שרשי החולשה
פרופ’ אריה אלדד
מוזר, אולי מקומם , לדון בחולשות צה”ל, דוקא בשבוע שבו חוסלו איסמעיל הניה בטהרן ופואד שוכר בבירות, ואומת חיסולו של מוחמד דף. ברכות נאמנות מעומק הלב לטייסים, ולמפקדיהם, לאוספי המודיעין בצה”ל ובמוסד, לגלנט ולנתניהו. אבל הכל מבינים שחיסולים חשובים ומוצדקים כאלו לא יכריעו את המלחמה. מה גרם לישראל לשקוע במלחמת התשה שתמיד השתדלה לחמוק ממנה?
מסמך “רוח צה”ל ” נוסח לראשונה בשנת 1994 . הרמטכ”ל אהוד ברק הטיל על ועדה בראשות האלוף יורם יאיר לכתוב את “הקוד האתי” – מסמך “רוח צה”ל”. החבר הדומיננטי בוועדה היה הפרופסור לאתיקה אסא כשר, אב שכול ואיש שמאל מובהק. שלוש שנים דנו עד שהפיקו את המסמך. בשנת 2000 קבע קצין החינוך הראשי תא”ל שטרן כי יש לעדכן אותו והקים ועדה חדשה, ובה גם הפילוסוף אבי שגיא. הועדה החדשה שינתה כמה “ערכים”. למשל בערך “טוהר הנשק”, במקום שכתב אסא כשר :”החייל ישתמש בנשקו ובכוחו להכרעת האויב” כתבו המחדשים “החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד”. ובאישור הרמטכ”ל מופז – הכרעת האויב חדלה להיות חלק מ”רוח צה”ל”. גם הרמטכ”לים שאחריו לא טרחו להחזיר את ערך “הכרעת האויב”. בשנת 2022 הוסיף הרמטכ”ל כוכבי ערך יסוד נוסף, “הממלכתיות”. ומה על ההכרעה? כנראה לא חשובה. כוכבי לא החזיר אותה והסתפק בלהג על “צבא קטן וקטלני”. השבוע למדנו מדבריו של פרופ’ אבי שגיא , ממנסחי המסמך, כי השמטת ערך ההכרעה/הניצחון מ”רוח צה”ל” לא היתה מקרית. “החתירה לניצחון וראיית המלחמה כך שיש גורם אחד וזה מדינת ישראל, ובצד השני יש את מי שצריך לנצח – מייצר עיוורון מוסרי… ניצחון איננו תכלית ההגנה על אזרחי מדינת ישראל, צה”ל קם כצבא ההגנה לישראל. כשממשלת ישראל משתמשת במונח ‘ניצחון’, היא חרגה מגבולות המוסר”. זה עומק הריקבון אליו הגיעו מעצבי “רוח צה”ל”. לא מוסרי לנצח את האויב.
*
באוניברסיטת הארוורד המעטירה קיים חוג מהולל למדע המדינה. שני “מאורות גדולים” יצאו ממנו בעשורים האחרונים : הפרופסורים סמואל הנטינגטון ופרנסיס פוקויאמה. הנטינגטון כתב את “התנגשות הציביליזציות” ולא ידע לנחש אם מלחמת העולם השלישית תפרוץ בין סין לשאר העולם או בין האיסלם לשאר העולם. הוא קבע כי “גבולות האיסלם מדממים”, ו”האיסלם הוא אירידנטה השואפת להתפשט על חשבון שכניה”. לעומתו פוקויאמה, שהיה תלמידו, האמין שעם התמוטטות ברית המועצות ב1989 הגיע “קץ ההיסטוריה”. סוף עידן המלחמות האידיאולוגיות והעולם יישלט בידי דמוקרטיות ליברליות. מאליו מובן כי עם השתלטות הפרוגרסיביות הממארת על האקדמיה האמריקאית הפך הנטינגטון מוקצה, ופוקויאמה הוכתר כנביא. בעשורים האחרונים נשלחו לשנת לימודים בהארוורד , בבית הספר לממשל על שם ג’ון פ’ קנדי, מאות בכירים בצה”ל, בשב”כ, במוסד, במערכות המשפט וזרועות הממשל בישראל. גם קציני שדה מאובקים ומפוכחים שהגיעו להיכל השן האקדמי נכנסו בשעריו בחרדת קודש. גם אם איש לא הטיף ישירות לאזניהם את נבואות השקר ההזויות של פוקויאמה – האויר שנשמו היה ספוג פרוגרסיביות ליברלית מקצינה והולכת. מי שתמה איך לעיתים כה קרובות “כל ראשי הצבא וזרועות הביטחון אומרים ש-” ואין בהם מי שחושב אחרת, ואם יש כזה קידומו נדחה, והוא מורחק בעדינות או בגסות – עשוי למצוא תשובה לכך במסמכי היסוד המכוננים את רוח צה”ל, ברוח הארוורד, או ברשימת המרצים בפו”מ ובמכללה לביטחון לאומי.
*
קיצוצים תקציביים קשים נכפו על צה”ל בעשורים האחרונים. אחרי מלחמת יום הכיפורים הקצתה המדינה 25% מתקציבה לביטחון נתח זה הלך וירד עד לכדי 12% ב 2020. כל דיוני התקציב כללו ריטואל קבוע. שרי האוצר קיצצו, שרי הביטחון מחו, וראשי הממשלות הקטינו את הקיצוץ, והוסיפו קצת אחר כך, אבל קו המגמה נותר ברור : ישראל מקטינה את הוצאותיה על בטחונה. כל אותם פקידים ומפקדים שגדלו להאמין כי “תם עידן המלחמות הגדולות”, לא שברו שום שולחן במהלומת אגרוף ואפילו לא איימו להתפטר אם לא תיפסק הפגיעה המתמשכת בביטחון. אפילו ההתעצמות האיראנית וההבנה כי זו פועלת לא רק לייצור נשק גרעיני אלא גם ליצירת מעגל אש המאיים לחנוק את ישראל מכל עבר – הביאו רק לתוספות לחיל האויר, למודיעין, למוסד, וצה”ל קיצץ עוד ועוד בצבא היבשה. כי אם כבר אין הם מצווים על “הכרעת האויב” – למה לנו טנקים? ואם “ניצחון” אינו ערך , אלא רק “הרתעה” היא המטרה העיקרית – אין צורך באוגדות משוריינות רבות. כך כתב השבוע באתר “מידה” אל”מ (מיל’) חנן שי : “בשנת 2004 פורסמה בצה”ל תפיסת הפעלה חדשה, שהתבססה על דוקטרינת ההרתעה. כדי לממשה, כובד המשקל בצה”ל הועבר מהדרג המתמרן, שהיה מאמץ הלחימה הראשי בדוקטרינת ההכרעה, לגורמי האש-מנגד, שנהפכו בדוקטרינה החדשה למאמץ הלחימה הראשי”.
רק לאחר שפרצה מלחמת עזה התגלה לציבור כי צה”ל נמנע מלהתמודד בשתי חזיתות במקביל משום שצבא היבשה קטן מדי. כל מיני מומחים ולשעברים מאשימים כמובן אחרים בקיצוץ. אין צורך בכך כי היו די קיצוצים לכולם. הרמטכ”ל מופז, שר הביטחון בנימין בן אליעזר וראש הממשלה אהוד ברק קיצצו חטיבת טנקים בשנת 2000. הרמטכ”ל יעלון , שר הביטחון מופז וראש הממשלה שרון פרקו 4 אוגדות: 7 חטיבות ו3 אגדים ארטילריים. (2002-2005). הרמטכ”ל גבי אשכנזי , שר הביטחון ברק וראש הממשלה אולמרט קיצצו אגד ארטילרי נוסף (2009) , הרמטכ”ל בני גנץ, שר הביטחון ברק וראש הממשלה נתניהו קיצצו חטיבה נוספת (2012). הרמטכ”ל גנץ, שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו קיצצו ב2014 אוגדה שלמה : 4 חטיבות ושלושה אגדים ארטילריים. הרמטכ”ל אייזנקוט , שר הביטחון ליברמן וראש הממשלה נתניהו קיצצו ב-2018 חטיבה נוספת והרמטכ”ל כוכבי , שר הביטחון בנט וראש הממשלה נתניהו פרקו ב-2020 אוגדה משוריינת והסבו אותה לאוגדה קלה, אוגדת חי”ר-אש. לא רק טנקים ותותחים נגרטו בשנים הללו, רבבות לוחמי מילואים שוחררו ויצאו ממעגל האימונים.
השבוע ראינו כי התפיסה האסטרטגית המוטעית של מפקדי צה”ל ושרי הביטחון שלנו פגעה לא רק בהיקף הכוחות וביכולות צה”ל להתמודד במלחמה רב זירתית – גם תפיסת העולם של מפקדי הצבא נפגעה. השבוע הפגינו מאות אזרחים ואנשי מילואים בשערי “שדה תימן” ומחנה בית ליד. חלקם גם פרצו שערים ונכנסו לתחומי המחנות. תופעה אסורה, פסולה ומיותרת. אבל מי שהגדיר אותה כ”פגיעה חמורה בביטחון המדינה”, פגיעה שהצדיקה הפסקת דיון במטכ”ל על המלחמה בצפון, והוצאת שלושה גדודים מאיו”ש והעברתם לבית ליד ,ביום בו היו 5 פיגועי ירי בשומרון – העיד על עצמו שאינו מבדיל בין עיקר וטפל. אחרי 7 באוקטובר בדרום, ומלחמת ההתשה בצפון שגרמה לפינוי חבל ארץ שלם מתושביו והגלייתם מבתיהם – אזרחי ישראל כבר יודעים מהי “פגיעה חמורה בביטחון המדינה”. פריצת שערי הכניסה בשדה תימן ובית ליד, וכניסת מפגינים לתוכם איננה כזאת.
*
חיסול ראשי מחבלים בעזה בבירות וטהרן חשוב וצודק . זהו גמול ראוי לרוצחי המונים. נקמה בריאה. אבל ההצדקה האסטרטגית של החיסולים רעועה. שוב “הרתעה”. צה”ל חייב להבין שההרתעה אינה פועלת מול אויב אסלמי ג’יהאדיסטי. יש צורך בהכרעה. בניצחון.
כתבות נוספות
