הפיל והעז והעקרבים
פרופ’ אריה אלדד
אולי יגידו שאני פחדן. פשרן. שנבהלתי מאיומי השמאל במלחמת אחים ושפיכות דמים. אפשר ויש בזה משהו, כי אני זוכר שרק השמאל בישראל רצה וכמעט הצליח לחולל כאן מלחמת אחים רצחנית, ולכן אני קורא לפשרה.
* * *
הפיל הוא היונק היבשתי הגדול ביותר. צמחוני, מצטיין בזיכרונו הטוב. בטבע הוא חי בסוואנה וביער האפריקאי , ובדרום מזרח אסיה. ובשבי – בגני חיות, ובחדרים סגורים בהם הוא משמש כמשל למשהו שלמרות גודלו מנסים להתעלם ממנו.
העז היא אחד היונקים הראשונים שבני האדם בייתו כדי להשתמש בחלבן, בבשרן ובעורן לצרכים חומריים, בעצם קיומן כמושא להאשמה או כקרבן ( וע”ע “שעיר לעזאזל”) , ובנוכחות הארומטית שלהן בחלל מגורים סגור כאמצעי להוכיח לכל אדם שמצבו יכול להיות גרוע עוד יותר, וישתפר אם רק יסלק מביתו את העז שהרבי המליץ להכניס באופן זמני.
והעקרב הוא טורף חסר חוליות ממשפחת פרוקי הרגליים, ארסי, חי בסדקים, מתחת לאבנים ובמשלים עממיים נאים המביאים לידי ביטוי את אופיו הרצחני והמטומטם. כנראה אינו מיטיב לשחות ולכן נעזר בצפרדע המסכימה להעבירו לגדה השנייה למרות שהיא חוששת שיעקוץ אותה והם יטבעו יחד.
ואחרי שעשינו סדר בעולם החי נשוב לעסוק בעניינינו.
* * *
המאבק על הרפורמות היסודיות במערכת המשפטית מתחולל בעוצמות הולכות וגוברות. תומכי הרפורמה רואים בה צורך חיוני להשבת האיזון שהופר בין הרשויות, מהפכת נגד למהפכה השיפוטית מבית מדרשו של אהרן ברק וכלי הכרחי לחיסול הדיקטטורה של הרשות השופטת ושלוחותיה היועמ”שיות. מתנגדיה רואים בה הפיכה שלטונית כוחנית, השמדת הדמוקרטיה וביטוי לעריצות הרוב. הם טוענים שכל תכלית קידומה בעיתוי הנוכחי הוא הפסקת משפט נתניהו.
שר המשפטים יריב לוין שהציג את תוכניתו אומר שהוא נחוש בדעתו להעבירה כמכלול, ובעתיד גם להוסיף עליה רכיבים נוספים. יסודותיה הוצגו ונידונו בהרחבה בעשורים האחרונים, והיו נושא מרכזי במערכת הבחירות האחרונה. נלעגת טענתם של המתנגדים כאילו הציבור לא הכיר את התכנית כשהצביע בבחירות, כי נתניהו הסתיר את כוונותיו. הרי הם עצמם הזהירו שוב ושוב מפני הרס מערכת המשפט שנתניהו ושותפיו מתכוונים לקדם אם ינצחו חלילה בבחירות, ונתניהו ניצח למרות האזהרות. תומכי הרפורמה משתיקים קולות הבאים מהמחנה שלהם המציעים להתפשר על מקצת הנושאים (דוד ביטן :”אי אפשר לעשות את המהלך עם פטיש 10 קילו”), ומזהירים כי כל הצעת פשרה כזו תירשם במחנה המתנגדים כחולשה, כמצמוץ, כהוכחה שהמחאה מפחידה את מצדדי הרפורמה, ולכן יש להתעקש על כל קוצו של תיקון. הבולטים שבהם הם חברי להקת “תקפצו לנו”.
גם מתנגדי הרפורמה (“המהפכה השלטונית” בפיהם) מסרבים לפי שעה לפרק את התכנית למרכיביה ולדון בהם. גם אלו שבעבר תמכו בלהט במקצת מהעקרונות ואפילו החלו לקדם אותם בהצעות חוק ( פסקת התגברות, פיצול תפקיד היועמ”ש, שינויים בוועדה לבחירת שופטים, מעמד היועמ”שים) – מעדיפים לדחות את החבילה כולה, ומי מהחבורה הזו שרק מאותת על נכונות לדון עניינית במרכיבים השונים – מוגדר כפחדן, או אוויל. מרב מיכאלי, המחפשת הצדקה לקיומה הפוליטי קבעה השבוע כי ” אסור לשתף פעולה עם התוכנית לריסוק מערכת המשפט, לא קצת ולא בערך”. ואפרת רייטן אומרת “עכשיו אתם מתבכיינים שקמנו בנחישות להגן על הבית שלנו. תתמודדו. אנחנו מקימים צבא”. ואחרים, החוששים שמא תושג פשרה ואפילו מקצת מהשינויים יתחוללו – מאיימים במלחמת אחים, שפיכות דמים, קטסטרופה מדינית וכלכלית ומעדיפים התנגשות רבתי.
ובזירה הזו מתגודדים עכשיו הפיל והעיזים והעקרבים. וגם הצפרדע, שלטענת מתנגדי התכנית היא כל הציבור, העלול להתרגל לכך שמבשלים אותו, ואם לא יקום להתמרד – יאבד.
הפיל שבחדר הוא כמובן נתניהו ומשפטיו. והעיזים הם המרכיבים בתכנית הרפורמה, שאינם חיוניים להשגת היעדים המרכזיים. והעקרבים הם אלו שהתחרפנו לגמרי. אלו המעדיפים לחרחר מלחמת אחים, ושפיכות דמים. אלו שיאבדו את דגלי המלחמה שהם מניפים אם תושג פשרה. הם אינם רוצים באמת להגיע לגדה השניה, הם רוצים לעקוץ, גם אם ימותו עם הצפרדע שהם רוכבים עליה, כי הם חוששים שמא הצפרדעים-הציבור , יבינו כי מי שמחמם את המים אינו מתכוון לחסל את הצפרדעים בבישול איטי אלא להפשיר את הקיפאון שהטילה הדיקטטורה המשפטית על המדינה. ובנחישותם לנצח – גם במחיר אובדן המדינה – העקרבים הללו ספק-מדווחים-ספק-מטיפים למשיכת השקעות מישראל בגלל “שינויי המשטר” (קשקוש מוחלט. על כל משקיע שמאלן פרוגרסיבי שישתכנע להפסיק להשקיע בישראל בגלל “הפגיעה בדמוקרטיה”– יש עשרה שיעדיפו מדינה שהשקעה בה אינה תלויה באינספור עיכובים ועתירות של מעכבי השימוש בגז טבעי או כיוצ”ב). הם פועלים בימים אלו לשדל משקיעים למשוך, או לאיים במשיכת השקעות בישראל כדי להוריד את הממשלה על ברכיה. כך פעלו בעבר להניע את ממשל אובמה ללחוץ על ישראל כדי להקים מדינה פלשתינאית. הם פועלים בעניין זה כזרוע מקומית של הBDS. והכל כמובן – רק לטובת המדינה ובשם הדמוקרטיה.
עיתונאי ופרשן בכיר כרביב דרוקר מתנגד עקרונית לכל פשרה, הוא יודע שרוב העם ימני ואין סיכוי שהשמאל ישוב לשלטון ויהפוך את תיקוני הממשלה הנוכחית, הוא מעריך שלמחוללי הרפורמה אין דרך חזרה ו”צריך להישפך הרבה מאד דם מטאפורי או דם אמיתי עד שתהיה דרך בכלל להגיע למשהו פה”. ומי שמתנגד לפשרה ולועג לתומכיה , ויודע שבקלפי לא ינצח – גם אם אינו מייחל לשפיכות דמים – הוא בטוח שבלעדיה לא תיעצר הרפורמה. ודאי רצוי בעיניו ששפיכות הדמים החיונית הזו תהיה מטאפורית, אבל גם עקרב מטאפורי המשתמש בארס מילולי עלול להמית. ויש בין הנלחמים נגד “המהפכה השלטונית” גם לא מעטים התוקפים את נשיא המדינה הרצוג המנסה להגיע לפשרה ומסרב להתגייס לשורותיהם.
חייבים להיפטר מגן החיות הזה. אין פיל סמוי בחדר. משפט נתניהו מתקיים בגלוי וימשיך להתקיים עד סופו: בהרשעה, בזיכוי או בעסקת טיעון. יש לסלק מהדיון ברפורמות את הפיל, ולפנות בחדר מקום לדיון ענייני בשינויים, שהוצעו כולם הרבה לפני משפט נתניהו. צריך גם להתרחק מהעקרבים. לצעוק “עקרב” כל פעם שמישהו מהם מתחיל להטיף את הארס שלו, לחרחר מלחמת אחים. ולסלק גם את העיזים שהוכנסו לחבילת התיקונים במערכת המשפט. ללכת בנתיב שמתווים יובל אלבשן , יולי תמיר, קובי אוז, בן דרור ימיני ודומיהם תומכי הפשרה, אלו שהעקרבים כבר מסמנים כאויבים, או למצער – טיפשים. אני מקווה שנשיא המדינה יצליח לגשר בין לוין וחיות, ומה שהם מייצגים. שאפשר יהיה להסתפק בתיקון מבנה הועדה לבחירת שופטים ולחוקק פסקת התגברות. כי אם הכנסת תוכל לגבור על פסילת חוקים בבג”צ, אם הממשלה תוכל לייצג עצמה בפני בית המשפט העליון גם שלא באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, ואם הועדה לבחירת שופטים תשקף באמת את ערכי רוב העם ולא את ערכי האליטה הנבחרת מטעם עצמה – די יהיה בכך. אפשר יהיה לוותר על הרכיבים האחרים בחבילת התיקונים. ואם מתנגדי הרפורמה יפסיקו להתייחס לרוב הציבור הישראלי כאל המון צפרדעים מטומטמות שפשוט אינן מבינות כי מבשלים אותן – אולי הפשרה הזאת תהיה אפשרית.
אם הקואליציה היתה זו שקידמה גייסות בהכרזת התכנית לרפורמה משפטית, והמפגינים שנקהלו (והיו בהם שאפילו איימו להקים צבא) הציבו מולם את גייסותיהם – בהחלטה לפסול את דרעי ירה בג”צ את הירייה הראשונה בהתנגשות. ועדיין , אולי למגינת ליבם של כל העקרבים צמאי הדם – אפשר למנוע מלחמה.