על סיבות ותירוצים.
פרופ’ אריה אלדד
בחודש אב תרפ”ט רצחו ערבים בכל רחבי הארץ 133 יהודים ופצעו מאות. בירושלים, בחברון, בצפת, במוצא בחולדה ובבאר טוביה בחיפה ובהר טוב. הרוצחים לא הבדילו בין חרדים מ”היישוב הישן” בערי הקודש וחלוצים צעירים. אנסו ושרפו ושחטו. הערבים טענו כי היהודים מנסים לכבוש את אל-אקצה. וההוכחה – עשרה חודשים קודם לכן, ביום הכיפורים, הציבו המתפללים היהודים מחיצה בין הגברים והנשים בכותל המערבי. ובט’ באב הניפו בית”רים דגל ושרו “התקווה” ליד הכותל. ועדת החקירה הבריטית מנתה סיבות אחדות ל”מאורעות” , ובהן סיבות פוליטיות פנים ערביות ( ירידת קרנו של המופתי אמין אלחוסייני ורצונו לגייס תמיכה עממית מחודשת), גלי עליה ורכישת קרקעות בידי יהודים שהתגברו בשנים שקדמו למאורעות. עד כאן הבריטים, אך לא מעטים, ובהם מנהיגים ציוניים אימצו את התירוץ הערבי : סכסוך המחיצה בכותל והפגנת הבית”רים.
בעקבות המאורעות פרסמו הבריטים את “הספר הלבן של פאספילד” ובו בגדו בהתחיבויותיהם בהצהרת בלפור. את הערבים זה רק שכנע שהרצח משתלם.
בשנים 1936-39 התחולל גל פרעות נוסף. הערבים קראו לו “המרד הערבי הגדול” . כ-450 יהודים נרצחו בכל חלקי הארץ. אף שהסיבה לגל הרצח היתה גלויה: השאיפה לחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל, והערבים תבעו בכתב : ביטול הצהרת בלפור, הפסקת העליה, איסור מכירת קרקעות ליהודים, והקמת מדינה ערבית עצמאית בארץ ישראל – עסקו עיתונאים, פוליטיקאים והיסטוריונים רבים אצלנו בחיפוש “סיבות” אחרות . הפעם הצביעו דווקא על חיזוק מעמדו של המופתי אמין אלחוסייני, הקצנה לאומית בקרב מדינות ערב הסובבות את ארץ ישראל שזכו לעצמאות , עליית דור של ערבים צעירים שרצו לסלול דרכם להנהגה על גופות יהודים, עליית הפשיזם בעולם וחולשתה של בריטניה במאבק נגדו, ואפילו חביות נשק שנתגלו בנמל יפו והערבים טענו שהיה מיועד ליהודים.
למחרת כ”ט בנובמבר 1947 פתחו הכנופיות הערביות במלחמה בניסיון להשמיד את היישוב היהודי “ולזרוק את היהודים לים”. כשלא הצליחו – קראו לעזרתם את מדינות ערב שפלשו מצפון מדרום וממזרח. מטרת הערבים היתה גלויה ומוצהרת ואף על פי כן קמו אינספור היסטוריונים שהסבירו כי “הערבים היו מוסתים”, ופלישת מדינות ערב הוסברה בצרכים פוליטיים פנימיים.
בשנות החמישים המוקדמות סבלה המדינה הצעירה מכנופיות מסתננים שבאו לשדוד ולרצוח, המצרים ארגנו אותם ברצועת עזה לגדודי “פידאיון”. וגם אז “הבינו” אותם האינטלקטואלים שלנו : הרי הם גורשו מאדמותיהם ועיניהם כלות כשהם רואים שדותיהם בידי היהודים, והם עצמם פליטים במחנות. אז צצו לראשונה שני הסברים חדשים לרצח יהודים בידי ערבים : בעיית הפליטים, ו”הכיבוש”.
ומה גרם למצריים סוריה וירדן לחבור עלינו למלחמת השמדה ביוני 67? במקום להסתכל על התמונה הגדולה, ולהבין כי גם מלחמת ששת הימים היתה רק פרק קצר אחד במלחמת מאה השנים שבה שואפים הערבים להשמיד את היהודים ואת מדינתם –חיטטו ומצאו מסמכי מודיעין והמוכיחים לכאורה כי הכל היה בכלל “מיסקלקולציה”. המצרים והסורים שוכנעו בידי ברית המועצות שישראל מתכוונת לתקוף אותם… וביום הכיפורים? הערבים רצו רק להשיב את כבודם האבוד מששת הימים. ובאינתיפדה הראשונה ? מאות אלפים עבדו והתפרנסו בתחומי המדינה ושטחי יש”ע, וזכו לפריחה כלכלית ושגשוג בלא תקדים – אבל אצלנו הסבירו ש”הכיבוש” האכזרי גרם להם לצאת ולנסות להרוג יהודים. אבל כשיש שם אבטלה – מסבירים שהאבטלה גורמת טרור.
ואז הגיעו “הסכמי אוסלו”, ובאיוולתנו הענקנו לארגון הטרור אש”פ מעמד לגיטימי בינלאומי ולרב המרצחים ערפאת וחבורתו – מעמד של מדינאים. ייבאנו אותם ארצה, ואז, למרות “האופק המדיני” ופרס נובל לשלום, פרצו “מהומות מנהרת הכותל”. 17 חיילים נהרגו (והפעם בנשק שמחבלי ערפאת קיבלו מאיתנו) – כי “הפרנו את הסטטוס קוו” סביב הר הבית. הנה השלימו התירוצים מעגל שלם וחזרנו לתירוצי המופתי.
*
ערפאת לא הסתיר את כוונותיו ותןכניותיו. בגלוי הסביר שחתם על אוסלו ממש כפי שחתם מוחמד על הסכמים עם יהודי ערב אך שחט אותם בשעת הכושר הראשונה. “זכרו את חייבר!” אמר למאזיניו, אבל אצלנו עצמו עיניים ואטמו אזניים , וכשפרצה האינתיפאדה השניה הסבירו שזה בגלל שרון שעלה להר הבית, בגלל ההתנחלויות, כי ערפאת היה מתוסכל מקצב היישום של הסכמי אוסלו. יותר מאלף יהודים נרצחו ואצלנו “הסבירו” למה.
וחוזר חלילה.
אם רוצחים יהודים במרכז תל אביב תמיד יהיה מי שיסביר את זה בעליית יהודים להר הבית, ואם לא עלו להר – יהיו אלו ההתנחלויות, או “הטרור היהודי”, או מבוי סתום ב”תהליך המדיני” או העדר תהליך מדיני, או נקמה על תגובת ישראל למעשי טרור של “ארגון סורר” . ואם אין שום הסבר זה יוגדר כ”טרור בודדים” או “פיגוע חיקוי לטרור בודדים”. ואם לא אלו – המצב הכלכלי הרע והאבטלה ביו”ש/עזה/לבנון – הם האשמים ולכן עלינו להכניס מאה אלף ערבים לתחומי המדינה כדי שיתפרנסו ואז לא – ירצחו אותנו. ואם לא זה – איראן. איראן אשמה. בוחשת. מממנת, מאמנת. וזה נכון אבל אני טיילתי באיראן הידידותית בשעה שמחבלי “ספטמבר השחור” של ערפאת רצחו את 11 הספורטאים במינכן. מה היה התירוץ אז? מלחמת איראן בישראל היא מלחמת דת . לא משהו אחר. ואינני מאשים את הכתבים “לענייני שטחים” או ערבים או משטרה – את ההבלים הללו הם שומעים בהצהרות החלולות של ראשי מערכות הביטחון שלנו, או ב”תדרוכי רקע עמוק” שגורמים גם לעיתונאים בכירים לרייר בהתרגשות על ששיתפו אותם בסודות מדינה ואמרו להם שהחמאס מורתע, שהרקטות יחלידו, שהכל סכסוכים פנימיים בצמרת הרש”פ או החמאס.
*
ואם כלו כל הקיצים וכל התירוצים העקומים – נותר “הכיבוש.” תמיד יישאר לשוטי ההסברים “הכיבוש”. ואיש מהם לא קם לשאול למה שחטו יהודים בארץ ישראל כשהיינו מיעוט קטן , כמעט חסר ישע בארץ ישראל המנדטורית. ולמה הכריזו עלינו מלחמת השמד כדי לזרוק אותנו לים במלחמת העצמאות לפני היות הכיבוש הראשון ובטרם נולד הפליט הראשון? וכל השוטים או החולים בשנאה עצמית בקרבנו המאשימים את “ההתנחלויות” בכל פעם שיהודי נרצח בידי ערבי כנראה מוחקים מזיכרונם את כל הנאומים של נסראללה על התנחלות חדרה וחיפה, את תאוות הרצח השטני של העזתים ששטפו את “התנחלויות” בארי ונחל עוז וניר עוז ושדרות בדם ואש. האם נעלם מעיניהם שבעיני האויב הערבי כל נוכחות של יהודי בארץ ישראל היא בגדר “התנחלות” ? ואיך כל מומחי הביטחון שמסבירים כל רצח בעליית שרון או בן גביר להר הבית. או בתפילת יהודים בהר – שוכחים את נהרות הדם שזרמו כאן בשנים ששום יהודי לא דרך שם? איך כל ראש שב”כ ומוסד וצה”ל ומפלגות שמאל ופרופסורים למדעי הכלום והשום דבר המלהגים ומסבירים תמיד למה הערבים רוצחים אותנו דווקא עכשיו – איך לא קם מתוכם זרם מרכזי שיסרב לטבוע במיקרו וינסה לראות את תמונת המאקרו : הסיבה האחת למלחמת הערבים ביהודים בארץ ישראל במאה השנים האחרונות היא שאיפתם של הערבים לסלק מכאן את היהודים. מטעמים דתיים (“ג’יהאד”) או אידיאולוגיים-לאומיים . וכל השאר – תירוצים .לפעמים מטומטמים, לפעמים מלומדים. אבל תמיד – רק תירוצים המנותקים מהסיבה האמיתית.
כתבות נוספות
