חמישים גוונים של קונצפציה
פרופ’ אריה אלדד
השבוע הורה הרמטכ”ל למפקדי צה”ל להתחיל בתחקירי אירועי 7 באוקטובר. התחקירים אמורים לעסוק בתקופה שבין “שומרי הסף” ( מה שהחמאס קרא “צעדות השיבה הגדולה”) ב2018 ועד ל10 באוקטובר.
עוד לפני שנדון במחדלים עצמם יש לתמוה על מסגרת הזמן שנקבעה לתחקיר. הרמטכ”ל סבור כנראה כי ניתן לזהות את שורשי האסון באותן “צעדות שיבה” ותגובת ישראל להתפרעויות. מחד – זוהי תפיסה מרחיבה מאד : “תחקיר מבצעי” אמור לעסוק באירוע ולא בשורשיו ההיסטוריים. אך מאידך זוהי תפיסה מצמצמת מאד. כי אם כבר עוסקים בהיסטוריה – ראוי היה לדון בפשעי אוסלו ובהתנתקות כאירועים שחוללו ואפשרו את התפתחותה של מדינת הטרור בעזה. מי שהקים את הרשות הפלשתינאית, והוציא את צה”ל מעזה (“עזה ויריחו תחילה”, הסכם קהיר, רבין וערפאת) אפשר את הקמתה של מפלצת הטרור, מי שעקר את ההתיישבות היהודית מחבל עזה ונסוג אל מעבר לגדר – חתם את גורלם המר של מתיישבי העוטף. אז למה להתחיל ב2018 ? עשרות “סבבים” התחוללו מאז ההתנתקות , שבהם נקבעו דפוסי ההתנהגות של ישראל לטרור החמאסי מעזה– תגובה “מכילה” שאינה מנסה אפילו לחסל את החמאס, אבל מסתיימת תמיד בתעמולה מתרברבת בנוסח “החמאס הוכה קשות ועכשיו הוא מורתע”. גם אם הרהב נועד לאזרחי ישראל – סופו שגם מדקלמיו האמינו בו. כך נולדה עוד קונצפציה.
*
תחקיר מבצעי חייב להתקיים סמוך ככל האפשר לאירועים. לפני שהזיכרון האנושי או המניפולציה המכוונת מעוותים את האמת. אפשר להבין מדוע לא בוצעו התחקירים בחדשים שרוב הסד”כ היבשתי של צה”ל נלחם ברצועה. אבל המערכה היבשתית בעזה החלה רק ב-26 באוקטובר. ניתן היה לתחקר את היחידות (המעטות, כל כך מעטות) שפעלו בשטח במהלך שמחת תורה, ואת אלו שלאסוננו לא פעלו בימי “ההדממה” של צה”ל בסוכות.
על כל פנים – השבוע החלו התחקירים בצה”ל . התקשורת מצידה כבר מתחקרת חודשים. עשרות תחקירים חשובים התפרסמו. את רובם קראתי, וגם אם אקרא עוד מאה, וגם את כל תחקירי צה”ל ואת כל אלפי העמודים של ועדת החקירה הממלכתית כשתקום ותחקור ותפרסם – כנראה לעולם לא אבין : איך זה יכול היה לקרות לנו.
אני יודע. הכול אומרים : הצבא והדרג המדיני היו שבויים בקונצפציה. אבל עד כדי כך שבויים? הרי האינסטינקט הבסיסי ביותר של האדם, רצון הקיום, היה מחייב אפילו חצי עין פקוחה, מצמוץ, ולא תרדמת עמוקה של המודיעין והכוחות הלוחמים. גם אם יסבירו לי עוד מאה פעם – לא אבין. אבל לאחרונה הבנתי כי לא מדובר בקונצפציה אחת ששיתקה אותנו בבקר שמחת תורה, שעוורה את עינינו בימים בחודשים ובשנים שקדמו לטבח, אלא מכלול שלם של תפיסות עולם, ארוגות ומשולבות, שה”קונצפציה” הידועה היא רק הסימפטום המקומי שלהן, לא המחלה היסודית.
והמחלה היסודית היא האקסיומה שבסוף-בסוף-בסוף גם האויבים שלנו הם בני אדם והם רוצים בדיוק מה שאנחנו רוצים. וכיון שמנהיגינו בדורות האחרונים הם מנהיגים פרגמטיים, וכאשר חדלו להיות מונעי-אידיאולוגיה (סוציאליסטית או לאומית) והפכו להיות “מנהלים” – הם השליכו את השינוי שהתחולל בהם גם על האויבים. הם מסרבים להכיר בכך שהמלחמה בינינו לבין הערבים היא מלחמת דת, התנגשות אידיאולוגית. ומרגע שהתכחשו למנוע האידיאולוגי של אויבינו – גזרו עלינו אינספור “קונצפציות” שהמכנה המשותף שלהן : בסוף האויב ממש כמונו : מפחד, מורתע, רוצה שקט, חיים טובים, פרנסה, כבוד. לא אויב שהדבר האחד החשוב לו הוא השמדת מדינת ישראל ויהודיה. ולכן לא את הקונצפציה האחת של ה-7 באוקטובר יש לחקור אלא את המכלול כולו. את כל הגוונים של האיוולת.
*
כך יכול היה לפני שבוע לבוא מי שהיה ראש השב”כ, נדב ארגמן, לכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, ולהצהיר כי “הרשות הפלשתינית איננה גוף שמעודד טרור”. חזקה על מי שהיה ראש השב”כ שאינו מטומטם. והוא יודע שכבר בחודש אוקטובר העבירה הרש”פ בהנחיית אבו מאזן למעה מ2.5 מיליון דולר למשפחות הרוגי הנוח’בה וגם לאלו מקרב חיות האדם הרצחניות הללו הכלואים בידינו. ומאז – כסכום הזה מידי חודש. איך יש להגדיר מי שמשלם משכורות עתק לרוצחים הללו? לא מעודד טרור? וכל המיליארדים ששילמה הרש”פ במרוצת השנים למחבלים בכלא, הג’ובים שסידרה לרוצחים שהשתחררו , הקיצבאות לכל החיים לבני המשפחות של “השהידים”, כל אלו לא עודדו טרור? הרי שב”כ הוכיח פעמים רבות כי גם שיקולים אלו נלקחו בחשבונם של מחבלים מתאבדים. אז איך ייתכן שארגמן יכול כך לשקר לציבור בכנס השנתי של ה-INSS (מכון שהוא עצמו שותף מלא לקונצפציות)? רק כי הוא עצמו, כמו קודמיו ואלו שבאו אחריו, וראשי ממשלות ישראל לדורותיהם מאז הסכמי אוסלו – שותפים לפשע טיוח התמיכה בטרור של הרש”פ. וכל מי שהעביר כסף לרש”פ, גם על פי מה שנקבע בהסכמי אוסלו – עבר על “החוק לאיסור מימון טרור ” . אין גם אחד מכל הקברניטים הללו, הם ושריהם ומנכ”ליהם ומפקדי זרועות הביטחון שלא היה שותף, במעשה או במחדל, לפשע הזה, ולכן הם מנסים לטהר את השרץ הנקרא “רשות פלשתינאית”. כי אם הוא ארגון תומך טרור – הם עבריינים.
*
רעיון “שתי המדינות” אף הוא חלק מאותן קונצפציות אסוניות. למעלה מ-80% מערביי יו”ש תומכים במעשי החמאס ב-7 באוקטובר. אם היו מתקיימות היום בחירות ברש”פ היה החמאס מנצח ברוב עצום. לכן כל מי שתומך בהקמת מדינה פלשתינאית – גוזר עלינו מדינת חמאס בלב הארץ. ואיש אינו מאמין באמת בשקר המכובס הנקרא “רשות פלשתינאית משופרת” . כי מי שמאמין לכאורה בפיקציה כזאת ודאי רוצה שתהיה דמוקרטית, אבל אם יתקיימו בה בחירות – היא תהיה חמאס. כל התומכים בהקמת מדינה פלשתינאית לצד ישראל – הם שבויי קונצפציה , אותה קונצפציה של אשליה עצמית שבסוף גם האויבים רוצים שקט ושגשוג. ולא השמדת ישראל. וכשמתעלמים מכך, ושותפים בתפיסה הגלובאלית המטומטמת כי “תם עידן המלחמות הגדולות” מוותרים גם על עצמאות חימושית והופכים את ישראל לתלויה לחלוטין בארה”ב בכל מלחמה. לכך מצטרפת קונצפצית “חיזבאללה מורתע”: ההוכחה – הם לא הצטרפו לחמאס בשמחת תורה או למחרת, ואינם משגרים רקטות לתל אביב או לחברת חשמל. ראשי אמ”נ בדימוס ו”מומחים ללבנון” מדקלמים את ההבלים הללו בלי למצמץ. ולא עלה על דעתם שאלו הפקודות שחיזבאללה קיבל מאיראן כי הם שומרים אותם להזדמנות חשובה יותר?
*
ועוד קונצפציה אחת אחרונה במצעד האיוולת הזה. כדי להשיג שקט בהר הבית ברמדאן מתירים לכל ערביי המדינה (שרובם “התנהגו יפה” במלחמה הנוכחית) ולמבחר מערביי יו”ש לעלות להר הבית . שאם לא כן – הם ישתוללו, ידליקו את כל העולם המוסלמי וזה מה שסינואר רוצה. אבל ברור שגם אם רק אלף שונאי ישראל מקרב העולים להר יתבצרו במסגד ויתחילו להשתולל, והמשטרה תצטרך לפרוץ – יתחולל הפיצוץ שמאיימים עלינו שיתרחש אם לא נתיר להם כניסה חופשית. כל מי שמאמין שהאויב הערבי רק רוצה שקט, שגשוג שוויון זכויות וחופש פולחן בהר הבית – חי ערב שמחת תורה. וכמו אז – כולנו נשלם את המחיר.
(נדב ארגמן. צילום ניב אהרונסון ויקיפדיה)
כתבות נוספות
