סכיזופרניה גרמנית.
פרופ’ אריה אלדד
נשיא ישראל הרצוג ביקר בגרמניה לפני שבוע, והשבוע – ראש הממשלה לפיד. והכותרות בישרו על עסקת נשק קרובה בין שתי המדינות, ישראל עתידה למכור לגרמניה מערכות נשק בשווי 2.5 מיליארד יורו. לא מדובר במחווה, או חלק מ”היחסים המיוחדים” בין ישראל וגרמניה. גם לא ביטוי לרגש האשמה הגרמני כלפי העם היהודי. גרמניה מתבוננת במלחמה באוקראינה ומבינה שהיא זקוקה לנשק ישראלי.
וחשבתי על פבל פרנקל, מרדכי אנילביץ וחבריהם שאספו זלוטי לזלוטי משרידי יהודי גטו ורשה, הגוססים ברחובות מרעב ומטיפוס, כדי לקנות כמה אקדחים ורימון יד. כדי להרוג כמה חיילים גרמנים שנכנסו לגטו כדי להוביל אל הרכבות. רק כמה אקדחים. תת מקלע. חופן כדורים. כדי להילחם. לא ללכת כצאן לטבח. כדי לכתוב שורה בהיסטוריה.
כשנחתם הסכם השילומים עם גרמניה הייתי צעיר מדי. לא ממש הבנתי. אבל כשנסעתי ברכבת הרתומה לקטר דיזל גרמני למדתי מאבא שלי על ההבדל בין פיצויים אישיים שאסור לקבל כי בהם קונים הגרמנים סליחה ומחילה, ובין שילומים למדינה, שחובה לקבל כדי לבצר את קיומה של מדינת האודים המוצלים מכבשני אירופה. כילד ידעתי שיש לנו משפחה קטנה מאד. כי הסבים והסבתות והדודים – נשארו כולם שם, ונרצחו. כשהייתי בכתה א’ נסע אבא שלי לארה”ב ולארגנטינה לגייס כסף למשפט קסטנר. הדרכון שלו שמור בידי עד היום, ויש בו חותמת מלבנית המאשרת כי הדרכון תקף “לכל הארצות פרט לגרמניה”. כשהייתי בן 11 התקיים ב”בית העם” בירושלים, לא הרחק מביתי , משפט אייכמן. והקשבנו לרדיו יום יום. ונדרתי שלא לקנות תוצרת גרמניה ולא לדרוך על אדמתה. גרנו בשכונת רחביה, לא הרחק מבית הנשיא, ושם השתתפתי לראשונה בחיי, בגיל 15, בהפגנה . באותם ימים כוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות וגרמניה שלחה ארצה כשגריר את רולף פאולס, דיפלומט מקצועי וקצין וורמאכט גידם בדימוס. כנראה קשה היה למצוא גרמנים מעל גיל 20 שלא שרתו באס.אס. באיינזצגרופן או בוורמאכט בימי ההשמדה. כי כמה גרמנים כבר באמת התנגדו לנאצים? בהפגנה הסוערת נגד קבלת כתב ההאמנה של השגריר הגרמני, עם הדגל וההמנון, ראיתי לראשונה סוס משטרה מלמטה.
גם בתחילת 1998 חשבתי על אנילביץ ופרנקל. בינואר באותה שנה גאתה המתיחות בארץ על רקע איומיו של סדאם חוסיין לתקוף את ישראל בנשק כימי וביולוגי. לתקופת הכוננות הזו ניפק המחשב הצה”לי את שם הקוד “נשל הנחש”. הסתבר כי בישראל חסרות כחצי מיליון ערכות מגן לאזרחים. כיהנתי אז כקצין הרפואה הראשי. ימים ולילות ישבנו במשרד הביטחון, סורקים את הגלובוס כולו בניסיון לרכוש מסכות אב”כ, מזרקי אטרופין, אבקות טיהור. היו מדינות שלא היה להם כלל ציוד כזה. היו מדינות שהיה להם אבל אמרו שהם זקוקים למלאי שלהם ולא רוצים למכור. רק לגרמנים היה מלאי צבאי, והם היו מוכנים למכור לנו.
מישהו שידע על יחסי לגרמניה שאל אותי אם אהיה מוכן לנסוע עם צוות של חיל הרפואה לבחון את הציוד. התשובה החיובית היתה כמובן מיידית. כדי להוסיף לישראל אמצעי מגן העשויים להציל חיים מותר גם לעשות עסקים עם השטן. והבדיחות השחורות , הבלתי נמנעות, היו שבעצם אין צורך לנסוע כי מסכות הגז הגרמניות ודאי מצוינות. הרי הם מבינים בזה.
כבר לפני כששים שנה התחלנו לקבל בחשאי טנקים ותותחים וטילי נ”ט מגרמניה, מעודפי נאטו. וגם מכרנו לה תת מקלעים “עוזי” , פגזי מרגמות, ו”אתא” תפרה מדים לצבא הגרמני . כשנחשפה העסקה – חרות ומק”י התנגדו בזעם. ואפילו יגאל אלון, מי שהיה פעם מפקד הפלמ”ח, ולימים סגן ראש הממשלה ושר החוץ , אמר כי חימוש חיילים גרמנים בנשק ישראלי הוא “מתועב מבחינת הכבוד הלאומי”. אבל בן גוריון אמר שאם נמכור להם נשק אולי גם נצליח לקנות מהם, ובעולם כולו רק מעטים מוכנים למכור לנו נשק. המשבר גרם לנפילת הממשלה. דווקא לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים ב1965 השתדלו הגרמנים שלא למכור נשק “לאזורי סכסוך”. לפתע הם היו “נייטראליים”. ובימי הקנצלר שמידט אפילו זכינו לשמוע מפיו כי עברה הנאצי של גרמניה מטיל עליה אחריות כבדה בקשר למספר עמים, ובהם…העם הפלשתינאי. ולפני חמישים שנה, באולימפיאדת מינכן, הופקרו הספורטאים שלנו לטבח בידי מחבלים ערבים, וגרמניה שיתפה בחשאי פעולה עם ארגוני המחבלים ושחררה את הרוצחים שנותרו בחיים. כבר ארבעים שנה אנו קונים (או מקבלים חינם) צוללות גרמניות, אבל בשנות השמונים מכרו חברות גרמניות נשק רב גם לעיראק של סדאם חוסיין, ועזרו לו להקים תעשיית נשק כימי. ובימינו – אנו קונים נשק רב וחשוב מגרמניה. הצוללות שניבנו במספנות שלהם מהוות היום חלק חשוב במאזן ההרתעה של ישראל. רכיב קיומי ממש. ישראל מוכרת להם כטב”מים, ויש טייסת משותפת ישראלית-גרמנית על שם אלוף ההפלות הגרמני מימי מלחמת העולם הראשונה “הברון האדום” פון רייכטהופן. ומטס זיכרון משותף לחיל האויר וללופטוואפה עבר בשמי דכאו.
ולמרות כל אלו, אולי בגלל, כשביקר בארץ נשיא גרמניה הורסט קוהלר ב2005, ונאם בגרמנית בכנסת – קמתי ויצאתי מהמליאה. אינני יכול לשאת את צליל השפה הזאת. ופחות מכל רציתי לשמוע אותה בכנסת. אבל כשהנשיא הרצוג דיבר בבונדסטאג עברית – שמחתי. ובאולם בו צרח היטלר את נאומיו – נשא הרצוג תפילת יזכור, ולא שכח להזכיר כי התפילה הזאת נכתבה בימי מסעות הצלב כשרבבות יהודי אשכנז, היא גרמניה, נטבחו כשנושאי הצלב שחטו יהודים בדרכם לארץ הקודש. והשיחות בין קנצלר גרמניה שולץ וראש הממשלה לפיד השבוע התקיימו בוילה ואנזה. בחדר בו הוחלט לפני שמונים שנה, בדיון שנמשך רק 90 דקות, על “הפיתרון הסופי”.
אחת מניצולות ההשמדה שהתלוותה ללפיד נרתעה למראה המדים הגרמנים של משמר הכבוד שהמתין למרגלות המטוס. לפיד נטל את זרועה ויחד ירדו בכבש. “זה הניצחון שלנו” אמר לה לפיד. אלא שבמערכת היחסים הסכיזופרנית שאנו מקיימים עם גרמניה – זה לא ניצחון. זו אולי זו נקמה-פורתא.
כתבות נוספות
