לשכתב את ההיסטוריה.
פרופ’ אריה אלדד
תאגיד השידור הגיש לנו בחודש האחרון, באריזה דוקומנטארית מהודקת, מיני סדרה בשם “המנדט”. יוצר הסדרה ירון ניסקי, ושותפיו אבי מרקדי ודני אשור, קראו את הנספח הסודי של ועדת פיל, שנחשף רק לאחרונה, וצפו במאות שעות של חומרי גלם טלוויזיוניים שצולמו ונאספו עבור הסדרה המונומנטאלית “עמוד האש”, שלא שודרו ונמצאו בארכיון רשות השידור. הם גם ראיינו כמנין היסטוריונים, יהודים ערבים ובריטים והגישו לנו את גרסתם להיסטוריה של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל.
לעיתים, מתוך ייאוש מהאפשרות להשפיע על העתיד בוחרים יוצרים לשנות לפחות את העבר. ואולי דווקא במגמה לשנות את ההווה – בחרו יוצרי הסדרה לסלף את ההיסטוריה. אחד ההיסטוריונים שהשתתפו בסדרה, פרופ’ מוטי גולני הסביר לצופים כי אם נצליח לקבל את הנראטיב, את הזיכרון של הצד השני – זה יקרב אותנו לפתרון. כמה פשוט: נקבל את הנראטיב הערבי. הערבים ישמחו ויחבקו אותנו, והסכסוך יסתיים. כאילו לא ברור לנו מאז קום המדינה שקבלת הנראטיב הערבי גוררת תג מחיר שמשמעו – חיסול מדינת ישראל. כי זה הנראטיב שלהם.
אבל כדי להגיע למסקנה הזאת, הטמונה כבר בפרק הפתיחה של הסדרה, בבחינת “הנחת המבוקש”, צריכים היו היוצרים לבחור מבין ההיסטוריונים היהודים בעיקר את אלו שהם רצו לשמוע, וללקט מתוך חומרי הגלם של “עמוד האש” רק מה ששירת את הנחותיהם המוקדמות. המבחר בא לשרת את המטרה, והמסקנות אינן נובעות מהחומר. להיפך. המטרות הפוליטיות מכתיבות את המבחר.
שתי הנחות יסוד מובילות את הסדרה. הראשונה: הבריטים אשמים בסכסוך, והשניה : איש לא גרש מכאן את הבריטים, הם פשוט החליטו לעזוב. שתי ההנחות הללו אינן עובדות היסטוריות. אלו הן השערות שקל להפריכן.
יוצרי הסדרה ומשתתפיה טוענים כי הסכסוך היהודי -ערבי נגרם בידי הבריטים. הם הבטיחו את הארץ לשני הצדדים ושיסו אותם זה בזה. יוצרי הסדרה בחרו להתעלם מההבדל בין ההבטחות ליהודים ולערבים. ההבטחה ליהודים שנוסחה בהצהרת בלפור, קיבלה תוקף בינלאומי בועידת סן רמו (1920) ואושרה במליאת חבר הלאומים ב-1922, היתה מפורשת וגלויה. לעומתה ההבטחה לערבים נוסחה במכתבים רשמיים למחצה של המושל הבריטי במצריים מקמאהון לשריף חוסיין אבן עלי, ובהם הבטחה שאחרי המלחמה הבריטים יקימו לו ממלכה ערבית גדולה. הבריטים לא ראו במכתבים התחייבות רשמית וחתמו גם על הסכמי סייקס-פיקו והצהרת בלפור. יוצרי הסדרה טוענים כי הערבים היו הצד הנפגע העיקרי. וחשו מרומים אחרי שהתפרסמו המסמכים הסותרים. הנחה זאת מאפשרת ליוצרים ולהיסטוריונים המשתתפים “להבין” כי הסכסוך נוצר רק מההבטחה הכפולה. לא כיון שהיהודים שבו לארץ אבותיהם וביקשו להקים בה מדינה, והערבים תושבי הארץ ראו בהם פולש זר המבקש לגזול את מולדתם. לא סכסוך לאומי אמיתי ועמוק, שקשה מאד לסיימו, או מלחמת דת נצחית. ולמרות שאלו הם שורשיו האמיתיים של הסכסוך – מבקשים יוצרי הסדרה כי נאמין שהסכסוך אינו אלא פרי קנוניה בריטית, שהסיתו אותנו זה בזה כדי להפריד ולמשול. ומרגע ששני הצדדים יבינו שהם רק מוסתים – יוכלו לחיות בשלום.
הבל הבלים.
סוגיה נוספת, הנידונה בפרק השלישי עוסקת בשאלה “מדוע עזבו הבריטים את הארץ”. ההיסטוריונית פרופ’ אביבה חלמיש אומרת :”היה פעם ויכוח כזה מי גרש את הבריטים, אצ”ל, לח”י או ההגנה. אז בעצם מה שאומרים החוקרים : אף אחד לא גרש את הבריטים מהארץ. הם החליטו שהם רוצים לעזוב את ארץ ישראל”
“מה שאומרים החוקרים”. חד וחלק. קונצנזוס. אבל אני מכיר עשרות חוקרים מימין ומשמאל ומהאמצע שטוענים ממש ההפך. שבלי מלחמת המחתרות שגבתה מחיר דמים איום מהבריטים, שבלי העול הכספי העצום שהיה כרוך בהחזקת 100000 חיילים ושוטרים בארץ כדי להילחם במחתרות, שבלי הלחץ הבינלאומי שיצרו העקורים באירופה וספינות המעפילים – הם לא היו יוצאים מכאן ב-15 במאי 1948. האימפריה הבריטית אמנם התפרקה בהדרגה. ומשהחליטו לעזוב את הודו ניטלה אחת מהסיבות העיקריות שלהם להמשיך לשלוט בארץ. ואגב – גם בהודו הפתרון הבריטי היה “חלוקה” ולפני כחודשיים ציינו 75 שנים לחלוקה המדממת בין הודו ופקיסטן. שני מיליון בני אדם נהרגו במהומות שפרצו לאחר החלוקה ההיא. למעלה מעשרה מיליון פליטים. לידיעת כל המטיפים היום לחלוקת הארץ. אבל באשר לארץ ישראל – מסמכים שהתפרסמו בעשורים האחרונים הוכיחו כי שר החוץ הדומיננטי בווין התנגד להחלטת החלוקה של האו”מ, וליציאת בריטניה מ”פלסטיין”. הוא ארגן קואליציות של מדינות ערב שיפלשו ארצה מיד כשהבריטים יצאו, כדי לגרום לאו”מ לבטל את החלטת החלוקה ולקרוא לבריטים לשוב ולהציל את המצב.
אמת נכון, האימפריה הבריטית התפוררה. הם יצאו מהודו ב1947, אך יצאו מדרום מזרח אסיה רק באמצע שנות הששים. מעדן ומבחריין – רק בשנות השבעים. סדר היציאה ממושבות האימפריה נקבע בעיקר על פי מידת הכאב, הדימום והעלויות. אם המחתרות לא היו מקיזות את דמם, אם בפרלמנט הבריטי לא היו מתקיימים מידי שבוע דיונים סוערים ( 90% עסקו במלחמת המחתרות והחללים ב”פלסטיין” ורק 10% בהעפלה). וממשלת בריטניה לא היתה נתבעת שוב ושוב לענות מדוע צריכים חיילים בריטים למות בארץ ישראל – הם לא היו יוצאים מכאן ב1948. אולי רק עשר או עשרים שנים מאוחר יותר. וכל עוד היו שולטים בארץ – היו מונעים עליה יהודית לארץ, חונקים כל אפשרות פיתוח של היישוב היהודי (מדיניות הספר הלבן 1939 לא בוטלה גם לאחר מלחמת העולם והשמדת יהודי אירופה) . ולכן, נראים הדברים כי אם לא היו מקדימים לצאת ב1948 – אולי אי אפשר היה כבר להקים מדינה יהודית. מי שאינו מאמין שמאות אנשי לח”י ואלפי אנשי אצ”ל גרשו מכאן אימפריה – ישאל את עצמו האם ארה”ב היתה נמלטת מוייטנאם ללא הוייטקונג? רוסיה היתה נסוגה אפגניסטן בלי לחץ המוג’הידין? ישראל היתה נסוגה מלבנון אם מחיר הדמים בהחזקת רצועת הביטחון ( כ-25 חללים בשנה) לא היה כבד מדי? אם לא ארבע אימהות ולחץ התקשורת? בבריטניה – היו הרבה יותר אימהות.
הסדרה גם עוסקת בהרחבה בהשפעה המכרעת, שהיתה למופתי אמין אל חוסייני על הציבור הערבי בארץ. הוא האשם היחיד ב”מאורעות”, בהקצנה הדתית וב”מרד הערבי הגדול” שגרם לבריטים לבגוד סופית ביישוב היהודי ולהעדיף את האינטרס הערבי. בסדרה מוזכרים גם מנהיגים ערבים ספורים שהתנגדו למופתי, בגלוי או בסתר. פלוני סמי טאהה, ראש ועד הפועלים הערבי בחיפה דווקא הסכים להצעת החלוקה. הלווייתו התקיימה למחרת. הטיעון הזה בא לומר “היו ערבים מתונים שלא רצו בהשמדת היהודים”. והמסקנה החבויה – לו רק נשכיל למצוא את הפרטנר המתון – נגיע לשלום. אבל דווקא התיאור העובדתי הזה מוכיח את האיוולת בטענה. ודאי שערביי ארץ ישראל לא היו עשויים מקשה אחת. כשם שהיו יהודים שהתנגדו להגדרת מדינה יהודית בארץ ישראל כיעד לתנועה הציונית ( מאיר יערי והשומר הצעיר, שאפילו התנגדו לעליה המונית לארץ בעצם שנות ההשמדה, וגם לאחר המלחמה, והעדיפו “עלייה סלקטיבית” של “יסודות חלוציים” ולא חלילה “אבק אדם” שיש בו ר”ל גם רוויזיוניסטים) . גם אצ”ל ולח”י התנגדו לתכנית החלוקה. אבל הערבים “המתונים” שתמכו בחלוקה לא הותירו עקבות בהיסטוריה. חוסייני רצח אותם. ממש כך, ה”ערבי המתון” סרי נוסייבה שחתם עם עמי איילון על “המפקד הלאומי” הכולל הכרה הדדית – פשוט לא רלוונטי לכלום. הערבים לא סופרים אותו.
* * *
יש דרכים רבות לסלף את ההיסטוריה. סידרה דוקומנטרית היא אחת המתוחכמות שבהן.
כתבות נוספות
