הוכחה בדרך השלילה
פרופ’ אריה אלדד
שיטה פילוסופית ומתמטית מוכרת היא הוכחה בדרך השלילה. הוכחה כזאת מסתמכת על עיקרון ידוע בתורת ההיגיון האומר שכל טענה יכולה רק להיות נכונה או לא נכונה.לעיתים קשה לנו להוכיח שמשהו הוא נכון אבל קל הרבה יותר להציג שטענה הפוכה, טענה הסותרת אותו – היא הבל הבלים קשקוש. שטות מוחלטת. אבסורד. ומכאן המונח הלטיני :רדוקציו -אד- אבסורדום.
זה עובד במתמטיקה, גם בפילוסופיה ( גילוי נאות : אינני מבין באלו דבר וחצי דבר). אבל הצרות מתחילות כשמנסים ליישם את השיטה במדעים אחרים. למשל בארכיאולוגיה. כשמנסים להסיק מכך שלא מצאו משהו בחפירות – שהוא לא היה קיים כלל. אם חפרת ולא מצאת, ואחרים חפרו ולא מצאו – כל מה שאפשר לומר ביושר מדעי הוא : “לא מצאנו” אי אפשר להסיק מאי המציאה “לא היה דבר כזה”. הבעיה היא שארכיאולוגים שמנסים לכפות את תפיסת עולמם על ההיסטוריה יבואו ויטענו כי כיון שעד היום לא נמצאו שברי לוחות הברית – זוהי הוכחה מובהקת שלא היו לוחות הברית מעולם, ולכן גם לא נשברו, וגם תעודת הלידה של משה רבנו לא נמצאה ולכן בהחלט ייתכן כי למרות מה שכתוב בתורה – משה האיש אינו אלא מיתוס, משל, אגדה.
אבי ע”ה היה מלגלג על הטיעון הזה כשהיה מספר על שני פטריוטים , שנפגשו והתחרו ביניהם תרבותו של מי עתיקה יותר. אחד אמר שבחפירות בשושן נמצאו חוטי טלפון בני 4000 שנה והשני לגלג עליו ואמר : בחוטי טלפון אתה מתגאה? אצלנו לא נמצאו חוטים בני 4000 שנה מכאן שהיה להם כבר טלפון אל-חוטי.
חג הסוכות האופף אותנו עיקרו לשבת בסוכות שבעת ימים כדי לזכור את יציאת מצריים , ואת ארבעים שנות הנדודים במדבר. שהרי בסוכות ובאוהלים התגוררו כל יוצאי מצריים בשנות נדודיהם מנוה מדבר אחד למשנהו. הם לא בנו מבני קבע במדבר. העץ אינו מצוי בשפע, ומי יטרח לבנות באבן אם מחר קמים ויוצאים אל התחנה הבאה? ולפיכך כל מי שמנסה למצוא שרידים ארכיאולוגיים לנדודי בני ישראל במדבר עתיד להתאכזב : צורת מגורי ארעי כזו אינה משאירה עקבות קבועים בשטח.
אבל אסכולה ארכיאולוגית מוכרת, שבסיסה העיקרי הוא באוניברסיטת תל אביב שמה לה למטרה להוכיח כי כל מה שכתוב בתנ”ך – לא היה ולא נברא . או אולי היה משהו קטן וחסר חשיבות ובאו כותבי ההיסטוריה היהודית , וניפחו אותו , הגזימו, שיקרו במצח נחושה. בני ישראל לא באו ממצרים ולא כבשו את ארץ כנען ולא התנחלו במקום עמי כנען ולא הקימו מלוכה. דוד המלך לא היה ולא נברא. ואם היה מישהו שקראו לו דוד הוא לא היה מלך. ואם היה מישהו שקראו לו דוד והוא היה מלך – מלכותו השתרעה על כפר קטן וחצי, בעצם היה מין מוכתר בכפר חסר חשיבות , אבל היו לו יחצ”נים טובים שכתבו עבורו היסטוריה מפוארת על ממלכה אדירה, מהפרת ועד לים סוף ומשני עברי הירדן. הארכיאולוגים המחזיקים באסכולה זו מוכיחים את טענתם באי מציאת שרידים משמעותיים של ארמונות מפוארים, חומות ענק או מבצרים בירושלים או בתחומים המתוארים בספרי שמואל ומלכים, בני שלושת אלפים שנה שניתן לשייכם לתרבות היהודית-ישראלית. כי אם אכן היו דוד ושלמה בנו מלכים אדירים כמתואר – לא ייתכן שלא ישאירו עקבות בשרידי מבני ענק מפוארים. ואם כאלו לא נמצאו – הנה הוכחה בדרך השלילה שהסיפור כולו שקר.
אמנם בשנים האחרונות נשמט אט-אט השטיח מתחת רגלי מכחישי ההיסטוריה הללו. מזבח מרשים הבנוי בדיוק כפי שמתואר במקרא נמצא בכתף הר עיבל וזוהה כמזבח שבנו יהושע ובני ישראל לאחר חציית הירדן. ( המתנגדים לגלגו ואמרו : מגדל שמירה). קיר של ארמון גדול מתקופת דוד דווקא נמצא בחפירות עיר דוד ( והכופרים מיהרו להתווכח עם הממצאים) עיר גדולה מוקפת חומה המכונה “תל מבצר האלה” נמצאה בחירבת קיאפה , לא הרחק מבית שמש,ובה עדויות לשייכותה לממלכת ירושלים, ואפילו בתל דן נמצאה כתובת ארמית בכתב פיניקי המתוארכת בין המאה התשיעית למאה השמינית לפני הספירה ובה מוזכר “בית דוד”. אבל כשיש לאנשים תיאוריה יפה כל כך והם משוכנעים שמה שכתוב בתנ”ך הוא שקר – כמה חומות, קירות אבן ואותיות חרוטות בסלע לא ישכנעו אותם.
לפני שבוע התפרסם במוסף הארץ מאמר נרחב של פרופ’ ארז בן יוסף, מהמחלקה לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. המאמר נקרא “ממלכת השקופים”. פרופ’ בן יוסף מנהל משלחת חפירות מחודשת בבקעת תמנע, והוא מסתמך גם על ממצאים בחפירות דומות שנערכו במכרות הנחושת במזרח הערבה, בואדי פינאן שבירדן. מסתבר שבתקופה שבה מתאר התנ”ך את כיבוש הארץ וההתנחלות בה התקיימה בדרום הארץ מערכת מתועשת ומפותחת של כריית נחושת והפקתה, מערכת שרק מדינה חזקה היתה יכולה לנהל, בתקופה זו נחלשו גם האימפריה המצרית וגם ממלכות הצפון ולכן מדובר ב”ממלכת נוודים” שאף שלא השאירה עקבות של מבנים מונומנטאליים בשטח – היתה קיימת. הכותב תוהה שמא הביטויים החוזרים בספר שופטים “איש לאוהליך ישראל”, “וילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב” ואחרי מרד אבשלום העם “נס…לאוהליו” – מעידים על כך כי זו היתה צורת המגורים הרווחתלא רק בימי הנדודים במדבר אלא גם בתקופת ההתנחלות. אולי אם החוקרים לא היו מניחים מראש שמה שכתוב בתנ”ך הוא שקר, וקוראים בעיון, היו מגיעים למסקנה כי ממלכה גדולה וחזקה יכולה להתבסס לא רק על עם המתגורר בבתי אבן אלא גם על עם הנמצא במעבר הדרגתי, במשך עשרות ומאות שנים, מחיי נדודים ליישוב קבע, ובשלב כזה אינו מותיר חותם מונומנטאלי בקרקע.
ראוי פרופ’ בן יוסף לשבחים לא רק על הממצאים והמסקנות שהסיק מהם , אלא גם על אומץ ליבו האקדמי. לא קל לצאת חוצץ נגד ראשי האסכולה הארכיאולוגית של האוניברסיטה שלו עצמו. והוא עודנו רק פרופ’ חבר, מישהו עוד עלול להתעצבן ולדפוק לו את הקידום. וכבר היו דברים מעולם. כשפרופ’ בן יוסף קובע שגם חברת נוודים, שאינה מותירה אחריה שרידי מבנים גדולים, יכולה להיות חברה מורכבת, משוכללת, עם שלטון ריכוזי, ריבוד חברתי, מערכת מסחר משוכללת הכוללת ייצוא למדינות רחוקות ( נחושת מהערבה זוהתה ביוון ובמצריים) וייבוא (שרידי אריגים יקרים ועצמות דגי מאכל מהים התיכון בדרום הערבה) – הוא שומט את הקרקע מתחת הטיעון שממלכת דוד לא התקיימה כלל או שהיא לא הייתה אימפריה אזורית אם לא הותירה שרידי מבנים מלכותיים. הוא מסכם את מאמרו באמירה ספקנית מאד על יכולתה של הארכיאולוגיה בכלל לאשש או להפריך מה שכתוב בתנ”ך וממליץ לארכיאולוגים להיות צנועים יותר בקביעותיהם.
סיימתי לקרוא את המאמר ויצאתי לסוכתי הפתוחה אל הרי בנימין בצפון, ערבות יריחו ממזרח והרי ירושלים ממערב. בסוכות ישבו אבותינו בצאתם ממצריים, בנדודיהם במדבר, וגם בשלבי כיבוש הארץ וההתנחלות בה. והייתה לי נחת רוח שאני, מאות דורות אחריהם, ממשיך להחזיק במנהג אבותי. כי האמת אינה רק באבנים ובחרסים המאובקים. האמת היא גם מעשי בני האדם החיים. ואנחנו זכינו שגם סוכות ארעי העשויות ענפים וקנים וסכך, ולא אבני גזית ובטון, מעניקות לנו מימד של הוכחה היסטורית, גם אם בדרך השלילה, וגם קיומו החי של עם ישראל המחזיק במסורת אבותיו.
חג שמח יהודים.