תפקיד העיתונות
פרופ’ אריה אלדד
לפני כעשרה ימים תקף יו”ר האופוזיציה בחריפות את נתניהו על שקיים בישיבת הממשלה דיון ממושך על ההסתה נגדו. הסתה בהפגנות , ברשתות החברתיות, ברשתות התקשורת הממוסדות. הסתה המגיעה עד לאיומים מפורשים ברצח. הסתה המתקבלת בסלחנות רבה באולפנים ובפרקליטות. בדבריו בכנסת אמר לפיד בין השאר :”מי שהביא עלינו את ערוץ 14 שלא יתקרבן על הסתה”.
באותו יום ראיינו, עמיתי בן כספית ואני את ח”כ לפיד ברדיו 103. וכשתמהתי מה פסול בהקמת ערוץ תקשורת המבטא דעת חלק גדול מאזרחי המדינה, ואינו מבקר את הממשלה, ואיך זה קשור להסתה נגד נתניהו – פסקו לפיד ובן כספית פה אחד : תפקיד התקשורת לבקר את השלטון. ומה במקרה שבערוץ 14 דווקא חושבים שעמדות האופוזיציה מנוגדת לאינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל? שוב ענו לי פה אחד : התקשורת צריכה לבקר את השלטון. לא את האופוזיציה.
אמור מעתה : לכל מתנגדי הממשלה, מתעבי נתניהו, תובעי עסקת חטופים עכשיו ובכל מחיר – יש מונופול דעות ברשת ב’ וגלי צה”ל, בערוצי הטלויזיה 11, 12, ו-13, עד כדי תביעות מפורשות להשתקת כל דעה אחרת. סילוק מהמסך של כל מי שמעז להתנגד לדעת הרוב (בתקשורת, לא בעם) מתוך ביטחון מתנשא כי אכן הם ורק הם מייצגים את הדמוקרטיה, יש להם מונופול על האמת והצדק, ורק להם מותר לבקר. וערוץ 14? הם בכלל לא תקשורת, מפלגתו של לפיד תבעה לסגור את ערוץ 14. שהרי הם תומכים בנתניהו…
אני אופוזיציונר מטבעי. רק לעיתים נדירות אני נמנע מביקורת על השלטון. בבית אבי למדתי ללכת נגד הזרם, לא עם העדר, ולכן גם כשאני שומע עדר עיתונאים גועה בהתלהבות דעה אחת עולה באפי צחנת רפתות אטומות. “כלבי השמירה של דמוקרטיה” מצטרפים לגעיה בקול אחד. ונושכים כל עיתונאי המנסה להזהיר מפני סכנה אמיתית, לא זו שלהקת כלבי השמירה שמכרו נשמתם לרעיון אחד נובחים מפניו.
*
פעם הייתה בעיתונות הפרדה ברורה בין דווח עובדתי, ופובליציסטיקה המביעה דעות. העיתונות הזו מתה מזמן. והיום קשה מאד, אולי אי אפשר כבר להפריד במאמר בעיתון בין עובדות לדעות. וגם מה שנמסר כעובדות כהוויתן עלול להתברר בדיעבד שלא היה אלא דעה, הערכה, משאת נפש קלוטה מן האויר שהתחזתה לעובדה בפיו של פרשן. כך הדהדו ומהדהדים בכירי העיתונאים שלנו הערכות מצב ששמעו ב”תדרוכי רקע” סודיים מפי הרמטכ”ל , ראש השב”כ או המוסד, ראש אמ”נ או מקורביהם, ובכתבותיהם הפכו אותן לעובדות. כך לא רק קברניטי הצבא והמודיעין שלנו אשמים במחדל ה-7 באוקטובר – גם העיתונאים שסייעו לבצר את הקונצנזוס הפושע “חמאס מורתע”, “אם יהיה טוב להם יהיה טוב לנו” “הרשות הפלשתינאית נלחמת בטרור” ועוד הבלים מוחלטים מעין אלו – יש להם חלק ואשמה באסון. אבל ממש כשם שכל האלופים בדימוס שנתנו “תוקף מקצועי” באולפנים להזיות הללו לא חדלו מלהופיע כמומחים באולפנים, ועכשיו ממשיכים להטיף לממשלה מה לעשות – כך גם רוב העיתונאים “הנחשבים” ששטפו את מוחות הציבור בהבלים הללו לפני האסון לא גזרו על עצמם שתיקה, מתוך בושה או אשמה. הטובים שבהם הפטירו “טעיתי בהערכתי”, והמשיכו להלעיט אותנו בדעותיהם בתחפושת של עובדות.
*
ומקהלת התוכים בתקשורת מהדהדת את מקהלת “הקולקטיביות הרעיונית” הביטחונית. “כל ראשי מערכת הביטחון תומכים בעסקת החטופים” משננים שוב ושוב באזנינו בשבועות האחרונים. זה כשלעצמו היה צריך להפעיל את מערכות האזעקה שלנו. קונצנזוס כזה בין ראשי אמ”נ , המטכ”ל, שב”כ ומוסד צריך לגרום לכול בר דעת להצטמרר. כי קונצנזוס כזה מעיד רק על דבר אחד : שכל האשמים בקונצפציה עוד איתנו. לא למדו שום לקח. לא הפעילו שום “איפכא מסתברא”, ממשיכים להבטיח לנו , לשקר לנו , כי אם אך נפסיק את הלחימה וניסוג מציר נצרים ופילדלפי, – “נוכל בכל עת לשוב ולהילחם בחמאס” “לא חופרים מנהרות בששה שבועות”. “נדע לטפל בסיכונים”. הרי ממש כשקרים הללו השמיעו באוזנינו לפני ואחרי אוסלו, לפני ואחרי ההתנתקות, לפני האסון באוקטובר. ולא רק שהדברים זהים – גם הדוברים זהים. ודי בקונצנזוס העדרי של “כל ראשי מערכות הביטחון”, ומקהלת הבדימוסים שלהם הגועה אמן באולפנים– כדי שנטיל ספק בעמדתם.
*
כל מומחה צבאי המבטיח שחמאס לא יוכל להשתקם בתוך חודשים אחדים של הפוגה שעסקת החטופים תספק לו – הוא שוטה או שקרן. כל שב”כניק המבטיח לכם שבקרב אלפי הרוצחים שאנו נתבעים לשחרר לא נמצאים הסינוארים והדפים הבאים , ומבטיח ש”ישראל תדע למצוא תשובה לאיום הזה” מדבר מהרהורי לבו שכבר התבדו בעבר. השארת מחבלים חמושים וארגון מתפקד , ואפילו חלקית, והפוגה לחמאס שתאפשר התחמשות והתארגנות – הם מרשם בטוח לאסון הבא, וגם מסר מפורש לכל אויבינו סביב שישראל נוצחה ולכן ניתן להגביר את התקיפות נגדה, וזוהי סכנה קיומית לישראל. סכנה שהמצדדים ב”עיסקה עכשיו” רוצים שתתעלמו ממנה.
אך מה על חיי החטופים? מה על החובה המוסרית להציל את אלו שהופקרו לטבח לאונס להתעללות וחטיפה?
הדילמה נוראה: חייהם של עשרות מול סכנה לאומית.
כרופא דילמות כאלו מוכרות לי. בעת מגיפה ובהינתן תקציב מוגבל ברור שיש להשקיע בחיסונים ולא באנטיביוטיקה. בימי הקורונה היו מדינות שהיו צריכות להכריע בין קניית עשרה מכשירי אקמו, העשויים להציל חיי עשרה חולים, או לרכוש מאה אלף חיסונים. מדינה שזה היה סד האילוצים שלה היתה מדינה פושעת לו החליטה לותר על החיסונים העשויים להציל חיי רבים ולהתרכז בהצלת חיי מעטים שמותם ודאי בלי מכשיר לב-ריאות משוכלל ויקר. ובכל זאת – מי שיעז להשמיע דעה כזאת באולפני התקשורת שלנו ייצלב מיד בפי עדר הקונצנזוס הרובץ באולפן ומאשים כל מי שמתנגד לעסקת חטופים באטימות לב, או בביביזם נתעב, המשתף פעולה עם השלטון, שהוא מצידו מוכן לוותר על החטופים “כי הם שמאלנים”. עד לעלילת דם כזו הגיעו בשפלותם. משפחות חטופים שהעזו להצטרף לנתניהו במסעו לארה”ב הוקעה כמשת”פית. ובתוך מכונת הרעל בפיד הרל”בי היו שלא היססו להשוות זאת לשיתוף פעולה עם הנאצים. לא פחות. וערוצי התקשורת שלנו, כמו בימי עסקת שליט שהמיטה עלינו את יחיא סינואר ותכניתו להכנעת ישראל , משעבדים עכשיו את רוב תכניות האקטואליה שלהם לשטיפת מוח , תביעת “עסקה עכשיו” ולחץ ציבורי רצוף על הממשלה . שהרי תפקידה של התקשורת הוא לבקר את השלטון, ואסור שתתמוך חלילה בעמדתה, הנוכחית לפחות, של הממשלה שלא להיכנע לחמאס.
*
רבים מאלו המטיפים לנו היום כי “תפקידה של התקשורת לבקר את הממשלה” לא ממש הקפידו לקיים את הקלישאה הזאת ערב אוסלו או ההתנתקות. אז לא היססו להכפיש כל מי שחשב אחרת מהשלטון. לבצע רצח אופי במפגינים נגד האסונות הללו. הם השתתפו באופן פעיל בעלילות הדם שאריאל שרון ועוזריו העלילו על המתנגדים. אז הם האמינו כי תפקידם לתמוך בממשלה ולהילחם באופוזיציה. ולכן : אל תגלגלו עיניים, ואל תתחבאו מאחורי “תפקידה של העיתונות” . הרי לעולם לא תהססו לסתום למתנגדיכם את הפה, בין אם הם בשלטון, בין אם הם מתנגדים לו.
כתבות נוספות
