הפחד מהאג
פרופ’ אריה אלדד
פאטו בנסודה, התובעת בבית הדין הבינלאומי בהאג קבעה שבשטחי יהודה שומרון ועזה מתבצעים “פשעי מלחמה”. חמש שנים חקרה ובדקה – וקבעה. כלומר : כבר הרשיעה. מה שמפריע לה כרגע זו רק השאלה אם יש בכלל לבית הדין הבינלאומי בהאג סמכות לדון בנושא.
השכל הישר אולי היה מציע כי הבירור הזה צריך להתקיים לפני הקביעה הנחרצת של התובעת. אבל ממתי השכל הישר פועל בבית הדין הזה? הצדק היה מחייב אולי כי קביעה מרשיעה כזו לא היתה מתקיימת בלא משפט. אבל מי שמחפש צדק – אין לו מה לעשות בהאג. בנסודה היתה ארבע שנים התובעת ואחר כך שרת המשפטים של אחד הגרועים בדיקטטורים של אפריקה , ג’ומא מגמביה, ואחראית על העינויים שעברו החשודים בפעילות נגד המשטר. אז מה כבר אפשר לצפות ממי שקופת השרצים הפרטית שלה מלאה פשעים נגד האנושות?
בנסודה זו קבעה שיש לה יסוד להאמין כי ישראל מבצעת בשטחים הללו פשעי מלחמה נגד הפלשתינאים. למשל במבצע “צוק איתן”. היא קובעת כי בשלושה מקרים לפחות הפעילה ישראל כוח “לא מידתי”. הערבים ירו 3356 רקטות הרגו 74 חיילי צהל ואזרחים. מה נחשב בעיני התובעת הצבועה “מידתי”? אני רק שואל. להרוג בדיוק אותו מספר מחבלים? לירות בהם רק 3356 פגזים או פצצות? להפעיל על הערבים את השיטות שהופעלו באחריותה הישירה בגמביה? באיזו מלחמה בהיסטוריה נספרו הפצצות ונקבע אם תגובה היא “מידתית”? לשיטתה של בנסודה פצצות האטום שהכניעו את יפן במלחמת העולם השניה ודאי לא היו “מידתיות” ולפיכך הן בגדר “פשע מלחמה” גם אם חסכו מאות אלפי חיי חיילי ארה”ב ובנות בריתה. והפצצות האויר שהנחיתה נאטו על בלגרד – גם הן לא היו “מידתיות” . וכן הפעלה מסיבית של חילות אויר טילי שיוט וארטילריה נגד דאעש – לא היו “מידתיים”. הרי ככלות הכל – כמה ראשים כבר כרתו רוצחי דאעש? ואם הרגו בהם פי אלף יותר – האם היו אלו בעיניה “פשעי מלחמה”? היא גם מציעה לחקור אם החמאס וארגוני טרור אחרים ביצעו פשעי מלחמה נגד תושבי עזה באותו מבצע. השתמשו בתושבים כמגינים אנושיים ועינו בני אדם. היא מזכירה במסמך שלה כי חמאס פעל נגד “מטרות אזרחיות” אך נמנעת מלציין כי הרקטות שלהן שוגרו נגד ערים וכפרים בישראל. סתם “מטרות אזרחיות”. זה לא מעניין את בנסודה. וזה מצחיק כמובן את החמאס. גם “הרחבת ההתנחלויות” נחשבת בעיני התובעת “פשע מלחמה” , כולל בניה במזרח ירושלים. וגם הירי שמבצעים חיילי צהל נגד מה שהיא מכנה “מפגינים” בגבול הרצועה. העובדה ש”מפגינים” הללו לפעמים גם יורים, משליכים בקבוקי תבערה, מפריחים בלוני תבערה ונפץ לא שוללת בעיניה את התואר התמים “מפגינים”. הגנה עצמית של מדינה נגד מי שמבקש לשרוף אותה – לא מוכרת בעיני התובעת כסיבה להפעלת כוח. מין צדק שכזה. והיו אצלנו כל מיני מעוותים שמיהרו להצהיר שהם מכירים אותה. והיא בכלל בעדנו. לא אנטי ישראלית, או אנטישמית חלילה. סתם מחפשת צדק. היא מציינת במפורש כי הצהרותיו של ראש הממשלה נתניהו על כוונותיו לספח חלקים מהשטחים הללו אף הן פשע. לך תסביר לה שהיו בחירות, יש בחירות ויהיו בחירות, ולנתניהו אין שום כוונה לספח משהו. כי אם היה רוצה באמת – כבר היה מספח מזמן.
אבל לא זה עיקר ענייני כאן. אי הצדק והצביעות של המוסדות הבינלאומיים, האו”מ ומוסדותיו ובית הדין הבינלאומי, ידועים היטב. מה שנתגלה אגב הפרסום הזה הוא כי ישראל, שאינה מכירה כמובן בסמכותו של בית הדין לדון בנושאים הללו, מפחדת מבית הדין בהאג. שר החוץ ישראל כ”ץ אמר השבוע כי החשש מהחלטותיה של התובעת הוא שמנע מנתניהו לפנות את הפולשים הערבים מחאן-אל אחמר. צווי ההריסה שהוצאו ואושרו שוב ושוב, אישור בג”צ, המיליונים הרבים שהוציאה המדינה בהקמת תשתיות ליישובם של הבדואים באתרים חילופיים – כל אלו לא היה די בהם כדי להתגבר על החששות מהחלטות בית הדין בהאג. שמא יכריז על מפקדי צה”ל, ראשי שירותי הביטחון שלנו, שרים ואפילו ראש הממשלה עצמו -שהם “פושעי מלחמה”, ולא יוכלו לנסוע בשלוה לחו”ל בלי לחשוש שמא ממתינה להם פקודת מעצר אי שם בעולם. ולפיכך נמנע נתניהו מלסלק את הפולשים לאדמות המדינה, הערבים שהקימו את בתיהם על כביש מס’ 1. זה כנראה גם מה שמנע מנתניהו לבנות ב”גבעת המטוס” בדרום ירושלים, לאשר בניית רבבות יחידות בניה ביו”ש, או להגיב בעוצמה הצבאית הדרושה באמת על כל רקטה מאלו המשוגרות כמעט מידי יום אל דרום הארץ. אולי לכן גם נמנעה ישראל מלפוצץ את המנהרות שחצב חיזבאללה בגבול הצפון, מנהרות שחדרו עמוק אל שטח ישראל, ואשר דרכן תכנן נסראללה להזרים אלפי מחבלים ולכבוש יישובים בגבול הצפון כדי לטבוח בתושביהם ולהניף עליהם דגליו. גל ההדף של פיצוץ כזה היה מתפשט כמובן עד לפתחי הכניסה של המנהרות בלבנון והיה עלול להרגיז את התובעת מהאג. ישראל מורתעת.
בנסודה העניקה לאויבי ישראל את הנשק שבאמת מפחיד את ממשלת ישראל. אין להם כבר צורך ברקטות ובמנהרות. למה להם? די להם להגיש תלונה להאג, וראש הממשלה נתניהו יימנע מבניה, יוותר על מלחמה בטרור, לא יפנה שודדי קרקעות. הוא חושש מהקביעה שישראל מבצעת בכך “פשעי מלחמה”.
נתניהו מעריץ את צ’רציל. לכן נכון היה לו נתן את ליבו למה שאמר מושא הערצתו לאחר שנודעו לו פרטי הכניעה של צ’מברלין להיטלר במינכן, ספטמבר 1938 . צ’רצ’יל אמר אז המילים שנכתבו בדם של מיליונים רבים על דפי ההיסטוריה :” בריטניה יכול היתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה”. גם אביגדור ליברמן זכר השבוע את המשפט הזה והזכיר אותו לנתניהו ולציבור כולו. נתניהו בחר להיכנע בסתר לאיומי האג כדי לחמוק מההאשמה ב”פשעי מלחמה”. הוא בחר בכניעה, בחרפה, וזכה גם בכתב האישום של בנסודה. לישראל לבדה אולי אין אמצעי לחץ משמעותיים על “בית הדין” הזה. אבל טראמפ היה שמח, ועדיין ישמח, להשתמש בפשקוויל שפרסמה בנסודה כדי להטיח אגרוף בפרצופו של המוסד השנוא עליו. הרי עם ארה”ב אין הם מעיזים להתעסק. ועם טראמפ – לא כל שכן. פומפיאו כבר כתב שארה”ב “מתנגדת בתקיפות לקביעותיה של התובעת”. מזכיר המדינה הוא אדם מנומס. לטראמפ יש שפה אחרת.
אבל גם ישראל הקטנה אינה צריכה לשבת בחיבוק ידיים. תחילה עליה להוכיח כי האיום בבית הדין בהאג אינו מרתיע אותנו, כי אם ההרתעה הזו תהפך לעובדה – השוט הזה יונף עלינו שוב ושוב וישתק את ישראל. פינוי לאלתר של חאן אל אחמר יבהירו לתובעת ולבית הדין שלה שאיומים נגדנו ישיגו את התוצאה ההפוכה ממה שמבקשים הערבים ושליחיהם. ובאותה עת ממש צריכה ישראל לכנס צוות משפטנים וחוקרים, לאתר את הקרבנות המעונים של בנסודה בעת היותה התובעת בגמביה, ולהגיש לבית הדין הבינלאומי בהאג תלונה על פשעים נגד האנושות שביצעו שייח פרופסור ד”ר הקולונל יחיא ג’אמה, רודן גמביה, והתובעת ושרת המשפטים שלו, אחת, פאטו בנסודה.
כתבות נוספות
