אל תפסיקו לחפור!
פרופ’ אריה אלדד
ערב שבועות , חג מתן תורה. ומחר יקראו בבתי הכנסת על מעמד הר סיני, ועשרת הדברות. על הלוחות הראשונים נאמר “כתובים באצבע אלוהים”. כזכור , אחרי חטא העגל ניפץ משה את הלוחות האלה. ואז שב ועלה להר וכתב את עשרת הדברות על הלוחות השניים, והם הונחו למשמרת בארון הברית. תחילה באוהל מועד, במשכן, ואחר כך בקודש הקדשים בבית המקדש בירושלים. וחכמים אמרו : לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. גם שברי הלוחות הראשונים הושמו בארון לעולם. אבל עוד בימי המלך יאשיהו נגנז הארון ומאז לא נודע מקומו.
עוד לא הייתי בן עשר כשלקח אותי אבי לראשונה לכנס השנתי של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, קהל גדול האזין להרצאות בכירי הארכיאולוגים שלנו , ויצא איתם לסיורים באתרים החשובים. שם זכיתי לשמוע את “הגדולים” : יגאל ידין ובנימין מזר וחבריהם. מן ההרצאות הבנתי מעט מאד אבל שם נצרבה בי האהבה לארכיאולוגיה , וכילד חלמתי להיות ארכיאולוג כמו יגאל ידין, ולמצוא את מה שאבד , את הארון והלוחות ושברי הלוחות.
* * *
ארכיאולוגיה לא למדתי אבל נותרתי חובב נלהב. אולי
לכן רגזתי לפני ימים אחדים כשקראתי ב”הארץ” כותרת “הארכיאולוגים בישראל רוצים להפסיק לחפור”. “עדיף להשאיר את העתיקות באדמה”. בכתבה של ניר חסון צוטטו בעלי תפקידים חשובים ברשות העתיקות וארכיאולוגים ידועים : “ארכיאולוגיה היא משאב מתכלה” “ארכיאולוגיה היא הרסנית” “חפירות לצרכים פוליטיים כמו זו שמנהלת עמותת הימין אלע”ד בסילואן שבמזרח ירושלים” או “צריך לשמור על האיזון בין הצד המדעי והרומנטיקה”.
אז זהו? אם לא מצאו עד היום את הלוחות ושברי הלוחות – גם לא ינסו אפילו לחפש?
גם אני יודע מה ההבדל בין הארכיאולוגיה ההוליוודית של אינדיאנה ג’ונס שחיפש את ארון הברית בסרט הרפתקאות – ובין חפירה מדעית. אבל בארכיאולוגיה של ארץ ישראל זכינו לתגליות שאיש לא חלם עליהן. מי היה מעלה על דעתו תסריט הוליוודי מופרך שבו הרמטכ”ל הראשון (בפועל) של צה”ל , יגאל ידין, מוצא את מכתביו של בר כוכבא ,הרמטכ”ל האחרון שלנו, לפני אלפיים שנה,? או שבחורבות מצדה ימצא אותו ידין עצמו 11 אוסטרקונים, שברי חרס ועליהם שמות , אולי עדות להגרלה האחרונה לפני ההתאבדות ההמונית במצדה המתוארת בכתבי יוסף בן מתיתיהו ובהם גם השם “בן יאיר”, מפקד מצדה.
* * *
בארץ ישראל הכל פוליטי. אפילו הביוב . לא נשכח את המאבק נגד ניצול מרבצי הגז הטבעי שנתגלו בים התיכון. והרי גם שם שמענו אותן סיסמאות ממש : “להשאיר את הגז בים”, תבעו נושאי הדגל של ההתנגדות לעצמאות אנרגטית של ישראל. ואם מתקן טיהור שפכים ביו”ש הוא פוליטי – מחקר ההיסטוריה על אחת כמה וכמה. התנועה הלאומית הערבית נאבקת למחוק את ההיסטוריה היהודית של ארץ ישראל ולנכס לאיסלם כל מה שהיה בארץ. בית המקדש? לא היה מעולם או שהיה מסגד. ישו? פלשתינאי. ומה שכתוב בתנ”ך – זו ההיסטוריה של המוסלמים. לא של היהודים. כך גורסים הערבים, ובמאבק נגדם – גם ארכיאולוגיה היא כלי חשוב להוקעת השקר. אבל הערבים מוצאים תמיכה מפתיעה לטענותיהם בכתבי חוקרים ישראלים מסויימים. יש אצלנו כאלו המקדישים את חייהם להוכיח כי מה שכתוב בתנ”ך הוא מוגזם, מסולף או שאינו משקף עובדות היסטוריות. בהמשך לאסכולת “ביקורת המקרא” ( הגרמנית במקורה) כך גורסת גם האסכולה “המינימליסטית” בארכיאולוגיה שלנו. וכמו בבדיחה החבוטה – רבים ממכחישי התנ”ך או מצמצמיו דומים כמי שאומר : א’: דוד המלך לא חי ולא קיים ולא מלך בירושלים. ב’: גם אם היה מלך כזה בירושלים הוא שלט על עיר מדינה זעירה, וגבולות ממלכתו לא השתרעו מעבר לאיצטדיון טדי, ו-ג’ : הוא בכלל היה כנעני. האסמכתא הארכיאולוגית העיקרית שלהם היא בדרך השלילה : לא נמצאו הוכחות ליציאת מצריים, כיבוש הארץ וההתנחלות, המלוכה ובתי המקדש. ואם לא מצאנו –כנראה לא היה ולא נברא.
אלא שבעשורים האחרונים, משהתרבו החפירות – הופיעו הממצאים. נחשפו מזבח יהושע בהר עיבל, “הגילגלים” ושרידי ההתיישבות הישראלית רחבת המימדים (ממצאיו של פרופ’ אדם זרטל ע”ה), כתובת “בית דוד” בתל דן (פרופ’ אברהם בירן) ונחפרה חירבת קיאפה (העיר שעריים?) עיר מבוצרת גדולה מימי דוד ( פרופ’ יוסף גרפינקל). אז מיהרו המינימליסטים להכחיש ולטעון : לא מזבח ולא דוד ולא שעריים. וחשבתי – אולי מן “המינימליסטים” צמחה ההתנגדות החדשה הזאת לחפירות ארכיאולוגיות נוספות? שמא יבואו הממצאים ויסתרו את כל טענותיהם ונמצא כל מפעל חייהם יורד לטמיון?
ואחרים טענו, במין חיקוי עלוב לאופנה הפרוגרסיבית המטורללת הגורסת כי הארכיאולוגיה משרתת את הקולוניאליזם על חשבון העמים הילידים, שודדת עתיקות מהילידים כדי להעשיר מוזיאונים במערב. רק שאצלנו , בלהט הפרוגרס המטורלל שכחו הדבקים בו כי בארץ ישראל – דווקא אנחנו הילידים הקדומים. והארכיאולוגיה מוכיחה.
* * *
יש אולי כאלו הרוצים לא לחפור כדי לא למצוא, אבל מקצת טענות המתנגדים לריבוי החפירות הגיוניות. לפחות לכאורה.
יש ארכיאולוגים המעדיפים חפירה בשטח על עבודת מעבדה ומשרד. כל חודש חפירה מצריך שנה תמימה לעיבוד הממצאים ופרסומם. חפירות חשובות רבות נערכו, אך רבבות ממצאים לא זכו לפרסום מדעי. ורשות העתיקות, שהיתה אמורה למנוע רישיון ממי שלא עיבד ממצאים ופרסם, לא הקפידה , ורק לאחרונה מסתמן שיפור במצב. השיפור הזה, שאנשי הרשות מעידים עליו, מוכיח כי האיחור בפרסום כשלעצמו אינו יכול להיות הסיבה להימנע מחפירות חדשות.
רוב החפירות החדשות בארץ היום מתנהלות כאילוץ ולא כפרי תכנון. אלו הן “חפירות ההצלה” המתקיימות כאשר סוללים כביש או מחלף ומוצאים בדל קיר או שבר כד. לחפירת הצלה מתוקצבת רשות העתיקות לפי דונם חפירה. וכסף מתערבב במדע . חפירות כאלו מתקיימות בסד זמנים (“הקבלן לוחץ”), תכופות אינן קפדניות ויסודיות , ורק נדירות מחייבים את הקבלן לשנות תואי ובמקום שימור מסתפקים בכיסוי. אבל כאמור אלו אינן חפירות יזומות ומתוכננות ולכן הקריאה “להפסיק לחפור” אינה מתייחסת אליהן.
נימוק אחר הוא “המשאב המתכלה”. מספר האתרים הארכיאולוגים בארץ סופי. ואם רוצים ללמד ארכיאולוגיה גם בעוד מאה שנה – צריך לשמור אתרים “לא נגועים”. זה נימוק פדגוגי חשוב. אבל לא שמעתי מישהו דורש להימנע מפיצוח הגנום של כינת הערווה רק כדי להשאיר נושאי מחקר לדורות הבאים. הרי גם מספר המינים בטבע הוא סופי, והולך ומצטמצם. מקס פלנק, מאבות הפיסיקה הקוואנטית סיפר כי כשהיה סטודנט צעיר ב1874 יעץ לו המורה שלו, פיליפ פון ג’ולי, לא ללמוד פיסיקה “כי אין עוד מה לגלות”. אם מבקשים להשאיר אתרים לא חפורים לדורות הבאים – אפשר להימנע או לצמצם את מספר רישיונות החפירה המוענקים כאן בשפע לאוניברסיטאות זרות.
גם כשמבינים את הטיעון של “אתר ארכיאולוגי הוא משאב מתכלה ” משל היה מאגר נפט, קשה להתעלם מהמצב בישראל ( ובייחוד בשטחי יהודה והשומרון) שבהם שוד עתיקות הוא מגיפה. רשות העתיקות מפעילה את היחידה למניעת שוד עתיקות אך השודדים מרובים מהשומרים. מי שיימנע באופן גורף מחפירות חדשות ויבקש “להשאיר את העתיקות באדמה” ימצא כי שודדי עתיקות הקדימו אותו, הרסו אתרים באופן בלתי הפיך ובזזו את תכולתם. כמעט באותם נימוקים נלחמו “הירוקים” בחוות הבודדים בנגב, מתוך שאיפה לשמור על טבע בתולי ולא נגוע, והתעלמו מהשתלטות בדואים על אדמות הלאום, והבניה הפראית בלא כל תכנון ופיקוח.
ישראל זקוקה לתכנית אב לארכיאולוגיה, לקביעת סדרי עדיפויות לאומיים, ופיקוח על הביצוע המחקר והפרסום. איסור גורף על חפירות חדשות כדי “לשמור על העתיקות באדמה” עלול לקבור את העבר לצמיתות.
כתבות נוספות
