שוב מחפשים מנהיג
פרופ’ אריה אלדד
אלו מאזרחי ישראל, השואבים את תמונת המציאות שלהם, מערוצי הטלויזיה 11,12,13, מערוצי הרדיו הציבוריים ומהעיתונות הכתובה, לא יכלו להתחמק בשבועות האחרונים מהבשורה הגדולה : מנהיג נולד לנו. והוא עומד בראש המחאה נגד הרפורמה המשפטית/הרס הדמוקרטיה.
משער מוסף “הארץ” לפני שבוע ניבט אל עם ישראל פרצופו המיוסר של המנהיג החדש, כמי שעומס על כתפיו השחות את ייסוריה של מדינת ישראל והדמוקרטיה הגוססת שלה. במסורת היהודית ( משיח בן יוסף) והנוצרית (ישו) המשיח מקריב את חייו כדי להביא את הגאולה. כמוהם גם המשיח שזה עתה נולד לתוך המאבק ההירואי להצלת הדמוקרטיה הביע את נכונותו למות על מזבח הדמוקרטיה. כך, כמו בחזה חשוף מול כתת היורים של שלטון הרשע, אקדח המתנקש הפוליטי או סכין הרוצח השכיר הוא אמר “הדמוקרטיה היא סיבה טובה למות עבורה. לא נחיה בדיקטטורה” וזו היתה הכותרת, על עמוד שלם, במוסף “הארץ”. מתנגדי הרפורמה קראו וסגדו אפיים : מנהיג נולד. אותנטי, אמיץ, משליך חייו מנגד.
כעבור ארבעה ימים נודע לעם ישראל שעוד לפני שהמנהיג החדש חשף מטאפורית את חזהו בפני כיתת היורים של משטר האופל, או צוות החיסול של השטאזי, או הרוצח של המאפיה ( כך תאר את המתנכלים לו) – הוא כבר חשף אברים אחרים מגופו בשיחת וידיאו, ועשה בעצמו, לעיני בת שיחו והנייד שלה , מעשה מגונה.
זהו. כך חולפת תהילת העולם.
סיפור המעשה ידוע . עורכת דין ביקשה מאבי חימי, היו”ר המתפטר של לשכת עורכי הדין, המלצה לוועדה לבחירת שופטים, והוא אכן כתב לה המלצה כזו , ולאחר זמן מה התקשר והתערטל ונגע. עורכת הדין העבירה לאיילה חסון (13) את הסרטון שצילמה ובו נחשפה דמותו של המנהיג כפי שאף פעם לא רציתם לראות. הוא אומר : רומן רב שנים. הכל בהסכמה. טעיתי רק כשנתתי לה המלצה. והיא אומרת ( כך מוסרת חסון) שיחסו של חימי אליה הפך מיני ומגעיל רק לאחר שהעניק לה את ההמלצה, ולכאורה ציפה לתמורה. אבל בין אם גרסתו נכונה, או גרסתה, המציאות הנתעבת הנחשפת כאן היא (שוב) מעורבותם של ראשי לשכת עורכי הדין במינוי וקידום שופטים מתוך ניגוד עניינים.
בעת כהונת אפי נווה, קודמו של חימי, נחשפנו לכל הגועל בחיזור השופטים אחרי מי שבוחר בהם. ומדרכו של עולם שבמערכת כזו נוצרים יחסי תן וקח, קחי ותני, בין המועמדים והממליצים והשופטים. ובמישור הזה, יותר מאשר בשערוריות האישיות של נווה או חימי – טמון שורש הרע. זה המתקיים כבר שבעים שנה. שני נציגי לשכת עורכי הדין יושבים כתף אל כתף בוועדה עם השופטים. עורכי הדין החברים בוועדה, ובאותה עת, קצת לפני או קצת אחרי, הם או שותפיהם באותה פירמה, מופיעים בבתי המשפט, בפני שופטים שיחרצו את גורל לקוחותיהם. והשופטים היושבים בדין חייבים למי שהמליץ עליהם או קידם אותם, או שבעוד חודש ידון בהם. והשופטים – אולי עליונים אבל בשר ודם – מרגישים חובה טבעית כלפי מי שטווה איתם קנוניה והושיב לצידם את המועמדים שלהם, הגזורים בצלמם וכדמותם ועל פי מידותיהם וערכיהם. שבעים שנה מתקיים ניגוד העניינים המזעזע הזה אבל הציבור בטוח כי אלו הם אנשי כבוד ישרי דרך, שאינם מטים משפט או חוות דעת על פי האינטרסים האישיים שלהם. עד שנחשפו נוה וחימי בקלונם ובשחיתותם . והרי האיסור הוא בכלל להימצא במצב של ניגוד עניינים, לא רק לפעול מתוך ניגוד כזה. נאה דרשו – ולא נאה קיימו. כשתיים הללו, המפרכסות זו את זו.
* * *
לא בכל יום נולד מנהיג. אין פלא לכן שכאשר מפציע כוכבו, ומסתבר שאינו רך נולד אלא גבר בן למעלה מששים, שהציבור הכירו עד עתה כיו”ר אפרורי של לשכת עורכי הדין, מי שנבחר בעקבות שערוריית “מין תמורת מינוי” של קודמו אפי נווה, מי שהבטיח שהוא ינקה את האורווה מהסחי שנערם בה. רק מעטים זיהו בו כבר בשלב ההוא את המשיח המיוחל של מחנה השמאל. המחנה שתעה בעשורים האחרונים מגנרל לגנרל, ממנהיג מושחת למנהיג כושל וממש עתה, ערב סוף הדמוקרטיה וחורבן המדינה עמד מול שוקת שבורה ובאין מנהיג. ואז נטל אבי חימי לידיו את המיקרופון מול קהל הרבבות בגשם שוטף, והודיע כי “הרפורמה המכובסת שמנסים לכפות עלינו מאיימת להרעיל את הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיות לא מתות עם טנקים ברחובות. דמוקרטיות מתות בצל מכת”זיות… הם לא יירגעו עד שתקום כאן מדינת הלכה, שכולנו נהיה בה אזרחים סוג ב׳ שיוחזקו כדי לשלם מסים…רק מיליון איש והפגנות ענק יעצרו את הפיכת ישראל למדינת הלכה… אני מנסה לשכנע את ההסתדרות להצטרף למאבק, להוריד את השאלטר. עלינו לחסום כבישים!” אז קבע הפרשן המשפטי משה גורלי “אבי חימי, בנאום מנהיגותי־לוחמני במיוחד התווה את הדרך”. והפרשן הצבאי רון בן ישי , כתב עליו :” בליל אמש בכיכר נולד למחאה מנהיג. אבי חימי ניתח את משמעות החוקים באזמל משפטי …הוא ידע לדבר אל לב ותבונת הקהל בלי לצרוח ובלי קלישאות. הציבור שכבש את זעמו האזין לו בקשב רב”.
עיתון “הארץ” מגוייס כולו למלחמה, ומטהר בימים אלו את טורי הדעות שלו ממי שחושב אחרת (עמוס שוקן, בעלי העיתון והמו”ל שלו : “העמדה של גדי טאוב לא לגיטימית ולכן צריך להפסיק להשמיע אותה” ). אין פלא, לכן, שהעיתון רתם לפני שבוע את כתבת השער במוסף להאדרת דמותו של מנהיג המהפכה החדש. הכתבת נטע אחיטוב לא הקשתה עליו. הזדהתה ( עד דמעות) עם כל קלישאה נבובה שפלט, בין השאר על אשתו שגם היא באה מהפריפריה, ובנותיו שרק למענן הוא יוצא למלחמה ומוכן לשלם מחיר . כששאלה על הביקורת המושמעת בלשכה נגד הצטרפותו למאבק הפוליטי אמר חימי . “פני הלשכה כפני הדור” והם לא ידעו כי בתוך ימים אחדים תוכתם הלשכה בכתם חימי שאינו ניתן להסרה, והוא ייאלץ להתנצל בשידור חי בפני אשתו ובנותיו על שעולל להן. אחיטוב גם רשמה מפיו הצהרה הומניסטית מדהימה :”הנה אני, אבי חימי אומר בקול רם וברור שערבי ויהודי חד הם…אנחנו שווים”. הוא מסביר לאחיטוב שהוא בעד היפרדות מהפלשתינאים , מתנגד לסיפוח, למדינת אפרטהייד ציונית, ומגלה לאחיו המזרחיים שהליכוד עובד עליהם (“משנת 1977 פחות או יותר” ) והיא אינה שואלת כמובן מדוע הדהד ב2019 את קריאת נתניהו להצביע מח”ל ערב הבחירות. עד שנולד מנהיג – אין בודקים בציציותיו .
כתבת החנופה הרדודה הזאת התרסקה השבוע בפרצופו של “הארץ” יחד עם האנדרטא-הלחה-עדיין של המנהיג החדש. העיתון מהר להתנער ממנו כשגופתו הציבורית עדיין מפרפרת. אלו המושכים מאחורי הקלעים ומממנים את המאבק ברפורמה מחפשים עתה בדחיפות מנהיג חדש. אולי הייטקיסט כמו תום ליבנה , מייסד וורביט ששווה מיליארדים שהודיע כי הוא יורד מהארץ ומפסיק לשלם מיסים. אבל אופס. המנהיג ירד (מהארץ) עוד לפני שעלה. חייבים להמשיך לחפש.
(צילום אבי חימי – מיכאל כהן. ויקיפדיה)
כתבות נוספות
