כמה שווה ימינה?
פרופ’ אריה אלדד
שאלה מוזרה. אני יודע. בייחוד כשמדובר במפלגה שמתה.
מפלגה הפועלת בכנסת ישראל יכולה להימדד בדרכים רבות. בתקציבים שהצליחה להשיג למטרות החשובות לה, בהשפעתה על הסעיפים השונים בתקציב המדינה, בחוקים שיזמה והעבירה, במימון המפלגות שהיא מקבלת מהמדינה, או בחובות שצברה בתקופת פעילותה.
אבל יש עוד דרך למדוד את שוויה של המפלגה. כשמלאו ימיה והיא מתפרקת – כמה יעלה לנו לקבור אותה?
יש מפלגות שנולדות מרעיון, ויש מפלגות שנוצרות סביב מנהיג. יש מפלגות שנוצרו כדי לייצג ציבור מובחן ויש כאלו המחליפות את ציבור הבוחרים שלהן מעונת בחירות אחת לאחרת. יש מפלגות המלוות אותנו, בגלגולים שונים – יותר ממאה שנים ויש מפלגות שנולדו, נסקו והתאדו בהרף עין. וכשם שלכל איש יש שם (תודה, זלדה!) שנתנו לו חייו ונתן לו מותו – כך גם למפלגות.
* * *
“ימינה” היא אחת מגלגוליה האחרונים של “תנועת המזרחי” ושל הממשיכה הפרלמנטרית שלה – המפלגה הדתית -לאומית. מימי היותה מש”ק הדת של מפא”י ( “מפא”יניקים עם כיפות”) ועד לגלגוליה הימניים-לאומיים , תוצרי המהפכה שחולל “גוש אמונים” לאחר מלחמת יום הכיפורים. הציבור הדתי לאומי בישראל אינו הומוגני. יש בו מפד”ל ויש בו חרד”ל, וגווני ביניים רבים אחרים. הציונות הדתית ידעה פילוגים רבים מספור. ותקצר היריעה, וגם תשעמם. אחד מפירות פיצוליה היא מה שנקרא היום “הציונות הדתית” בהנהגתו של בצלאל סמוטריץ’. זו ודאי אינה מייצגת אפילו מחצית מחובשי הכיפות הסרוגות. אבל בעזרת השם (הזה) – הם מתיימרים לייצג את הסרוגים כולם, ויכולים (תחת השם “האיחוד הלאומי” המעיד כמובן על פילוג) להתמסר בלב שלם ונפש חפצה, לקטטה המסורתית והחביבה עליהם מול “עוצמה יהודית” על המקומות ברשימה לכנסת הבאה.
“ימינה” של בנט היתה אחד הגלגולים האחרונים של המפד”ל ההיסטורית. היא נולדה מחיבור של כמה רסיסי מפד”ל, עברה פיצולים ופילוגים וחיבורים, נדרסה מתחת לאחוז החסימה וקמה שוב מהקרשים. הם ביקשו להיות מפלגת ימין ישראלי, לאו דווקא דתי. לזנוח את העיסוק הבלעדי באינטרסים של המגזר (חינוך, חקיקה ורפורמות דתיות, ההתיישבות ביו”ש) ולהפוך למפלגת שלטון. היו רבים ואני ביניהם ,שחשבו כי זה חלום באספמיא. התבדינו. אלא שניצחונה של “ימינה” הפעיל את מנגנון הפיצוץ שהוביל להתרסקותה.
בראייה לאחור – הדימוי המדויק ביותר לתהליך שעברה “ימינה” הוא מכת הפתיחה במקבץ כדורי ביליארד המכונסים במשולש צפוף על השולחן, וכדור אחד הנשלח בעוצמה אל קדקוד המשולש – מפיץ אותם לכל עבר. הכדורים ברי המזל מגיעים אל החור המיועד להם כבר בפתיחת המשחק ולא צריכים לסבול את כל החבטות בהמשך. רוב מרכיבי “ימינה” לא זכו לכך. וכל מכה שספגו – הגיעה להם.
כשהשתחררתי מהכנסת כתבתי ספר ושמו “דברים שרואים מכאן – מה קורה למנהיגי הימין כשהם מגיעים לשלטון”. אם אחליט באחד הימים להוציא מהדורה חדשה ומעודכנת יזכה נפתלי בנט לאחד הפרקים המביישים בספר. ביקשתי להוכיח כי מנחם בגין, אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו לא עברו מהפך כיוון שהגיעו לשלטון וראו מכס ראש הממשלה מציאות שלא היתה מוכרת להם, שאילצה אותם לוותר על האידיאולוגיה שלהם. הם ויתרו עליה לא כיוון שהגיעו לשלטון – אלא כדי להגיע לשלטון. היוצא-מן-הכלל-הזה היה יצחק שמיר ע”ה. שלא ויתר על מילימטר מאדמת ישראל ועל מיליגרם אידיאולוגיה. והוכיח בכך כי אין כל הכרח לוותר עליהם כדי להנהיג את מדינת ישראל. נפתלי בנט הוא דוגמא מובהקת לכל האחרים. אין טעם לשאול היום האם נפתלי בנט האמין אי פעם באמת ברעיון ארץ ישראל השלמה, כי כשהתגלגלה הזדמנות לידיו להקים ממשלה – חבר לתנועה האיסלמית של מנסור עבאס ולמר”צ – כדי לשלוט. ( סליחה. “כדי למנוע בחירות חמישיות”…) הרי אי אפשר לטעון שאחרי שהיה לראש ממשלה הבין לפתע שיש ביידן, ואירופה, ואינטרסים כלכליים ואו”מ ולכן נאלץ בלית ברירה לוותר על החלת ריבונות ביו”ש. כדי לשלוט – הוא ויתר מראש על הריבונות, והרחבת ההתיישבות, והבניה בירושלים וב1E ובעטרות, או סילוק חאן אל אחמר, כמשל.
הראשון שזיהה לאן נושבת הרוח במפרשי בנט היה אלון דוידי ראש העיר שדרות. הוא קפץ מעגלת “ימינה” כשהבין שהיא מושכת שמאלה. יום לפני השבעתו התפטר מהרשימה וכמתנת פרידה העניק לה את פצצת הזמן ששמה עידית סילמן, שנכנסה במקומו. אחריו, מיד כשהוקמה הממשלה עם מר”צ ובהסתמכות על רע”מ – היה זה עמיחי שיקלי שהצביע נגדה, ועזב למעשה את הסיעה. יבורך. ואחריו הגיעו כאבי הבטן של איילת שקד, וייסורי ניר אורבך הצעיר ועלילות עידית סילמן מתחנת הדלק ועד לוועדת הכנסת השבוע.
והשבוע למדנו , בדיוק רב, כמה שווה ימינה. 112500 שקלים. ברוטו.
חברת הכנסת סילמן, הזוקפת לזכותה את הפלת הממשלה, הגיעה לוועדת הכנסת כדי שיאשרו לה “פיצול” מסיעת ימינה. חברת הכנסת מיכל רוזין זיהתה אפשרות להעניש אותה על מעלליה. ארגנה רוב בוועדה – וזו לא אישרה את הפיצול. סילמן איימה מיד כי לא תתמוך גם בפיצול שביקש מתן כהנא שחבר בינתיים לסיעה אחרת, שהספיקה להחליף 3 שמות בשבועיים. למה זה בכלל חשוב לה, ה”פיצול” הזה? כי אם הוא לא מאושר – על סילמן להתפטר מחברותה בכנסת כדי לזכות לשריון בליכוד ( או בכל מפלגה אחרת. היא לא מפונקת.) ואם תתפטר – היא תפסיד שתי משכורות וחצי עד לבחירות . אם שכרו הממוצע של חבר כנסת עומד היום על כ45000 שקלים – מדובר בסכום של כ112500 שקלים. ברוטו.
ולמה זה מעיד על שוויה האמיתי של “ימינה”? כי כדי להכשיל את התרגיל של סילמן, ולהבטיח למתן כהנא שתי משכורות וחצי – הכריז נפתלי בנט, מי שכבר הודיע על פרישתו , הזמנית כנראה, מהחיים הפוליטיים – כי הוא עצמו מתפצל עם ח”כ פינטו וח”כ מתן כהנא מ”ימינה” , המפלגה שהקים כדי להיות ראש ממשלה. בשבוע האחרון עוד יכול היה לתרום במשהו לרעיונות הלאומיים שהתיימר להציג. יכול היה לחסום בווטו שלו את מינויו של מני מזוז ליו”ר הועדה לבחינת מינויי בכירים לשמונה שנים(!) בתקופת ממשלת מעבר(!) אבל מה איכפת לו? צריך היה משהו חשוב הרבה יותר ממינוי כזה כדי להעירו מתרדמת “פסק הזמן” שלו. כמה יותר חשוב? ב-112500 שקלים יותר חשוב.
הבנתם את זה? כשמייסד המפלגה מוכן לפרוש ממנה בשביל הסכום הזה (למתן כהנא) וכדי לשלול את הסכום הזה ( מעידית סילמן) – מסתבר כי לכל מפלגה, כמו לכל איש, יש שם. שם שנתנו לו חייו ונתן לו מותו כמה עלוב הוא השם שנתן לימינה – מותה.
כתבות נוספות
