לא חשוב למה.
פרופ’ אריה אלדד
בספר שופטים מובא סיפורו של יפתח הגלעדי, גיבור חיל ובן אשה זונה. בגלל הבושה הזו גרשו אותו אחיו והוא ברח ואסף סביבו צבא קטן של “אנשים ריקים”. כשיצאו בני עמון להילחם בישראל – קראו זקני גלעד ליפתח להנהיג אותם במלחמה . צבא ישראל בפיקודו– ניצח. שונאיו של יפתח מבני שבט אפרים סרבו לקבלו כמנהיג , וטענו נגדו כי הוא לא הזעיק אותם להשתתף במלחמה. הם איימו לשרוף את ביתו. גם אותם ניצח יפתח. 42000 מבני אפרים נטבחו במלחמת האחים. שש שנים הנהיג יפתח את ישראל עד מותו. חכמי ישראל שפטו אותו לחומרה על שהקריב את בתו כדי לקיים מה שנדר לפני המלחמה , ועל הטבח באחיו בני אפרים, אך ידעו גם להכיר בגדולתו ובתרומתו להצלת עם ישראל וקבעו “יפתח בדורו כשמואל בדורו”. ערכו וחשיבותו שקולים כנגד תרומתו של שמואל הנביא, מנהיג ישראל, ומי שמשח למלוכה את שאול ודוד.
*
במסיבת העיתונאים השבוע הסביר נתניהו מדוע אחזקת ציר פילדלפי היא קריטית לביטחון ישראל, ולכן לא נוותר על השליטה בו. זהו צינור החמצן של החמאס ברצועה, הסביר. וציר הרשע איראן -חיזבאללה- חמאס זקוק לו כדי להמשיך בתוכניתו להשמיד את ישראל. מבקריו של נתניהו – שלא לומר שונאיו – טרחו להוכיח באותות ובמופתים, במובאות וציטוטים שנתניהו לא באמת מתעניין בציר פילדלפי אלא בהישרדותו הפוליטית, כי אם ייסוג מהרצועה במסגרת איזושהי “עסקת חטופים” – יפילו בן גביר וסמוטריץ’ את ממשלתו. הזכירו לו כי בהצבעות בכנסת תמך בהתנתקות . איך בכל סבבי המלחמה בשנות שלטונו הרבות לא ניסה אפילו פעם אחת לכבוש את השטח החיוני הזה, גם כשידע היטב מה זורם לחמאס על פני השטח ובמעמקי “צינור החמצן” הזה, הזכירו לו איך הזרים כסף קטארי לחמאס. ואיך דחה ביותר משבעה חודשים את כיבוש הציר. לנתניהו היו תשובות ותירוצים שונים כנגד טענות אלו. לדבריו תמך בהתנתקות “כדי להציל את הכלכלה”. טען כי לא הורה לצה”ל לכבוש את הציר ב”עמוד ענן” , צוק איתן” או “שומר החומות” כיון שלא הייתה לגיטימציה פנימית וחיצונית לכיבוש הרצועה. זו נוצרה רק בטבח ה-7 באוקטובר. נכון טוען נתניהו כי הזדמנות היסטורית כזו (לתיקון פשע ההתנתקות) לא תשוב במהרה. נתניהו לא הסביר מדוע רק לאחר 7 חודשים של תמרון קרקעי הורה לצה”ל לכבוש את רפיח ואת הציר.
רוב הטענות הללו – נכונות. נתניהו תמך בהתנתקות. גם התפטרותו מממשלת שרון ימים ספורים לפני ביצוע התוכנית – לא הלבינה את חלקו בפשע . אלו התובעים עתה שחרור חטופים בכל מחיר לא הרבו להזכיר, מטעמים מובנים, את מחיר כניעתו של נתניהו לחמאס בעסקת שליט ושחרור אלף רוצחים ובהם יחיא סינואר. אך גם זו מצטרפת למניין חטאיו. גם העובדה שקיום הקואליציה שלו תלוי בציונות הדתית ובעוצמה יהודית – ברורה, ואלו התחייבו לצאת מהממשלה אם יחתום על עסקה שתכלול הוצאת צה”ל מהרצועה. במאמר מוסגר אומר כי מפלגות אלו וראשיהן, סמוטריץ’ ובן גביר, שלא הצטיינו, בלשון המעטה, בניהול תחומי האחריות המיניסטריאליים שלהם , מצדיקים את עצם הבחירה בהם בהתעקשותם על הסוגייה האסטרטגית הזו . אפשר כי רק בזכותם שומר נתניהו על הקו הביטחוני-מדיני שלו. ורק בזכותם זו אכן “ממשלת ימין “.
כל הסבריו ותירוציו של נתניהו הם רק בגדר “טיעונים לעונש” . לא איכפת לי למה תמך בהתנתקות ושחרר אלף רוצחים. מעשיו קובעים. אבל גם אם כל הטענות נגד נתניהו נכונות – אין הן עוסקות בסוגיה המרכזית : ההכרח האסטרטגי להחזיק בציר פילדלפי. ולכן גם ממש לא איכפת לי מדוע מתעקש נתניהו הנוכחי להחזיק בעמדה זו. אם מתוך הבנה אסטרטגית שהגיע אליה רק לאחרונה, או מתוך אילוץ פוליטי. ולא איכפת לי אם נתניהו התנגד בעבר לכיבוש הציר מתוך כניעה לאולטימטום אמריקאי או בגלל הססנות וחשש מהמחיר שראשי צה”ל הציגו בפניו. חשובה רק ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר לתפוס את הציר וההחלטה הנוכחית להחזיק בו. ממש כך לא היה איכפת לחז”ל מדוע הסכים יפתח הגלעדי להנהיג את ישראל, האם מתוך רגש אחריות לאומי, או כדי להוכיח לשונאיו כמה הם תלויים בו . התנ”ך לא צינזר דבר בתיאור חטאיו של יפתח ומוצאו המפוקפק, אך חז”ל הבינו לעומק את תרומתו ההיסטורית וקבעו “יפתח בדורו כשמואל בדורו”. יפתח הושיע את ישראל מכיבוש, או השמדה. ודי היה להם בכך.
*
ההפגנות הסוערות השבוע התלקחו לאחר שחמאס רצח ששה חטופים. אך בהפגנות אצלנו הונפו שלטים “נתניהו רוצח”. גם רבים מהפוליטיקאים לא היססו להטיל דווקא עליו את האחריות לרצח. האשימו אותו כי הפקיר את החטופים ו”זנח את הערכים שגדלנו עליהם”.
האמנם אלו “הערכים שגדלנו עליהם”?
ב-14 במאי 1974 השתלטה חוליית מחבלים על בית הספר במעלות ולקחה כבני ערובה למעלה משמונים ילדים ומורים. הם דרשו לשחרר מהכלא 20 מחבריהם. שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר לא התכוונו להיכנע לדרישות המחבלים. והורו לסיירת מטכ”ל לחלץ אותם בכוח. לפני שהוכרעו הצליחו המחבלים לרצוח 22 ילדים. מימין או משמאל – איש לא העלה על דעתו לקרוא לגולדה ולדיין “רוצחים”. הערך היה : לא נכנעים לטרור.
ב-9 באוקטובר 1994 חטפה חוליית חמאס את נחשון וקסמן. הם דרשו מראש הממשלה רבין לשחרר את אחמד יאסין ועוד 200 מחבלים. מבצע החילוץ כשל. וקסמן נרצח. איש לא האשים את רבין ברצח. דווקא אלו היו “הערכים שגדלנו עליהם”. ערכים שנרמסו בידי שמעון פרס (עסקת ג’יבריל) אריאל שרון (עסקת טננבאום) והגדיל מכולם לפשוע – בנימין נתניהו בעסקת שליט. דווקא הם הפרו את “הערכים שגדלנו עליהם” ועם ישראל שילם מחיר דמים איום.
אל”מ במיל’ איציק רונן, איש תנועת “הביטחוניסטים” כתב השבוע : “עשו לנו פיגוע מיקוח בקנה מידה היסטורי. כמו בכל פיגוע מיקוח אתה תופס עמדות ומכין השתלטות, ברקע מנסה לפתור את המצב במו”מ. אבל מרגע שיש סכנה מיידית (למשל כשמתחילים לרצוח חטופים, א”א) אתה מכריז “פרוץ”, ומתחיל השתלטות מלאה על כל המשתמע מכך”. אז על אילו ערכים “גדלנו”? על מעלות, אנטבה, וקסמן – או על הסכמי הכניעה למחבלים שהובילו אותנו למבול דמים עם שחרור יאסין, קונטר וסינואר?
השבוע השבית יו”ר ההסתדרות את המשק, והמונים יצאו לרחובות בהפגנות גדולות. אבל כשנתניהו אמר שזה מסייע לחמאס – התנפלו עליו בשצף קצף כל מתנגדיו. איך אפשר להאשים פטריוטים כמותם בסיוע לחמאס? אבל כשראש ממשלה אחר אמר פעם “הפגנות של עשרים אלף איש רק מחזקות את החמאס” לא צרחו נגדו, כי זה היה אהוד אולמרט, שהתעקש ( לשבחו ייאמר) לא לחתום על עסקת שליט. כל אדם ישר שלא התעוור משנאת נתניהו מבין שהפגנות ושביתות נגד הממשלה בתביעה לעסקה הכוללת נסיגה מעזה – מחזקות את החמאס, ממש כשם שהקריאות לסרבנות (סליחה. “הפסקת התנדבות”…) סייעו לסינואר להחליט שאפשר לתקוף את ישראל החלשה ולנצח.
לא איכפת לי למה נתניהו מתעקש על ציר פילדלפי עכשיו. כל עוד זו עמדתו , ובתנאי שלא יתקפל ממנה ולא ייסוג – יבורך. ( ציר פילדלפי צילום דובר צה”ל)
כתבות נוספות
