תם נשף המסכות.
פרופ’ אריה אלדד
רוב מנהיגי ישראל סללו את דרכם לשלטון על מצע אידיאולוגי. לפני שהפכו ראשי ממשלה כבר כתבו והצהירו על עיקרי אמונתם בכל תחומי החיים בישראל.
רק מעטים מהם זכו להגשים אפילו מקצת התחייבויותיהם. יצחק שמיר היה כזה. אהוד ברק הבטיח לסגת מלבנון – וקיים. שאר הבטחותיו התרסקו (השבח לאל) נוכח המציאות המדממת של האינתיפדה השניה. את ההבטחות האידיאולוגיות של האחרים אינני זוכר. גם ההיסטוריה לא תזכור. כל אחד מהם בתורו אמר בקולו , או רק מלמל בשקט לעצמו : דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
וזה כמובן שקר גס. כל מי שעלה על כס ראש הממשלה בישראל כבר ידע היטב מהם הכוחות הבינלאומיים הפועלים, מה תביעותיהם ומה מנופי הלחץ שלהם על ישראל. הם הכירו יפה גם את המפה הפוליטית בארץ, וידעו עם מי יוכלו להקים ממשלה וכמה יצטרכו לשלם. “דברים שרואים משם” הפך לתירוץ הציני המושלם, שבא להסתיר את החלל הריק בקרבם, במדור בו מחזיקים את המצפון, המוסר והאידיאולוגיה.
בעשרים השנה האחרונות היו אלו מנהיגי הימין, או מי שבעברם הוגדרו כאלו, שנתגלו בכל קלונם האידיאולוגי ברגע שהיו לראשי ממשלה. שרון אולמרט ונתניהו התנערו מהאידיאולוגיה שהקפידו לעטות בדרכם מעלה. אפשר להתווכח אם היו ראשי ממשלה פרגמאטיים טובים, אך הם היו חפים מאידיאולוגיה. כשהפכו ראשי ממשלה הסירו באנחת רווחה את המסכה האידיאולוגית שרק הפריעה להם להתנהל – והתנהלו. איש בדרכו.
אבל הממשלה הנוכחית זימנה לנו השבוע אירוע נדיר שבו גם הימין וגם השמאל, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, הסירו באחת את התחפושת האידיאולוגית. והתייצבו נוכח האומה בעירומם : תאבי שלטון ותו לא.
* * *
הוראת השעה של התיקון לחוק האזרחות, שנפלה השבוע, נועדה לחסום את רבבות הערבים המבקשים להגשים בגופם את “תביעת השיבה” של הפלשתינאים אויבי ישראל, להתאזרח במדינה שברחו או גורשו ממנה.
קריקטורה של ערן וולקובסקי ב “הארץ” לפני שבוע הציגה כלה ערביה מעבר לקו הירוק, משרבבת ידה בעד לחור בחומת ההפרדה וחתן ערבי במדינת ישראל עונד טבעת על אצבעה. החייל הישראלי הניצב על החומה , וקיר הבטון העצום מפרידים באכזריות בין בני הזוג . זו התמונה שביקשו אנשי השמאל והערבים בארץ ישראל להציג בפנינו. תמונה שקרית בעליל, כי איש אינו מפריע לחתן האוהב מטירה או מרהט להתאחד עם בחירת ליבו בג’נין או בחברון. הקריקטוריסט ( כנראה בגלל מגבלת מקום) גם לא צייר את שלוש נשותיו האחרות של החתן. ולפיכך הצגת סוגיית מניעת ההגירה הערבית למדינת ישראל כסוגיה של “הומניטארית” היתה ועודנה שקר תעמולתי שמאלני או ערבי. השמאל הישראלי ממר”צ ומפלגת העבודה, ואויבי ישראל מרע”מ דבקו בעקשנות בטיעון השקרי הזה. אבל אנו זכינו השבוע לראות איך במחי הצבעת אמון אחת בממשלה – הם מסירים את המסכה הדקיקה הזו , ומצביעים בעד החוק “המונע איחוד משפחות”. תענוג מיוחד היה לצפות באנשי מר”צ, אלו שתמיד התקשטו בנוצות “המפלגה האידיאולוגית היחידה בשמאל” מצביעים כאיש אחד, יהודים וערבים, בעד החוק. אלו שרק אתמול עתרו לבג”צ כדי לבטלו, אלו שנשבעו לפני שעה כי יצביעו נגדו. כמה מהר ובאיזו חלקלקות התהפכו! הגדיל לעשות יאיר גולן, מהרהוטים שבמסבירים מדוע החוק הוא גזעני ופוגע בזכויות אדם, ומבכירי הנשבעים כי יצביעו נגדו, שחש להסביר שהחוק מצוין. ממש מצוין, לא פחות. איך נפלו כל שקרניך, השמאל הישראלי הצבוע.
אבל באותן שעות ממש הוסרו המסכות גם מפרצופיהם של איילת שקד ובנט. ( לפיד וסער, אלקין וליברמן עמדו מן הצד, נתנו להם להתכתש, ונהנו בשקט מהשחיקה). שקד ניסתה בכל כוחה לקנות את מנסור עבאס ועיסווי פריג’, את וליד טאהא ואת מוסי רז, תמורת כמה אלפי משפחות ערביות שיקבלו מעמד-אזרחי, באמצעות “ועדה” . החוק לבוש אמנם מדים ביטחוניים, כי באמת ובתמים האוכלוסייה הערבית הפולשת הזו מוציאה מתוכה מחבלים רבים, אבל אמת אמר יאיר לפיד השבוע : “לא צריך להסתתר מהמהות של חוק האזרחות, הוא נועד להבטיח רוב יהודי במדינה”. ושרת הפנים התגלתה השבוע כמי שלמען ניצחון הקואליציה היא מוכנה לאזרח אלפי משפחות ערביות. טוב עשה יאיר לפיד כשהסיר את המסכה מהחוק. רע עשתה שרת הפנים כשעיקרה את החוק מתוכנו – כדי לקנות את קולותיהם של אויבי ישראל מבית (רע”מ), או אלו שרק “פוגעים בביטחון מדינת ישראל” , (החכ”ים ממר”צ, שהתחייבו להצביע נגד החוק, והפרו התחייבותם). הרי בנט ושותפיו הסבירו כי כל מי שמתנגד לחוק – פוגע בביטחון ישראל.
שקד ובנט הדגימו השבוע עד כמה חלקלק המדרון. תחילה הכניסו לממשלה את התנועה האסלאמית. והבטיחו שבעצם צריך אותם רק להצבעת האמון בממשלה בהשבעתה, ואחר כך – לתקציב. אחר כך הם כבר לא יהיו תלויים בהם. אבל אין חצי הריון. יממה לאחר כשלונה בחוק האזרחות הצליחה הקואליציה להעביר את “החוק לפיצול הליכוד” , בהימנעות מחצית “המשותפת”. אלקין השתדל לא להיתפס בשקר ולא הכחיש לחלוטין שהיתה עסקה עם הערבים. אבל גם אם לא שילמו לבל”ד ולחד”ש במזומנים פוליטיים – הללו מבינים שהקואליציה הזו היא עבורם פרה חולבת ויעד קבוע לסחיטה, ואין להם סיבה שלא לסייע לה לגייס ארבעה עריקים מהליכוד. מי שמוסר את גורלו הפוליטי בידי אויבי ישראל – ימשיך להיות תלוי בהם מידי שבוע. פעם ישלמו להם באלפי משפחות. בפעם הבאה – עוד כמה אלפים. הקואליציה תיאלץ להפוך הצבעות רבות להצבעות אמון כדי לצמצם תופעות של “מצביעים אידיאולוגיים”. הסחיטה של כל אחד מחברי הקואליציה, ורע”מ יותר מכולם – תלך ותגבר. ואז יגיעו לתקציב. הרי מאליו מובן שאויבי ישראל מבית מתקשים לתמוך, למשל, בתקציבי הביטחון, השב”כ, המוסד, הועדה לאנרגיה אטומית. צריך יהיה לשמן אותם טוב-טוב כדי שיתגברו על קשייהם. ולא רק בתקציבים למגזר. גם כמה יישובים לא חוקיים בנגב שיולבנו, ועוד כמה אלפי בתים של שודדי אדמות הלאום, וכמה מאות אלפי דונמים. כל חוק, כל הצבעת אי אימון – ושובריהם בצידם. וכדי “לשמור על שלמות הממשלה” – ישלמו להם. כי מי שמשלם דמי חסות ופרוטקשן מתקשה להיגמל מזה. עקרון הסחטן מנצח בדרך כלל. זה המדרון בו גולשים עכשיו, בלי מסכות, האידיאולוגים של הימין מ”ימינה” תקווה חדשה” ו”ישראל ביתנו”. עמידתם כאילו-מן-הצד של האחרונים אינם פוטרת אותם כמובן משותפותם המלאה בעסקה שהציעו שקד ובנט, עסקה שנכשלה רק הודות להצבעתו של עמיחי שיקלי. שכויעח.

* * *

גם הליכוד ו”הציונות הדתית” נאלצו להסיר מסכות השבוע. אבל מסכות קטנות. כי להגנתם ניתן לטעון שהם הציעו את “חוק יסוד ההגירה” הטוב בהרבה מחוק האזרחות . להאשמתם ניתן כמובן לשאול את אנשי הליכוד מדוע לא העלו את החוק הראוי הזה כשהיו בשלטון. להגנתם אפשר לטעון שהצביעו אי אמון בממשלה התלויה בתמיכתם של אויבי ישראל מבית. הטיעון ראוי, אבל מיותר. הליכוד של נתניהו הסיר את המסכה האידיאולוגית שלו מזמן. מימי ההתנתקות ונאום בר אילן. אין להם יותר מה להסיר.