פסטיבל סרטי ג’נין.
פרופ’ אריה אלדד
בשעה טובה מאד – אחרי עשרים שנה – דחה בית המשפט העליון את הערעור של תומך הטרור מוחמד בכרי וקבע שעליו לשלם פיצויים , וסרט התעמולה “ג’נין ג’נין” שהפיק מטעם הרשות הפלשתינאית ובמימונה לטובת ארגוני הטרור – נאסר להקרנה בישראל. שכוייח לשופטים עמית מינץ ושטיין, ואות הצטיינות למילואימניקים של חטיבה 5 שלא נכנעו. שלא ויתרו. שחזרו וערערו על פסקי הדין הקודמים שניקו את בכרי מאשמת עלילת הדם. הנימוקים של פסקי הדין הקודמים היו מוזרים. שלא לומר – מעוותים. בג”צ ב2003 חשב שהסרט חוסה תחת “חופש הביטוי” האומנותי. לא הוכח לכאורה כי חמשת העותרים נפגעו אישית, כי לא הוזכרו בשמם ופניהם לא נראו על המסך. כאילו הסרט נועד להכפיש אישית קצין או חייל פלוני. והרי סרטו של בכרי היה עלילת דם מזויעה נגד מדינת ישראל וצה”ל, והם היו צריכים לתבוע אותו בתביעה פלילית. פרקליט המדינה היה צריך להיות התובע. בראש כתב האישום היה צריך להיות כתוב : מדינת ישראל נגד מוחמד בכרי. וכך אולי היה בכרי יושב קצת בכלא, עם חבריו המחבלים.
חבל שחמישה מילואימניקים, כאנשים פרטיים, היו צריכים לשאת עשרים שנה על כתפיהם את שליחות המלחמה על שמה הטוב של המדינה, של צה”ל, של החטיבה שלהם, של חבריהם המתים. בסופו של דבר נמצא לוחם אחד, סא”ל ניסים מגנאג’י , שפניו נראו בסרט, ואז נפתח הפתח להמשך המאבק המשפטי. ובסופו של דבר אמרה מדינת ישראל את דברה, גם אם באיחור וגמגום ממושך.
מוחמד בכרי נוסע בעולם ומקרין את סרטו, וזוכה לפרסים בינלאומיים מטעם כל מיני גופים שונאי ישראל. לכאורה – אי אפשר למנוע ממנו להתפרנס בחו”ל מעלילת הדם שלו. רק לכאורה. מדינת ישראל יכולה להתמודד גם בזירת הסברה זו. לתבוע כל בית קולנוע, כל אתר, כל עמותה שתציג את הסרט בתביעת דיבה . לשכור צוות משפטנים בינלאומי שיגיש תביעות עתק. יש סיכוי רב שגופים גדולים יתקפלו מיד ויימנעו מלהקרין או להעלות את תעמולת הטרור של בכרי. זה דורש כסף וסבלנות – אבל במלחמה התודעתית והתעמולתית נגד ישראל חייבים לעבור למתקפה.
טוב. הורדנו סרט אחד. אבל הטבע שונא ואקום. מיד נכנס במקומו סרט אחר.
בעוד אנו שמחים על החלטת העליון בעניין “ג’נין-ג’נין” של בכרי – הסתבר כי גם המנהל האזרחי שלנו עסק בשנה האחרונה בהפקת סרטון ג’נין ג’נין משלו.
אין בסרט חלילה שום עלילת דם על המדינה וצה”ל. אבל ב 11 במרץ השנה העלה המנהל האזרחי סרטון תעמולה בערבית. בסרט מופיעים סגן אלוף וקצינה בדרגת סרן, המשבחים את השווקים הססגוניים והתוססים של ג’נין. מסבירים לצופים כי מידי שבוע מגיעים לג’נין יותר מ 24000 אזרחים ישראלים, המכניסים לכלכלה המקומית 5-7 מיליון שקלים. ג’נין מוצגת כעיר תיירות שלווה, כייפית, וכידוע – המחירים בה נוחים מאד. בקיצור – קדימה לג’נין, הסרט גם מבקש מתושבי ג’נין לקבל בספר פנים יפות את הישראלים, כדי שאיזה פיגוע קטן לא יקלקל את העסקים.
הבעייה היא כמובן שאנשי המנהל האזרחי מעודדים הפרת חוק. החוק האוסר על אזרחי ישראל להיכנס לשטחי A של הרשות הפלשתינאית. שלטי ענק אדומים בעברית ערבית ואנגלית מוצבים בכל כביש המוביל לשטחים אלו. “דרך זו מובילה לשטח A בשליטה פלשתינאית. הכניסה לישראלים אסורה מסכנת את חייכם ומהווה עבירה פלילית”. אני בטוח שקציני המנהל האזרחי מכירים היטב את השלטים הללו. ובכל זאת – הם הפיקו סרט פרסומת לג’נין!
אינני יודע אם נועצו במשפטנים של המנהל האזרחי לפני שהעלו את סרט “בואו לג’נין” הזה. תמיד יוכלו לגלגל עיניים ולטעון שהוא מיועד רק לעיניהם של הערבים בג’נין. שלא יקלקלו את העסקים. אבל מאליו ברור שסרטון כזה המוצג באתרים וברשתות חברתיות נועד בעיקר לפתות את ערביי ישראל לבוא לעיר ולהוציא בה את כספם. להבנתי לא קיימת גרסה עברית לסרט כי אפילו קציני המנהל האזרחי מבינים שחיי יהודי בג’נין נתונים בסכנה חמורה. אבל ערבים? דרוזים? מי יתנכל להם? הרי תושבי ג’נין רואים בהם “אחים” ורוצים להתפרנס מהם. ואם יימשך השגשוג הכלכלי בג’נין – ודאי לא יהיה טרור. והכל יהיו מרוצים.
אלא שדווקא ג’נין הפכה למוקד גל הטרור שגאה בשנה האחרונה. עשרות מחבלים רוצחים יצאו ממנה אל שני צידי הקו הירוק. מה שמחייב דווקא את לוחמי צה”ל היס”מ והשב”כ לבקר בעיר יום-יום, לילה-לילה. לאו דווקא בשווקים הססגוניים והמפתים המוצגים בסרטון המנהל האזרחי, אלא במחנה הפליטים בג’נין, ובשכונה המזרחית שלה, בקיני הטרור ההולך וגואה ככל שפורחת כלכלת העיר. התיאוריה שאנשים שבעים לא עוסקים בטרור היא הגיונית אבל – מה לעשות?- לא תמיד עובדת. מחבלי 11 בספטמבר שרצחו 3000 אמריקאים לא היו חסרי עבודה מיואשים. הם היו משכילים, בעלי אמצעים, ורוצחי המונים אידיאולוגים. בעשרת הימים האחרונים יצאו לרצוח יהודים שני ערבים המצוידים באישורי עבודה באזורי התעשייה ביו”ש, והטרור בג’נין פורח דוקא כשהכלכלה בעיר משגשגת. כל אלו הטוענים שאם נציף אותם בכסף לא יהיה טרור – מזלזל עמוקות באויב. טוען שאפשר לקנות אותם. והרי די בכמה מאות ערבים שטופי מוח הנחושים לרצוח יהודים כדי שהטרור יימשך, גם אם שכניהם של הרוצחים חיים טוב יותר מאחיהם בכל מדינה ערבית בגבולותינו. התומכים בשיפור המצב הכלכלי ב”שטחים” כאמצעי למאבק בטרור כנראה בזים מאד לערביי החסות שלהם. לעומתם – אני דווקא מעריך את האויב האידיאולוגי שלנו וסבור כי לא נקנה אותם בכסף. רק במלחמה ננצח אותם.
ומסתבר שפרסומת עובדת.
הצעיר הדרוזי טירן פרו, נכנס לפני שבוע לשטח A דרך מעבר גלבוע כדי לערוך קניות. איש לא עצר אותו במעבר. כי ידוע ומקובל שערבים נכנסים בלא הפרעה. כל שבוע עשרות אלפים נוסעים. המנהל האזרחי מראה לערבים כמה יפה וזול שם. אז גם כשטירן עבר בדרכו על פני השלט “כניסה לשטח A מהווה עבירה פלילית” , ודאי הבין שמדובר בכסת”ח. בעצם מדינת ישראל רוצה שהערבים יבקרו בג’נין ויוציאו שם את כספם. זה בטח רק שלט ליהודים, אבל לא יפה לכתוב “הכניסה ליהודים אסורה”. השלט הוא מין קריצה.
טירן פרו נפגע קשה בתאונת דרכים. הובא לבית החולים בג’נין וטופל שם. על פי עדות אביו שנכח במקום נכנסו מחבלים, ניתקו אותו ממכשירי הנשמה וכך רצחו אותו , וחטפו את גופתו. משא ומתן קדחתני (במקום אולטימטום כוחני) הביא להשבת גופתו . לא שמעתי כי מדינת ישראל תובעת מהרשות להסגיר את רוצחיו.
מתוך תפיסה מעוותת כי הזרמת כסף ישראלי לג’נין תביא שלום או לפחות תמנע טרור – הפיקו במנהל האזרחי את סרטון הפרסומת שלהם. לא שמעתי כי מישהו שם הפיק לקחים והוריד אותו מכל האתרים, התנצל או הדיח את יוזמי הפקת הסרטון הזה. לא שמעתי גם מישהו מהם מכה על חטא על תרומתו לרצח טירן פרו. הנה לפניכם עוד סיבה לפרק את הגוף הזה. וכשמרכיבים לו חלופות אזרחיות – לא לשכוח לתקן בדרך את כל פגמיו.
(צילום מסך מתוך סרטון ג’נין של המנהל האזרחי)
כתבות נוספות
