עולים ויורדים
פרופ’ אריה אלדד
כהרגלה מדי שנה פרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוסף נתונים לגבי אוכלוסיית ישראל. והיו שם חדשות טובות וחדשות רעות. נפתח בטובות . יש במדינה יותר מעשרה מיליון. כ-77% מהם יהודים . התעצמנו. אנחנו כבר לא “מדינה קטנה”. בישראל חיה הקהילה היהודית הגדולה בעולם. ועוד מעט קט – גם רוב היהודים בעולם. רק בישראל גדל מספר היהודים. בגלויות השונות מספרם פוחת והולך. ואין דומה לנו בפריון בקרב המדינות המפותחות. אלו אינן מגיעות לשני ילדים לאשה. ואצלנו – למעלה משלושה. גם ה”חילוניות” שלנו עוקפות את אחיותיהן במערב.
אך יש גם חדשות רעות : יותר ישראלים ירדו מהארץ בשנה שעברה מאשר עלו ארצה או שבו אליה. בשנת 2024 עזבו את ישראל כ-83000 תושבים וחזרו רק כ-24000 . רק 33000 עולים חדשים הגיעו. 15000 פחות מהשנה הקודמת.
עד השנה שעברה ( בה פרצה המלחמה) ירדו מהארץ (“יצאו לטווח ארוך”) כ20-27 אלף איש מידי שנה . ובשנת 2023 – הרבה יותר : 55000.
מי הם היורדים הללו? למה הם יורדים? האם זו תופעה חדשה? מי הם “הרופאים הבכירים הנוטשים את ישראל” או המאיימים בירידה? הרי ב-120 השנים האחרונות ירדו מהארץ כמעט מיליון יהודים. ב”עליה השניה ” המהוללת (1904-1914) עלו ארצה כ-35000 יהודים. הכי חלוצים ואידיאליסטים. 70% מהם – ירדו מהארץ. בגלל המלריה, והאבטלה, והערבים, בגלל חילוקי דעות אידיאולוגיים ( היורדים היו יותר “שמאלנים”). אבל מעט הנשארים – הקימו את המדינה. והשנה מתרצים הפרשנים את הזינוק בירידה ברפורמה המשפטית ובמלחמה. מלחמה היא סיבה “הגיונית” לירידה מהארץ למי שלא מחובר אליה בקשר בלתי הפיך. גלי ירידה גדולים מישראל נרשמו גם אחרי מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. אפשר להבין משפחות צעירות החרדות לגורל ילדיהן בכל פעם שמתפרסמת רשימת חללי מלחמה או שהם צופים בכתבה מאגף השיקום. רבים מאד ודאי הרהרו באפשרות לקחת את ילדיהם ולברוח מכאן. היורדים יודעים היטב כי יהודי הגולה החילונים מאבדים את זהותם היהודית במהירות מפחידה. שיעור נישואי התערובת בארה”ב מגיע ל70%. ישראלי היורד מהארץ לאירופה או לארה”ב יודע היטב כי אם לא ישוב במהירה – סביר להניח שנכדיו כבר לא יהיו יהודים. רבים מהיורדים מודעים לסכנה הזאת. אלו שהזהות היהודית שלהם ( יהדות כסגסוגת בלתי ניתנת להפרדה של דת ולאום) אין לה משקל מכריע בעיניהם – הם היורדים היום.
אך אלו שניתחו את נתוני הלמ”ס הסבירו את הזינוק במספר היורדים גם ברפורמה המשפטית. אינני יודע אם רק מאות ירדו כיון ששכנעו את עצמם שישראל ניצבת על שפת תהום דיקטטורית, ועמיתיהם בארץ עושים שימוש בירידתם לתעמולה פוליטית. או שבאמת היו רבבות כאלו. אין לדעת מה המניע אמיתי ומה רק תירוץ. והרי לפני הרפורמה היו תירוצים או סיבות אחרות למאות אלפי היורדים. מאליו מובן כי מתנגדי הרפורמה ינסו להאשים אותה בכל הרע בישראל : הסרבנים מאשימים אותה בטבח ה-7 באוקטובר (במקום להביט במראה ולזהות בה את מי שהחליש את צה”ל ושכנע את סינואר כי יש לו שעת כושר). בעלי הון ומשקיעים שמיהרו להוציא את כספם מהארץ עם הכרזת הרפורמה האשימו אותה בפגיעה בכלכלה ( גם הם לא התבוננו במראה). שונאי ישראל מבית הסבירו את גל האנטישמיות בעולם, זה בנוסח האג למשל, ב”החלשת מערכת המשפט”. פרי הרפורמה המשפטית. בפועל מערכת המשפט ניצחה את הכנסת והממשלה, שום תיקון משפטי לא יושם. ולכן מערכת המשפט שלנו אמורה להצטייר בעולם דווקא כחזקה יותר מאי פעם. אבל ניתן להבין מדוע יעדיפו לתאר את היורדים כמהגרים אידיאולוגיים (כמעט מבקשי מקלט מדיני הנמלטים מדיקטטורה) מאשר כמי שיורד מהארץ בגלל יוקר המחיה, פחד ממלחמות , פוסט ציונות או אנטי ציונות, או השתייכות לאותו זן שראש הממשלה יצחק רבין ז”ל הגדיר :”נפולת של נמושות”.
*
יש יורדים שמשמרים קשר הדוק עם ישראל. מטפחים קשרים משפחתיים בארץ או מעגלים חברתיים בחו”ל. הם עוקבים באדיקות אחרי חדשות מהארץ. חוגגים את יום העצמאות. מנגבים חומוס. מגיעים לביקורים. תורמים לישראל. חלקם גם מפגינים לטובת ישראל מול קהילות עוינות (או נגד נתניהו וחברי ממשלתו בביקוריהם בחו”ל). הם מזהים עצמם כציונים וכפטריוטים ישראליים. קשה למדוד פטריוטיות אצל מי שהעדיף להינתק מה”פאטריה”, מהמולדת שלו. אבל אני יודע שאינם ציונים. “יש רק ציונות אחת” קבע דוד בן גוריון, “ופירושה לחיות בישראל”. כך אמר ב1951 בסעודה במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק, מול “בכירי הציונים” בארה”ב ובעלי הון יהודיים שישראל נזקקה נואשות לתרומותיהם בשנות הצנע-על-סף-רעב בארץ. אבל בן גוריון לא היסס להטיח בפניהם את האמת הציונית הנכונה עד היום. יהודי שאינו עולה ארצה ( ואין גלויות בכפייה בימינו) , על אחת כמה וכמה יהודי היורד מהארץ – אינו יכול להיקרא ציוני. אולי אוהד, אולי תורם, אבל לא “ציוני”.
*
כל מנהיגי ישראל שאחריו לא העזו להציג את האמת הזאת בעירומה בפני יהודי הגלויות. מתוך שנזקקו להם – החניפו להם. “נרמלו” את הגלות ולכן בהכרח גם נסוגו ממה שאמר רבין על היורדים. כיבסו את המילה “ירידה” והפכו אותה ל”הגירה”. ואם גם זה עוד הדיף ריח רע של בריחה – אימצו את “רילוקיישן”. ואולי זה דווקא סימן טוב. סימן לבושה, ואולי ביום מן הימים ישובו הביתה. ישובו לזהות הציונית. אבל עד אז – “הארץ” יראיין זוג יורדים שיסבירו: ” קצנו בחיים בארץ. יוקר המחיה, המנטליות הלחוצה, האקלים החברתי הבלתי־נסבל והמצב הפוליטי — בעיקר הכיבוש, שהוא שורש כל רע — דחפו אותנו לחשוב על חיים בחו”ל”. אני למדתי שכאשר מסבירים מחלה אחת בהרבה גורמים אות הוא וסימן כי איננו יודעים באמת מה גורם למחלה. וכשמדובר בירידה מהארץ – רדידות השורשים הציוניים היא המאפשרת העיקרית של הירידה. זו שכיחה פחות בקרב חרדים ובני הציונות הדתית. כי השורשים האמוניים שלהם בארץ ישראל עמוקים יותר מלכתחילה. לאנשי שמאל מובהקים קל יותר לרדת מהארץ ולהאשים את הכיבוש, את נתניהו, את הרפורמה, את המתח והשסע והפילוג והאלימות והגסות – רק לא את חולשת הזהות ואת העוגנים המחברים אותם לארץ. הוריהם עלו ארצה מטעמים אידיאולוגיים או כבר היו צברים מושרשים , מלח הארץ, לוחמים ומתנדבים . אך הם לא הצליחו להוריש לילדיהם דבקות בארץ בכל מחיר, את מדינת ישראל כערך ולא כ”מקלט בטוח”. את ה”אנחנו” החלוצי במקום ה”אני” שטובתו ונוחותו ומיצויו העצמי גוברים על הציונות שלו . אלו הם היורדים.
*
בגלל המיתון הכלכלי היה גל ירידה גדול לפני מלחמת ששת הימים . בדיחות בנוסח “”האחרון שיוצא מנתב”ג מתבקש לכבות את האור פורסמו בחוברת. אבא שלי הזכיר לי את שיעור היורדים מבני העלייה השנייה, את מאות אלפי היורדים מאז , ואמר לי : ישראל היא אלו שאינם יורדים.
ועוד למדתי מאבא שלי, על חלומו של יעקב אבינו. ” וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.” אם אפילו מלאכים יורדים – אמר לי אבא – אין פלא שגם בני אדם יורדים.
( צילום זולטן קלוגר עולים מתימן במעברה. ויקיפדיה)
כתבות נוספות
