יהודים פשיעה חקלאית, סחיטת דמי חסות, הצתות, וגונבים בסיטונאות נשק ותחמושת מצה”ל– בתערובת ייחודית של פשיעה פלילית ולאומנית.
ובתחומי יהודה , השומרון וירושלים – הטרור משתולל. יהודים נרצחים ונפצעים. צפון השומרון הפך לבסיס טרור ענק. ההתנתקות העניקה רציפות טריטוריאלית לארגוני המחבלים באזור הזה. כוחות הביטחון נכנסים אמנם לשטח מידי יום אך המשימות הופכות קשות
יותר ויותר. המחבלים מטמינים מטענים כבדים, ומאות מהם מצויידים בנשק תקני ובתחמושת שנגנבה מצה”ל בידי שותפיהם הבדואים מהדרום ומהצפון. השבוע בג’נין הם הצליחו לפגוע בשבעה מחיילינו ובכלי רכב משוריינים. צה”ל הפעיל, לראשונה זה זמן רב, גם מסוק קרב אשר השתתף בחילוץ אך נראה (ודובר צה”ל גם שחרר סרטון מהמסוק) יורה ופוגע במדויק במגרש ריק. אם כוונת הירי הזה היה להרתיע מחבלים , ספק אם הם נבהלו, אבל אנחנו הוחזרנו באחת לימי הקרב על קבר יוסף, בתחילת האינתיפדה השניה. כאשר מסק”רים ירו על מגרשים ריקים “כדי למנוע הסלמה”.
כל מתבונן אובייקטיבי, וגם מי מהפוליטיקאים בממשלה הנוכחית שאינו שקוע בהאשמת הממשלות הקודמות – חייב להבין את עומק הכישלון. כדי לתקן, ולו במעט, מה שהתקלקל – ראש הממשלה חייב לכנס הערכת מצב לאומית. לשמוע את הרמטכ”ל, את ראש השב”כ, את מפכ”ל המשטרה – ואז לעשות ההיפך.
הם כמובן יציעו לו לבצע עוד מעצרים , להרוס בהקדם עוד כמה בתי רוצחים, אולי יציעו גם להחזיר “לפרק זמן מוגבל” את המחסומים ביציאות מהערים הערביות, ישלפו את המונח הותיק “כתר נושם” למרות הלחץ האמריקאי והאירופי, וכדי להניח דעתם של המתיישבים. כלומר : הם יפטירו כאשתקד. אינני חולק על הצורך המיידי בכל הצעדים הללו. אבל אני מניח כי הם גם יוסיפו, כל ראשי גופי הביטחון שלנו, כקודמיהם, שלטווח הבינוני והארוך – צריך לחזק את הרש”פ, להקל על האוכלוסייה, לתת להם פרנסה ואופק ותקווה.
דומה כי ראשי מערכות הביטחון שלנו לכודים בקונצפציה מוטעית. והם חושבים ומנסחים המלצות כפוליטיקאים. לא כאנשי ביטחון. הם מודעים להשלכות, ללחצים הבינלאומיים, הם “מבינים” את מצוקות הרשות הפלשתינאית, את חוסר יכולתה לשלוט בשטח, רבים מהם גם מאשימים את ממשלות ישראל בכך שלא הקפידו לחזק את הרש”פ, להכניס עוד ועוד פועלים מעזה,שקיזזנו את כספי משכורות המחבלים בכלא מהתשלומים לרש”פ. הם היו אלו שהמליצו לאפשר לערבים לקדוח ולשאוב גז מהים מול חופי עזה, כאילו אינם יודעים שהחמאס, לא הרש”פ שהם כל כך חפצים ביקרו ומשליכים עליו יהבם – הוא שיהיה הנהנה העיקרי מתמלוגי הגז בדרום. וכי יעלה על דעתכם שאיסמעיל הניה יאפשר לאבו מאזן לשאוב גז וכסף מול החוף “שלו” – ולא יגזור קופון? מה הוא? יהודי אוויל שוויתר על מים כלכליים לטובת לבנון מתוך ביטחון שכך הוא הופך את החיזבאללה ל”מרוסן” ? הנה כי כן – גם ממשלת נתניהו הנוכחית על שלל מרכיביה מן הימין העמוק , אלו שביקרו בחריפות את ממשלת בנט -לפיד – שותפים גם הם להזרמת כסף לחמאס.
שני נדבכים לקונצפציה השגויה . הראשון טוען כי קל יותר לגייס מחבלים, מתוך ציבור המרגיש מקופח, מובטל, רעב, ללא תקווה וללא אופק. השני, שהוא המסקנה מהטיעון הראשון – אם ניתן להם תקווה, פרנסה, צדק, זכויות – הטרור ייעלם.
לקונצפציה השגויה הזו שותפים רוב ראשי מערכות הביטחון שלנו בעשורים האחרונים. אלו המנטרות ששיננו לנו ראשי השב”כ בסרט “שומרי הסף”. זה גם מה שטוען ראש השב”כ לשעבר עמי איילון, בספרו “אש כוחותינו” : אנו חייבים לתת להם תקווה. גם אם לצורך אנו חייבים לשכוח את העבר ולקחיו, ולהמציא עבר אחר.
* * *
הטיעון הראשון נשמע הגיוני. רק מעטים מהערבים מעזה ומיו”ש העובדים בתחומי הקו הירוק הפכו מחבלים. אבל ההנחה שאם כל הערבים יתפרנסו יפה לא יצאו מהם מחבלים רצחניים – מתעלמת מהמציאות ומושתתת על בוז עמוק לערבים. דווקא ראשי זרועות הביטחון המתהללים בהבנתם העמוקה את הערבים – רואים בהם בעצם יצורים נחותים, נטולי אידיאולוגיה, תן להם את הפיתה והחומוס שלהם וכמה צעצועים לילדים – ולא יהיה טרור. אני גדלתי כבנו של אחד מראשי לח”י. מחתרת זעירה, אשר בשיאה מנתה כמה מאות לוחמים . והקומץ הזה כפה על היישוב היהודי כולו מצב מלחמה עם השלטון הבריטי בארץ ישראל. גם אם הרוב המכריע של הערבים ביהודה בשומרון ובעזה ייהנו מרמת חיים נאותה – יימצאו שם מאות, אלפים, או רבבות שירצו להשמיד את ישראל מטעמים אידיאולוגיים. לאומיים או דתיים. ראשי מערכות הביטחון שלנו הממליצים לפתוח את כל המחסומים ביו”ש ולתת אופק מדיני לערבים שם מתעלמים מאותה שכבת מנהיגות מונעת אידיאולוגיה , וחייליהם שטופי הקנאות הדתית אשר בהיסטוריה האנושית – דווקא הם קבעו את מהלכי ההיסטוריה ולא ההמונים שרק רצו להתפרנס ולחיות בשקט.
* * *
ולא שלא ניסינו. ניסינו לתת להם פרנסה – מאות אלפים עבדו בתחומי הקו הירוק עד האינתיפדה הראשונה. ניסינו לתת להם אופק מדיני באוסלו, בקמפ דייויד, בשיחות אולמרט-אבו מאזן , אבל כל אלו התפוצצו לנו בפנים. וראשי גופי הביטחון אינם מבינים או אינם מעיזים לומר לראשי המדינה את האמת כי לעולם לא יהיה שלום עם הערבים בארץ ישראל. כי המלחמה של הערבים ביהודים לא החלה ואינה תוצאה של “הכיבוש” של 67 ולכן גם אם רובם המכריע ירצה שלום – די במיעוט, אפילו קטן, שיהיה מוכן למות במלחמה נגדנו – כדי שהמלחמה תימשך. גם אם רוב ראשי זרועות הביטחון ימליצו להבליג, להכיל, לפייס אותם אחרי פיגועים ורציחות – המנהיגים הפוליטיים לא יוכלו להבליג, אם ירצו להמשיך ולהיבחר. וכך נהגו , נוהגים וינהגו מנהיגים מימין ומשמאל.
כל מי שמבטיח שלום אם רק נוותר ונתפשר וניסוג – משקר מטעמים פופוליסטיים, או אלקטוראליים. וגם כל מי שמבטיח שלום אם רק נכסח ונכה וננצח – גם הוא משקר מאותם טעמים. ולכן נותר לנו רק לשוב ולהיזכר כי חזרנו לארץ ישראל כדי להקים כאן מדינה ציונית יהודית במולדת שלנו. וכדי לבצר את המדינה הזו אסור לנו לחזק את אויבינו. אסור לנו לתת להם אדמה ונכסים ושדות גז וכסף. כי זה רק יאפשר להם מחר להרוג יותר יהודים. ולכן , מתוך ההבנה הכואבת הזו – עלינו לדבוק במטרה הציונית : שיבת כל עם ישראל למולדת שהיא ארץ ישראל , יישוב הארץ ובניינה. ולכן, ואחרי שמחזירים את המחסומים, ומכים את ג’נין ובנותיה מכה קשה, ועוצרים מאות או אלפים מעצרי מנע – עלינו לחזור למה שכינו מנהיגי היישוב מן השמאל הציוני “תשובה ציונית הולמת”. הקמת יישובים ושכונות וערים בכל רחבי הארץ. בנגב ובגלילי, ביהודה ובשומרון, באביתר ובחומש, ב-1E במבואות המזרחיים של ירושלים ובעטרות בצפונה. זה לא יביא שלום. אבל זה יבצר את “קיר הברזל” שלנו , ובעיקר זה יגשים את הציונות שבשמה באנו ותחת דגלה אנו חיים, וגם מתים בארץ הזאת.
( צילום : שאנור . ויקיפדיה)
כתבות נוספות
