מי שורף את המועדון?
פרופ’ אריה אלדד
לאיש אחד היתה מכולת קטנה. בשנים האחרונות התמעטו לקוחותיו. העסק נקלע לקשיים כלכליים. שכנו היה דוקא איש עסקים משגשג שלקוחותיו התרבו מיום ליום. בלית ברירה נכנס איתו לשותפות. החצי של השכן , שהפך לשותף בכיר , היה גדול יותר. והשותף החליט לשפץ. ולהכניס סחורה חדשה שהיה לה ביקוש גדול. האיש שלנו ממש לא רצה את כל השינויים האלה, ובכלל נראה שדי נמאס לו מהמכולת אז הוא הלך , ביטח את החנות נגד שריפות והצית אותה בלילה. תפסו אותו, ובמשפט טען שהביטוח אשם. אם לא היה ביטוח החנות לא היתה נשרפת. הרי הוא לא מטומטם. הוא לא היה שורף את החנות שהוא אחד מבעליה אם לא היה ביטוח.
שמעתי השבוע טיעון מענין נגד הרפורמה המשפטית . זו אמנם התכווצה לממדים מגוחכים כמעט, הוועדה לבחירת שופטים הקואליציה תשלוט רק במינוי שני השופטים הראשונים בקדנציה של הכנסת. ובכל זאת מתנגדי הרפורמה ממשיכים לצרוח “דיקטטורה”. לא ניכנס לוויכוח הזה כי הוא באמת נמאס. אבל מתנגדי הרפורמה טוענים שהרפורמה הורסת את המשק. לא הם, שמוציאים את הכסף מהארץ, שקוראים למשקיעים לא להשקיע כאן, לא הכלכלנים והנגידים והבנקאים המפרסמים תחזיות אימים העתידות להגשים את עצמן . לא הם האשמים בפגיעה במשק – אלא הרפורמה. נניח. פסיכולוגים ופסיכיאטרים טוענים שהרפורמה תפגע בבריאות הנפש. לא הם , החתומים על עצומות המתארות את ישראל כדיקטטורה אפלה, שבה החולים יושלכו לרחוב באין תקציבים, לא הם, ולא התקשורת המהדהדת הבלים אלו הם הגורמים לדיכאון ציבורי – כי אם הרפורמה עושה זאת. נניח. אבל השבוע שמעתי גם כי הרפורמה פוגעת בביטחון . הרי אם כל חותמי העצומות נגד הרפורמה לא ישרתו בצבא – אין צבא . הם מאיימים בסרבנות “כי לא ישרתו דיקטטורה” ומדליפים כי כבר בעוד חודש חיל האויר לא יהיה בכשירות. ולפיכך ברור : “הרפורמה פוגעת בביטחון”. . לא הם, הסרבנים, שלא מתייצבים לאימונים ומודיעים שלא ישרתו גם במלחמה – כי אם הרפורמה היא שפוגעת בביטחון. זה לא האיש שלנו מהמכולת ששרף. רק בגלל הביטוח נשרפה החנות . ואני רק שאלה : למה הם בטוחים שיש לנו ביטוח? כידוע הביטוח אינו מכסה הצתה בזדון בידי המבוטח. ומי שמפלרטט עם פגיעה בביטחון המדינה חייב לקחת בחשבון שהוא, הוריו הזקנים או ילדיו לא יספיקו לברוח לפני שתוצאות הפגיעה שלהם בביטחון ילחכו את קורות בתיהם. שלא יספיקו לעצור לפני שהסרבנות תהפוך לבוגדנות.
* * *
הבמאי או הבמאים-הכוריאוגרפים של המחאה הם גאונים. השימוש במדים האדומים של השפחות מרהיב עין, ומצטלם היטב. אבל כמו אצל הרבה גאונים – הטרוף מפלרטט עם הגאונות. כי מרגע שסידרו את האדומות בששיות, והצעידו אותן לצלילי תוף בודד כמו פלוגות במצעד צפון קוריאני או סובייטי – הרמז להפיכה צבאית כוחנית היה ברור. ואני זוכר את הגאונות המטורפת של במאי סרטי דאעש, שהפיק הוצאות להורג בצבעים מדהימים. קרבנות בכתום. רוצחים בשחור. כשתותחנים בדימוס מפגינים נגד הרפורמה עם דגמי תותחים מעץ – הם רק רומזים לתותח הקדוש של אלטלנה. אך אני עוד זוכר כי האלוף עמי איילון אמר לפני ההתנתקות כי אולי צריך יותר מאלטלנה אחת כדי לגבש עם. כשאנשי מילואים מאיימים להפסיק להתנדב למילואים – אפשר לגלגל עיניים ולהגיד שזאת עוד לא סרבנות. כשהם מודיעים שהם מפסיקים לבוא לאימונים – מגלגלים עיניים ואומרים ” אבל במלחמה הם יבואו”. אבל השבוע אמר בשידור ( לי ולעמיתי בן כספית ברדיו 103) עומר בר לב, מי שהיה השר לביטחון פנים, ופעם גם מפקד סיירת מטכ”ל – כי הוא תומך גם בסרבנות של אנשי מילואים החייבים בשרות. לא רק מתנדבים. וכאשר רופא מילואים בחיל הים מספר בגל”צ שלא יצא להפלגה הבאה – נחצה הגבול בין מחאה ומרד. הבמאי התחרפן. כי בין שורות הטקסט של הרופא הזה טמון המסר שלא איכפת לו שרעיו הלוחמים יצאו למבצע בים בלי רופא. שיעמדו לגורלם. וכאשר מנסים להצדיק את ההפיכה הצבאית והמרד הזה לא רק בנימוקים לוגיים כמו מלחמה על הדמוקרטיה , והסיסמאות והשלטים לא עוצרים את החקיקה – אז מחליט הבמאי, או הבמאים, להעצים את המימד הרגשי של ההתנגדות, ולגייס את השואה. השבוע שוחחנו ב103 עם דורית וסטון לאור. זמרת מחאה המופיעה בהפגנות נגד הרפורמה ושרה מלים חדשות לשיר הפרטיזנים היהודיים. מלים שכתב ארנון ממן. הם משתמשים בשיר הגבורה מהגטאות והיערות, ששרו היהודים שמרדו ברוצחים הגרמנים, ואת השיר הזה הם הפכו להמנון המחאה. המוחים נגד הרפורמה מזוהים עם הפרטיזנים , אלו שלחמו בנשק ברוע המוחלט. ולכן השכל הישר נותן כי במשוואה הזאת הנאצים הם כמובן מחוללי הרפורמה ותומכיה. ראיתי סרטון של הופעה כזאת. לצד הבמה עמדו מאיר שטרית וניצן הורוביץ ולא התפלצו מההשוואה המטורפת הזאת. ברור כי שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים זה ממש שואה. פסקת ההתגברות זה אושוויץ, והמאבק נגד צמצום עילת הסבירות הוא מרד גטו ורשה. הם כנראה לא ראו בכך זילות השואה או הכחשת שואה. ומה השיר הבא שישירו? את “רשות הדיבור לחבר תת מקלע, רשות הדיבור לחבר פרבלום.”? שיר שנכתב ב1943, ואמר כי תמה עת הדיבורים. הגיע העת לשימוש בנשק.
* * *
אני מעריך כי אף שיש מאחורי המחאה מי שמושכים בחוטים, מממנים ודוחפים – היא מבוזרת. אין לה מנהיג אחד וגם לא במאי אחד . אבל הבמאים השונים, מנהיגי הארגונים השונים השותפים במחאה, ומובילי קבוצות המילואימניקים הסרבנים, מקיימים ביניהם תחרות סמויה ההולכת ומתעצמת. מי יעלה את המיצג הקיצוני יותר, הבוטה והמתריס יותר. התותח של מי ארוך יותר, מפחיד יותר. ההפגנה של מי תקבל יותר לייקים, מי יזכה ליותר שיתופים. ולכן נסחפים הבמאים וגולשים במדרון. מהפגנות – לשיתוק המדינה. ממכתב מחאה של מילואימניקים – לסרבנות גלויה על סף מרד ופגיעה בביטחון המדינה. מסתם הגזמה – לטרוף מערכות. ממחאה נגד “דיקטטורה” – להצגת תומכי הרפורמה כנאצים. מתיעוד עימותים עם תומכי הרפורמה – לביום התנגשות כזאת, כדי לפברק סרט תעמולה בהשראת “פאליווד” כדי להסית ולגייס עוד אלפים למלחמה ב”פשיזם”. מדיון ענייני ב”פסקת ההתגברות” – להיסטריה ופסיכוזה ציבורית הרואה כל צל הצעת חוק כ” דיקטטורה על סטירואידים”. תארו לכם כי “לטובת ייצוב המשטר” יציע מחר איזה נורווגי מהליכוד כי כדי להפיל ממשלה ולפזר את הכנסת יידרשו 70 חברי כנסת. ושגם אי העברת תקציב לא תביא לנפילת ממשלה ופיזור הכנסת. רוצה לומר – גם אם נתניהו יאבד את הרוב בכנסת ולא יעביר תקציב – אי אפשר יהיה להפילו. יש יותר דיקטטורה מזה? אלא שזו היתה , לפני כחצי שנה, הצעתם של בני גנץ, וגדעון סער. סגני ראש הממשלה בממשלת בנט-לפיד. שר הביטחון ושר המשפטים.
* * *
למרות התנגדות הימין הזועם, ח”כים מהליכוד, וגם משאר מפלגות הקואליציה הרואים בריכוך החוק התקפלות וכניעה, – מיתנו לוין ורוטמן את הצעת החוק שלהם. עכשיו צריך מישהו אמיץ דיו מהאופוזיציה שיקום ויאמר למוחים : די. הגיעה העת לעצור .
( צילום מסך בונות אלטרנטיבה)
כתבות נוספות
