מיטב לפיד – כזבו.
פרופ’ אריה אלדד
“מיטב השיר – כזבו” כתב משה אבן עזרא לפני יותר מ900 שנה, בעקבות אריסטו. והוא מסביר : רק מאת המשוררים מתקבל שקר ברצון. בימינו ודאי נכון הדבר גם לגבי סופרים. רומן הכתוב בגוף ראשון יכול שיהיה מצוין גם אם דבר ממה שכתוב בו לא ארע במציאות.
כשהייתי קטן הערצתי ממרחק את אלופי צה”ל. העיתונות , שהיתה “ממלכתית” לעילא , לא מנתה את פגמיהם והתעלמה מכישלונותיהם – סייעה בהאדרת דמויותיהם של מפקדי הצבא. ולא רק בימי העצמאות . אפילו בסוכות נתלו דגלונים עם דיוקניהם, ולאחר מלחמת ששת הימים הם הפכו גיבורים לאומיים ממש.
אבל ככל שהעיתונות הפכה ביקורתית יותר, וככל שהתקדמתי בסולם הדרגות בשירותי הצבאי הפכו רוב המפקדים הללו לקטנים יותר ויותר. לעיתים גמדים ממש. ומשזיכיתי להכיר חלק מהם מקרוב – נעלמה ההערצה לחלוטין. ולכן אינני נמנה על אלו המייחלים להופעתו של גנרל חדש בשמי הפוליטיקה הישראלית. רובם הכזיבו מאד והוכיחו כי אין כל קשר בין גבורה בשדה הקרב לאומץ לב אזרחי.
ולכן גם אינני נמנה עם אלו המונים בין חסרונותיו של ראש הממשלה יאיר לפיד את העדר הניסיון הצבאי שלו. אין שום הכרח שראש ממשלה בישראל יהיה גנרל בדימוס. ראינו כי בן גוריון ולוי אשכול, שלא היו מפקדי צבא מהוללים – עמדו בראש ממשלות ישראל בניצחונות הגדולים שלנו במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים.
ולכן ממש לא הוטרדתי מכך שראש ממשלתנו לא היה טייס קרב או מפק”צ בסיירת מטכ”ל אלא שימש בשירותו הצבאי כתב “במחנה”.
אבל כשקראתי לפני שבוע את התחקיר של תמיר מורג במוסף “ישראל היום” על שירותו הצבאי של לפיד – הוטרדתי. ויותר מכך.
כל עם ישראל לגלג על בנימין נתניהו כשאמר שהוא זוכר את “הכלניות” , חיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית שכונו כך על שום הכומתות האדומות שלהם, אשר שוטטו ברחובות הארץ בימי המנדט. והרי נתניהו עוד לא נולד באותם ימים. ולא הועילו כל ההסברים המאוחרים. סיפור הכלניות היה לפדיחה לאומית ומשל ושנינה לשקרן.
ולכן הגרסאות השונות , המוזרות, והסותרות לעיתים שהובאו בתחקיר לגבי שירותו הצבאי של לפיד צריכות להדאיג אותנו. אין זה חשוב באמת אם י’ לפיד הצעיר הגיע ל”במחנה” בזכות כשרון הכתיבה שלו ( ויש לו), או הקשרים של אביו, י’ (טומי) לפיד ע”ה, ששימש באותה עת מנכ”ל רשות השידור. אין זה חשוב אם הפרופיל הרפואי של לפיד ירד כתוצאה מחשיפה לרימון עשן בשעת הנחתת מסוק או בגלל מחלת אסטמה שהסתיר בעת גיוסו. לא חשוב באמת אם לפיד הצעיר ירד לרגע לאכול משהו מהגי’פ שבו נסעו שני קצינים והללו המשיכו בדרכם בלבנון ונהרגו לאחר דקות אחרות- או שכל הסיפור כולו אמיתי למעט פרט אחד – לפיד לא היה שם. כל אלו אינם חשובים באמת אלא אם הם משקפים – איך כתב בן גוריון על אריאל שרון הצעיר – נטיה שלא לומר את האמת.
“מיטב השיר – כזבו” כתב אבן עזרא אבל מעללי השירות הצבאי של יאיר לפיד לא נכתבו כשיר או רומן. הם נועדו להיות עובדות המעטרות את דמותו של מנהיג פוליטי. ראש ממשלה. ואם מיטב הפובליציסטים לגלגו על הכלניות של נתניהו – מה יגידו אזובי הקיר של הציבור על רימוני העשן, הג’יפ והשיבוץ ב”במחנה” של לפיד? ואם מחאנו כפיים כשלפיד פיטר בלי היסוס את השר, ראש השב”כ המהולל לשעבר יעקב פרי, רק כי שיקר לגבי שירותו הצבאי – נזדקק לאותן ידיים , לאותן אצבעות בידיים, כשנלך לקלפיות להצביע בעדו או נגדו. הרי איש כבוד כלפיד היה אמור להתפטר כשנתגלה קלונו. אבל תגובת לשכת ראש הממשלה לתחקיר “ישראל היום” היתה: “ראש הממשלה לפיד שרת שלוש שנים בצה”ל”. הא ותו לא. את זה ידענו, ולפיכך זו תגובה נלעגת. והעובדה שלפיד לא הכחיש מה שנכתב בתחקיר מעידה אולי על כך שאין בידו להתמודד עם מה שהובא בה. והוא גם בטוח שציבור אוהביו ומצביעיו לא יתבע ממנו דין וחשבון.
ולמען האמת גם מדברים אלו לא הייתי אמור להיות מוטרד במיוחד. וכי מה איכפת לנו אם לפיד התקשט בכמה נוצות קטנות וצבעוניות? “תנו לי פוליטיקאי שלא שיקר ואזיז את כדור הארץ” אמר ארכימדס . ( לא. הוא לא אמר את זה. סתם.) אבל בעת האחרונה מתגלה לפיד לא רק כמי שהאמת איננה, ולא היתה נר לרגליו, אלא גם כמי שבלי למצמץ מוביל אידיאולוגיה הפוכה לחלוטין לכל מה שהטיף לו בעבר. לדגלים הראשיים שלו. ובראש ובראשונה – הדמוקרטיה.
הררי מילים כבר נכתבו על כך שמי שרוממות הדמוקרטיה בגרונו הוא מנהיג מפלגה שהכל בה יישק על פיו. הוא המרכיב את הרשימה של “יש עתיד” לכנסת, אבל מאשים את נתניהו בהרס הדמוקרטיה. כל זה כבר נכתב. אבל לצורך הדיון נניח כי מפלגה פוליטית אינה חייבת לקיים מוסדות דמוקרטיים, ואפילו לא בטוח שמוסדות כאלו מייצרים דווקא רשימה טובה יותר מה”ועדה המסדרת” המיתולוגית של מפא”י או מקבילותיה בימינו. אבל כשלפיד מסביר מדוע הוא אינו מתכוון להביא את הסכם הגז עם לבנון לאישור הכנסת כי “האופוזיציה מופקרת” – הוא חוצה את הרוביקון.
נחל קטן ורדוד מים היה זה , אותו חצה יוליוס קיסר עם צבאו בדרכו לתפוס את השלטון ולהיות קיסרה של האימפריה הרומית. כי בידוע הוא שהחוק הרומאי אסר על מפקדי הצבא להיכנס בראש לגיונותיהם לתחומי איטליה. נחל קטן, אבל חצייתו הפכה למשל למהלך עתיר משמעות, בלתי הפיך. וכשיאיר לפיד מודיע בריש גלי כי הוא מדלג מעל הכנסת, ואינו נזקק לאישור הריבון כדי לחתום על הסכם בינלאומי, שרבים , ואני ביניהם, רואים בו הסכם כניעה לחיזבאללה – הוא משדר בעצם שהוא יודע שאין לו רוב בכנסת למהלך הזה, ואף על פי כן – הוא יחתום. כל חייל נושא בתרמילו את שרביט המרשל, אמר נפוליון. כך נושא בכיסו כל פוליטיקאי כזבן את אגרופן הדיקטטור אם איש אינו עוצר בו כשהוא רומס בגלוי את הדמוקרטיה. מכך, יותר מכל הפרטים הביוגרפיים העמומים על שירותו הצבאי – צריך הציבור לחשוש.
ובשולי הדברים – תמיהה. תמיהה על ח”כ יאיר גולן, אלוף בדימוס ומזהה סימנים מוסמך, שהחמיץ את תופעת אסא כשר. הפילוסוף והאתיקן פרסם לאחרונה דברים בגנות האופוזיציה “שאיננה פטריוטית” “הפועלת בהתנהלות פרוטה לשמצה…לרעת הכלל” וקבע שהמדינה “איננה מדינה מתוקנת” ולכן ” אין טעם לקיים דיון בכנסת” (על ההסכם עם לבנון).
אני מקוה שהמזהה המוסמך, זוכר כי היו אנשי רוח, גם ממיטב הפילוסופים, שתמכו במשטרים אפלים מאותם נימוקים מעוותים ממש. כשגם אנשי רוח דורסים את הערכים להם הטיפו כל חייהם – הסכנה ברורה וממשית.
(צילום -דובר צה”ל)
כתבות נוספות
