מחאה אוטו-אימונית.
פרופ’ אריה אלדד
פרנויה , שנקראה פעם “מחלת הרדיפה”, היא מצב פסיכוטי, המתאפיין בפחד, חרדה ומחשבות שווא . החולה בטוח שהוא נרדף. מתנכלים לו, מנסים להרוג אותו – אף שאין לכך כל ביסוס במציאות.. מי שסובל ממחלה כזאת נמצא באמת במצב נפשי נורא. ואף שזו מחלה קשה – להלן בדיחה ישנה:
איש אחד נשלח לבדיקה פסיכיאטרית בחשד שהוא סובל מפרנויה. הרופא שוחח עימו ארוכות , וערך לו מספר מבחנים פסיכולוגיים. בין השאר צייר לו עיגול ושאל אותו מה הוא רואה. האיש נתקף חרדה, ורק בעמל רב הצליח לגמגם ולספר שזה חלון עגול של אוניה, ומחוץ לחלון, הוא רואה תמנון ענק שולח אליו זרועות ממעמקים ומאיים ללכוד אותו ולהטביעו.
אחר כך צייר הפסיכיאטר משולש ושאל מה הוא רואה . והאיש החוויר ורעד בכל גופו ואמר שזו פירמידה ובתוכה קבר קדום ומתוך הקבר מזנק עליו זומבי עם שיניים ירוקות שמתכוון לטרוף אותו. זה הספיק לפסיכאטר והוא הודיע לחולה שאין ספק. הוא סובל מפרנויה.
– אני לא סובל מפרנויה, זה אתה הסדיסט שמצייר זוועות כאלו.
אם זה לא היה עלינו זה בטח היה מצחיק.
• * *
מתנגדי החקיקה המשפטית בטוחים שמצבה הנוכחי של ישראל עכשיו – נורא. יחסינו עם ארה”ב בשפל המדרגה. הכלכלה מתרסקת. שירותי הרפואה שגם קודם סבלו מעומס יתר יקרסו לחלוטין כשכל הרופאים המאיימים לרדת מהארץ – יקומו וילכו מכאן. והגרוע מכל – המצב הביטחוני מידרדר. הסבירות למלחמה הולכת וגוברת, נפגעה “הכשירות למלחמה” של צה”ל בגלל הסרבנות של מאות טייסים ואנשי מודיעין ויחידות מיוחדות, ועוד מעט לא נוכל להדוף מתקפת פתע של אויבינו. ובכל אלו אשמים מחוללי הרפורמה המשפטית.
• * *
מחלה אוטו-אימונית מתאפיינת בכך שתאי מערכת החיסון של הגוף תוקפים אברים ורקמות של הגוף עצמו במקום להילחם בפולש חיצוני. תאי המערכת החיסונית שלנו, שבלעדיהם לא היינו מצליחים להתגבר על שום מחלה זיהומית, “משתגעים” לפתע. לימפוציטים מסוג T , שתפקידם לזהות, להשמיד וגם לזכור זיהומים חיצוניים החודרים לגוף – מתחילים , מסיבה לא ידועה, לפעול נגד הרקמות של הגוף עצמו. אם תרצו – הטייסים ואנשי המודיעין והמ”מ שבלעדיהם לא נוכל להילחם באויב חיצוני – מתחילים לפעול נגד הצבא עצמו. ומחלישים במזיד את המערכת התלויה בפעולתם. הם אמנם מאשימים את נתניהו “והמהפכה השלטונית” שהוא מחולל, שרק בגללה הם “מפסיקים את התנדבותם” או מסרבים להתייצב למילואים, אך תהא הסיבה שגרמה להם לנהוג כך אשר תהא – הם הורסים את הגוף. תאי המערכת החיסונית שלנו פועלים נגד רקמות הגוף כי אינם מבדילים בינם לבין אויב חיצוני. חלק מהסרבנים בשורות המילואים של צה”ל שייכים לאלו המצהירים “אנחנו לא אחים”. האנלוגיה כואבת, כי רק אבדן היכולת להבחין בין אויב לאוהב מאפשרת להם לפעול נגד מדינתם. נגד אחיהם.
מי יהיה אשם במלחמה הבאה אם תפרוץ בימים אלו? אנשי המחאה מצביעים על נתניהו. כיון שהוא גרם להם להיאבק במדינה שלטעמם שינתה את פניה. וכיון שאינה עוד המדינה שהכירו, זו שהיו מוכנים להקריב את חייהם למענה – הם פטורים מחובתם. בעיניהם זו מדינה אחרת. זרה , עויינת ומאיימת על עצם קיומם. מכאן ההיתר להילחם בה. חולה פרנויה עלול לתקוף ולהרוג בן משפחה או חבר, אם מחמת מחלתו, הוא משוכנע שחייו בסכנה. הוא עלול להרוג מתוך “הגנה עצמית”. הוא איבד את היכולת להבחין בין אויב ואוהב. והוא משוכנע שהפסיכיאטר שצייר עיגול או משולש – הציג בפניו איומים מזויעים ורצחניים.
אני מאמין כי רבים מאנשי המחאה בטוחים שהחששות והחרדות שלהם אמיתיים לחלוטין. לא מדומים כלל וכלל. שנתניהו והקואליציה שלו מתכוונים להפוך את ישראל לדיקטטורה. ולכן הסרבנים והמוחים פועלים מתוך “הגנה עצמית”. וכשם שאי אפשר ל”שכנע” חולה פרנויה שבתוך העיגול לא מסתתרת מפלצת ימית המאיימת לבלוע אותו – אי אפשר לשכנע בנימוקים הגיוניים לכאורה כי שום סכנת דיקטטורה לא מרחפת עלינו. יתרה מזאת : אני יודע כי יש גם אפשרות שכל מה שתיארתי לעיל הוא הפוך ממש: אנשי המחאה בטוחים שאנשי הרפורמה, הם עצמם סובלים ממחלת נפש פארנואידית, הם בטוחים שבית המשפט העליון השתלט על המדינה והפך אותה לדיקטטורה תחת שלטון בג”צ, וכל מהלכי הרפורמה נועדו לעצור את הסכנה המדומה הזאת. אנשי המחאה בטוחים כי אנשי הרפורמה הורסים את המדינה באותו מנגנון אוטו-אימוני שתואר לעיל.
• * *
אחד מהצדדים צודק והשני טועה. הבה נבחן את מחיר הטעות בשתי האפשרויות.
מה יקרה אם אנשי המחאה צודקים ? בתהליך מדורג יפחת כוחו של בית המשפט העליון לרסן את הממשלה והכנסת. הממשלה תוכל לפגוע בזכויות אדם, להנהיג שלטון מושחת, ואולי אפילו למנוע קיום של בחירות דמוקרטיות בישראל וכך תיהפך המדינה לדיקטטורה. אבל גם הקיצוניים ביותר בין המוחים יודעים כי תהליך כזה הוא הדרגתי, שהדמוקרטיה שלנו “תמות לגמרי” רק בעוד שנים אחדות.
ומה יקרה אם אנשי הרפורמה צודקים? תגובת המחאה לצעדי הרפורמה תחליש את צה”ל עד לרמה שתהווה פיתוי עצום לאיראנים ,לחיזבאללה ולחמאס לחולל מלחמה רב זירתית. חלק מהסרבנים יחזרו ליחידותיהם. חלק יעמדו בסירובם או כבר יאבדו כשירות להגן על המדינה. יש לקוות כי ננצח גם במלחמה הזאת – אבל המחיר יהיה כבד מאד.
מה מחיר הטעות בכל אחת מהאפשרויות הללו? והאם האמוק של גרימת נזק למדינה ולצבא כדי לבלום את הרפורמה לא עלול לגרום מלחמה בעתיד הקרוב מאד , בעוד שסכנת הדיקטטורה היא לטווח ארוך יותר? גם מתוך עמקי החרדה הפרנואידית יודעים אנשי המחאה כי ישראל איננה דיקטטורה כעת. הם מפגינים. הם חוסמים את איילון, , הם יורדים מהארץ לרצונם או מוציאים ממנה את כספם , ובית המשפט העליון ממשיך לבטל חוקים של הכנסת. כלומר , גם לשיטתם – עדיין איננו דיקטטורה. מה על כפות המאזניים? סכנה ברורה ומוחשית למלחמת דמים בטווח הקרוב או סכנה משטרית בטווח הרחוק יותר.
את המחלה האוטו-אימונית מחולל גורם בלתי ידוע. אך את הנזק גורמים הלימפוציטים ההורסים את הגוף עצמו. גם כשאנשי המחאה בטוחים שנתניהו אשם והוא יכול לעצור את הנזק אם רק ייעלם/יתפטר/ יעצור את הרפורמה – הנה חלק ממנהיגיהם כבר הודו שהמאבק איננו על רפורמה משפטית או שלטונית, אלא על זהות המדינה .ואחרים מפגינים בכלל נגד החרדים או נגד הכיבוש ולפיכך – אין בידי נתניהו לעצור את הנזק האוטו-אימוני שמחוללים הגורמים ההרסניים בתוכנו. גם אם ייעלם – הם ימשיכו להילחם כדי לקבוע שזהות המדינה לא תהיה ימנית-לאומית-דתית אלא ליברלית-חילונית- שמאלנית. כשהמלחמה היא על הזהות העתידית – הגורמים ההרסניים לא יעצרו עד שלא יכחידו את הזהות החדשה שהם חוששים ממנה, בעיקר בגלל הדמוגרפיה.
ואם לא נתניהו הוא שורש הבעייה אלא הזהות – מאליו מובן כי נתניהו אינו יכול למנוע את המלחמה המאיימת מחוץ. חמינאי ונסראללה אינם מתעניינים בעילת הסבירות אלא במספר הטייסים הסרבנים , בכמות יחידות המודיעין המשותקות. כשהמספר הזה יחצה נקודה מסויימת – האויב יתקוף. ולפיכך הסרבנים – גם אם מאבקם צודק – הם מחוללי המלחמה הבאה. וגם אם יחושו לימ”חים ולבסיסים שלהם כשתישמע האזעקה –רק הם יהיו אשמים בפריצתה.
כתבות נוספות
