הצבועים הפוסלים במומם
פרופ’ אריה אלדד
ניגוד עניינים הוא מצב חמקמק. לכאורה ברור לכל אדם מדוע אסור לבעל תפקיד שלטוני לעשות משהו רק כיון שהוא, או קרוביו ומקורביו נהנים ממנו. ברור לכל מדוע אסור לשר חקלאות שיש לו פרדסי אתרוגים נרחבים, למשל, למנוע ייבוא מתחרה. אבל כבר פסקו הפוסקים כי אם ההחלטה נוגעת לציבור גדול, למשל הטבות לכלל החקלאים בארץ – מותר לשר חקלאות איש קיבוץ להחליט או להוביל חקיקה ולתמוך בה על מנת להשיג יעד לאומי, גם כאשר גם הוא נהנה ממנו.
הרפורמה המשפטית שמוביל שר המשפטים בתמיכת כל הקואליציה תשפיע על כל הציבור. על מדינת ישראל כולה. על יחסי הגומלין בין הרשויות , השופטת, המחוקקת והמבצעת. אבל מתנגדי הרפורמה, המעדיפים לכנות אותה “הפיכה משטרית” משננים בלא הרף באזנינו כי כל תכליתה של הרפורמה להציל את נתניהו מהרשעה במשפטו, להלך אימים על השופטים והתובעים . להפסיק את המשפט,
רבים מהטוענים כך בשצף קצף – הם כאלו שבעבר, אפילו זה לא מכבר – תמכו בעיקרי הרפורמה. הצבוע מכולם הוא אביגדור ליברמן. עמדותיו והדברים שהוא אמר על המערכת המשפטית, המשטרה ומוסד היועץ המשפטי – חריפים יותר מכל מה שאומרים היום נתניהו, לוין וחבריהם. כשליברמן מגנה את הכוונה לשנות את הרכב הועדה לבחירת שופטים – הוא מקווה ששכחנו איך ב – 2009, בעודו חשוד בעבירות חמורות , ותיקיו פתוחים במשטרה ובפרקליטות – ניסה להשתלט על הועדה. לא רק שר משפטים מטעמו רצה למנות – הוא גם דרש עוד נציג מסיעתו כחבר בועדה. הוא לא ראה בתביעותיו אלו ניגוד עניינים או פוליטיזציה. והיום הוא הסמן השמאלי , התוקף בקצף על השפתיים כל ניסיון לפשרה או לגישור בין תומכי הרפורמה ומתנגדיה. הוא לועג להצעות גנץ ולפיד , “אתם רוצים 50% דיקטטורה במקום 100%”, אומר הדמוקרט הליברלי הידוע.
אבל לא רק פוליטיקאים צבועים טובלים במדמנה הזאת.
התפרסם כי היועמ”שית מקיימת דיונים בסוגיית הכרזת נבצרות לראש הממשלה. בהרב מיארה לא הזדרזה להכחיש. רק לאחר שלושה ימים של דממה מביכה, שהיה בה אולי בבחינת “שתיקה – כהודאה”, כתבו ראשי הקואליציה מכתב חריף מאד לעו”ד בהרב-מיארה. הם השוו את המהלך לניסיון הפיכה צבאית, והגדירו ניסיון כזה להדיח את ראש הממשלה – בלתי חוקי בעליל. רק אז קמה והכחישה כי היא דנה בסוגיה.
כשלקה ראש הממשלה אריאל שרון בשבץ מוחי, ממנו לא התעורר עד מותו – היתה העובדה כי נבצר ממנו למלא את תפקידו ברורה. חוסר הכרה ממושך. אבל בימים האחרונים מנוהל מסע תעמולה בתקשורת, והשבוע עתרה שוב לעליון קבוצה המכנה עצמה “מבצר הדמוקרטיה” , בדרישה להכריז על נבצרותו של נתניהו , לא בגלל מצב רפואי אלא בגלל ניגוד עניינים בין היותו ראש ממשלה המוביל רפורמה משפטית והיותו נאשם בפלילים.
החוק אינו קובע עילות ברורות לנבצרות, וגם לא מגדיר מי הגורם המוסמך להחליט על נבצרות כזו. אבל מטבע הדיקטטורה השיפוטית השוררת אצלנו – פנו העותרים בבקשה כי היועמ”שית תכריז על נבצרות כזו, ובג”צ יתבקש כמובן לאשר אותה.
האם כל הרפורמה המשפטית נועדה רק להציל את נתניהו ? רבים, גם באופוזיציה תמכו ברוב עיקרי הרפורמה שנים רבות לפני משפט נתניהו. והם מתפתלים עכשיו להסביר למה תמיכתם בעבר בפסקת התגברות, בפיצול תפקיד היועמ”ש, בשינוי הועדה לבחירת שופטים , או בצמצום השימוש בעילת הסבירות – אינה סותרת את התנגדותם הגורפת לכל אלו היום. אבל גם אם נסכים כי נתניהו נמצא בניגוד עניינים אישי, למרות שתמיכתו ברפורמה נוגעת למדינת ישראל ולכל אזרחיה (שרובם תמכו בו ) – שומה עלינו לבחון גם את מצבם של מי שנדרשים עתה להדיחו מתפקידו בגלל ניגוד העניינים הזה.
מעמדה ועוצמתה השלטונית של היועצת המשפטית לממשלה תיחלש אם תתקבל הרפורמה. לא תהיה לה בלעדיות על ייצוג הממשלה בבג”צ. אם תטען שאין ביכולה להגן על החלטת ממשלה או חוק בפני בית המשפט העליון – תהיה המדינה רשאית לשכור שירותיו של פרקליט פרטי שיגן עליה. המלצות היועמ”ש לממשלה לא יהיו מחייבות אלא יהיו המלצה בלבד. שלוחותיה, היועמ”שים במשרדי הממשלה השונים, יהפכו למשרות אמון וייבחרו בידי השרים. ממעמד של האדם החזק בישראל היא תידרדר, רחמנא ליצלן, למדרגת יועץ משפטי ותו לא. ולפיכך, אם תידרש בהרב מיארה לדיון בעניין הכרזת ראש הממשלה כ”נבצר” היא תימצא בניגוד עניינים חמור. מובהק פי מאה מזה של ראש הממשלה המקדם רפורמה שהשלכתה על משפטו עקיפה. אלא שמי שמבקש ליטול קיסם מבין שיניו של ראש הממשלה – אינו רואה את הקורה המונחת בין עיניו. ולעניין זה אין הבדל אם תחליט להכריז על נבצרות או אם תקבע ש”עדיין לא הגיעה השעה”. היא במצב של בניגוד עניינים שהוא בגדר איסור לנושא משרה שלטונית, עד כדי עבירה פלילית ממש, כדברי נשיא העליון בדימוס אהרן ברק :” כלל יסוד הוא בשיטתנו המשפטית כי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים”. ולפיכך אסור לה אפילו לדון בשאלת הנבצרות.
ומה עם בית המשפט העליון? גם כאן ניגוד העניינים ברור. הרפורמה המשפטית עתידה לשמוט מידי בית המשפט את כל זכויות היתר שצבר לעצמו במהפכה השיפוטית של אהרן ברק. כן, אותו אהרן ברק. בג”צ יוכל עדיין לבטל חוקים של הכנסת אבל אם תחוקק פסקת התגברות – הכנסת תוכל לבטל את פסילת החוק. אם ישונה מבנה הועדה לבחירת שופטים עלולה להישמט מידי השופטים זכות הוטו על מינוי שופטים לעליון. אם תבוטל שיטת הסניוריטי למינוי נשיא בית המשפט העליון – עלול להיבחר שופט אחר, אשר בשעה זו רובם אינם רוצים במינויו. שופט שמרן, למשל. ולפיכך אם יכריזו, או יאשרו את הדחת נתניהו בהליך של נבצרות – הם יעשו כך מתוך ניגוד עניינים חמור ביותר. כולם יחד, וכל אחד מהם לחוד, ויותר מכולם הנשיאה חיות שכבר חרצה משפט בנאומה נגד הרפורמה, הכריזה מלחמה על השינויים, איך היא תוכל להיות שותפה בפסק דין שידיח את ראש הממשלה מחולל הרפורמה? היש ניגוד עניינים גדול מזה? ואם תאמרו שהמאבק הוא בענין עקרוני, מלחמה על הדמוקרטיה, לא מאבק אישי של השופטים או היועמ”שית, לא תוכלו לומר אחרת על נתניהו . הרי המאבק הוא על אותה רפורמה. על השינויים במערכת המשפט אשר למעלה ממחצית העם הסמיכו את נבחריהם לחולל. צבת בצבת עשויה , ולא יעלה על הדעת כי בית משפט יחוקק-בדרך-הפסיקה או יפסול חוקים הנוגעים בו. רק גוף חיצוני , בית משפט עליון לחוקה למשל, יוכל לדון בחוקי הכנסת או במערכת המשפטית עצמה.
למערכת המשפטית בתצורתה הנוכחית אין ברירה אלא להכריז כי הכרזת נבצרות של ראש הממשלה במקרה הנידון היא “בלתי שפיטה”. ואינה מסורה לידי המערכת המשפטית. כל החלטה אחרת תהיה בבחינת מי שפוסל במומו שלו. אך כיון שהגמל מתקשה לראות את דבשתו – יש להניח כי הם יסרבו לגזור על עצמם מה שהם תובעים מאחרים.
כתבות נוספות
