אז מה היה לנו?
פרופ’ אריה אלדד
רק לקראת צהרי יום רביעי הבנתי מה קרה.
מזג האויר בהיר. כבר לא נורא חם. החצבים מיתמרים לאיטם. הכל בסדר אבל משהו חסר. לא הבנתי מה השקט הזה. בלי הצליל של הווטסאפ פעם בדקה, בלי הבעבוע שבחרתי למסרון. חשבתי אולי מת הטלפון. לא. הם פשוט שכחו אותי. נעלמו השידולים והתזכורים וההבטחות והלכלוכים על ההם. וההמרצות והפייקים והסחרירים .
הייתי חייב למלא במשהו את החלל שנוצר. את החור הזה שהיה מלא בזבל בחדשים האחרונים. אז ישבתי לכתוב מאזן. מה הרווחנו. מה הפסדנו. מי ניצח. מי נוצח. כמה מילים על כל אחד מהמרוויחים והמפסידים. וגם עלינו.
א . אהוד ברק. יחד עם סתיו שפיר הוא שווה מנדט. זה מה שראש הממשלה הכושל ביותר של הפוליטיקה הישראלית שווה באמת. עם כל השחצנות, והאנרגיות, והזקן והמיליונים של וקסנר והטינופת של אפשטיין.עם כל היומרה לשנות את המפה הפוליטית. זה מה שברק לא שווה באמת. איך זה שהמפלגה הקטנה בשמאל האידיאולוגי הקיצוני לא הבינה מה שהבינו כל הפוליטיקאים הישראלים. שהאיש הזה , איך שלא תביט עליו, הוא צרה. אפילו התינוקות הפוליטיים בניבוגיגבי, אולי כי הכירו אותו מהצבא, לא נגעו בו במקל. הכי פתטי שהוא בטוח שהוא ניצח.
ב .בן גביר איתמר. כהניסט. קיצוני. ראש קשה. אי אפשר היה לשכנע את אנשי “עוצמה” לפרוש. רק אם היו מבטיחים להם שני מקומות ריאליים מכובדים ב”ימינה” היו מונעים את האבדן. והם שווים שני מנדטים. אבל ראשי “ימינה” לא ויתרו על שני מקומות. לא זאת, אף זאת – הם והליכוד תקפו את “עוצמה” בתכסיס הכי נבזי והכי מזיק לגוש : “הם לא יעברו את אחוז החסימה”. גם העזרה שלי – לא עזרה להם. אולי הפריעה, לך תדע. אבל גם אם היו להם 4 מנדטים לא היתה לנתניהו ממשלת 61. אז אל תאשימו אותם בכישלונו .
ג. גנץ בני . יהיה המנצח הגדול אם ישכיל לרדת מהעץ של “לא אשב עם נתניהו”. אם לא – נלך לעוד בחירות. גנץ זכה מההפקר בזכות מועד ב’, כי אם הבחירות היו מתקיימות בעוד ארבע שנים – הוא היה הופך לשאול מופז. מה שמעצבן זה שהציבור קנה, ועדיין הפרשנים משווקים, את הסחורה השקרית והחלולה של “ממשלת מרכז שמאל”. כי אין דבר כזה. הם לא יכולים לשבת עם המשותפת אם הם חפצי חיים פוליטיים במדינת ישראל. ולכן לגנץ יש עם העבודה ומרץ 44 מנדטים. רק כשליש מהציבור היהודי הם שמאל-מרכז.
ד. דרעי אריה. לא קרה לו כלום. אחד יותר, לא דרמה גדולה.
ה. הליכוד. על הנייר הפסידו 8 מנדטים (כולל “כולנו” ז”ל). זה המון. זה רק כי לא הבינו לפני שנתיים שצריך להחליף את נתניהו למרות הצטיינותו. הסגידה הסטליניסטית ממש ל”מנהיג” אצלם יש לה יתרונות, אבל לא במקרה הזה. הזהרנו אותם שהם יפלו יחד עם נתניהו כשהוא ייפול, וסופו ליפול- קרוב. לא הקשיבו . חטאו ונענשו.
ו. נראה אתכם מוצאים מרוויח או מפסיד משמעותי בו’. ואל תביאו לי את ואטורי ניסים מקום 40 בליכוד.
ז. זהות, כלומר פייגלין. לשבחו ייאמר שפרש בדרך. לחובתו ייאמר שעדיף היה שלא היה מבלבל לאנשים את המוח בעשרים השנים האחרונות. נתניהו הבטיח לו להיות שר. שימסגר את הפתק ,כי כבר היו מקרים.
ח. חסינות .זה כנראה ההפסד הגדול של נתניהו. כי באמת לא איכפת לו לשבת בממשלת אחדות אם יבטיחו לו חסינות. אבל באין ממשלת 61 – אין חסינות.
ט. טאו , הרב צבי ישראל. באמש’כם, מה זה היה ה”נועם” הזה?כמה מיליונים שפכו אלה על הקמפיין עד שפרשו? והנה טיפ לפעם הבאה : מודעות ושלטי חוצות בתקופת הבחירות עולות פי שניים מאשר בשאר ימות השנה. רציתם להעלות מסע פרסום נגד הלהט”בים? בבקשה. למה בבחירות? ועוד משהו על הסיסמא :” להיות עם נורמאלי” . בושה, אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. העם היהודי מעולם לא היה “נורמאלי”. ההיסטוריה שלנו שונה מכל שאר העמים. הציונות, תנועת השחרור הלאומי שלנו “לא נורמאלית” כי בניגוד לאחרות היתה צריכה גם לשחרר את המולדת מהכיבוש וגם להביא את העם למולדת, היהדות היא לא “נורמאלית” כי היא גם דת וגם לאום. ועם כל זה אתם רוצים “נורמאליות”?
י. ישראל, מדינת. הפסידה. אפשר היה להגיע לכל זה בלי בחירות מיותרות. האשם העיקרי – ליברמן. שותף בכיר באשמה – נתניהו.
כ. כחלון משה. חבל. בחור טוב.
ל. ליברמן אביגדור. הזגזגן המניפולטיבי ביותר של הפוליטיקה. מאתר שנאה פנויה ולוקח עליה טרמפ והכל תוך דימוי כוזב של “מילה זו מילה”, למרות שלמחרת יכול להגיד ולעשות ההיפך. לכאורה התחזק . הרוויח 3 מנדטים ומעמד של “לשון מאזניים” ו”מגשר לאומי”. בפועל – גם כחול-לבן וגם הליכוד יכולים, וייטיבו לעשות אם יסתדרו בלעדיו. לך תדע מתי יכיש שוב ואת מי.
מ. מר”צ. החלפת זנדברג בניצן לא שינתה דבר כי השמאל הולך ונעלם, ובצדק. מר”צ היא זן נכחד של שמאל שפעם היה אידיאולוגי ועכשיו נשאר עם עריקה בדמות סתיו שפיר , וכתם של ברק לנצח.
נ נתניהו בנימין. איבד הרבה. לא הכל. אולי עוד יהיה ראש ממשלה חצי קדנציה ראשונה ( כי אם לא כך – יעמוד למשפט בקרוב) . אם לא היה דבק בכל כוחו בכסאו ודואג באמת לשלטון המחנה הלאומי היה מעביר בחירת יורש – ופורש. אבל אם כך היה נוהג – הוא לא היה נתניהו. מוקדם להספידו פוליטית אבל נראה כי בגללו כל הימין עלול לאבד שלטון או למצער – לחלוק בו עם המרכז-שמאל.
ס. סמוטריץ בצלאל. נאמן ארץ ישראל. אידיאולוגי ורהוט. הבין שאי אפשר לבד והצטרף ל”בית היהודי” ול”ימין חדש” . עם עוד קצת מאמץ וותרנות – היה גם מכניס את “עוצמה” לגוש הימין. אבל היוהרה. היוהרה. הוא ירה בהם בנשק “הם לא יעברו” ותרם לאבדן המנדטים לימין.
ע. עודה איימן. האויב מבית התחזק ( הודות לליברמן ואחוז החסימה שלו). רוצה להיות ראש האופוזיציה ולקבל תדרוך ביטחוני. בחלום הלילה בצאת הכוכבים.
פ. פרץ עמיר – הצליח ( גם בלי שפם!) לשחזר את התבוסה המופלאה של אבי גבאי. מסתבר שלוי אבוקסיס כתוספת לעבודה שווה פחות ממה שהיתה לבד. בשני המקרים – כלום. איש נחמד שאינו אשם בתבוסה. זה העם.
צ. צביקה האוזר. אם לא סטיות הצילום של נתן אשל, שקיבל גיבוי משרה , וכניעת בנימין נתניהו לגחמותיה – האוזר היה היום בליכוד. יש לא מעט האוזרים כאלה במערכת. בוגי, יועז הנדל ועוד. כל מיני אנשי ימין שתקועים עכשיו בשמאל, ורק בגלל נתניהו.
ק. קומבינות ( מר”צ +ברק +שפיר/ העבודה+ לוי אבקסיס). תעזבו. לא עובד.
ר. ריבלין. הזדמנות יחידה במינה לנשיא גם לעשות משהו משמעותי פוליטית. נראה אותו מכריח אותם להקים ממשלת אחדות .
ש. שקד איילת. זכתה בכרטיס כניסה חדש לפוליטיקה. קרבן (אישית ומפלגתית) של נתניהו ומשפחתו . פוטנציאל שהוחמץ בסבב הזה אבל כשנתניהו ילך – תגיע לליכוד ואולי תהיה יום אחד ראש ממשלה. אני בעד, למרות שגם היא חטאה לגוש הימין באמירת “הם לא יעברו”, וזה לא עזר לה.
ת . תאריך הבחירות הבאות. אם השחקנים יתנהגו בשבועות הקרובים כמו שנהגו עד עתה – התאריך קרוב. השם ירחם.
(המספרים שפורסמו במאמר שלי במעריב סופהשבוע עודכנו קלות על פי התוצאות הסופיות).
כתבות נוספות
