הצעות חוק

חוק מתחיל את חייו בצורה של הצעת חוק, המתפרסמת ב”רשומות” בקובץ “הצעות חוק”. בנוסף לנוסח החוק המוצע נכללים בפרסום זה דברי הסבר המציגים את המטרות של החוק המוצע ואת העקרונות שהנחו את המציע בניסוחו. כמו כן מצוינים בהצעת החוק פרטי המציע: הצעת חוק עשוי להיות מטעם הממשלה, מטעם ועדה של הכנסת או מטעמו של חבר-כנסת יחיד (או ח”כים אחדים).
פרסום הצעת החוק ודברי ההסבר לה הם עניין שבנוהג. נסיון להפיכת נוהג זה לחובה מכוח חוק נכלל בהצעת חוק הליכי חקיקה, התשנ”ג-1993, אך לא צלח עד כה.
פרסום הצעת החוק מאפשר לציבור להשמיע את דעתו במהלך החקיקה, ובכך מגביר את השקיפות (כלל בסיסי בדמוקרטיה) של תהליך החקיקה. בנוסף, חשיבות רבה יש לפרסום דברי ההסבר שיחד עם הצעת החוק מכיוון שהחוק עצמו מתפרסם ללא כל דברי הסבר, ופעמים רבות, כאשר לאחר קבלת החוק מתעוררת מחלוקת אודות הפרשנות הנכונה שיש לתת לו, עשויים דברי ההסבר לסייע בהבנת כוונתו של המחוקק.
מאז שנת תשס”ג (אוקטובר 2002) פוצל הקובץ לשניים: “הצעות חוק – פרטיות” ו-“הצעות חוק – ממשלה”, ומאז אלו שני קבצים נפרדים הנערכים וממוספרים בנפרד.

חוקים

הביטוי “חוק” במשמעותו הטכנית הצרה הוא נורמה שנקבעה על ידי הכנסת לאחר הליך מסוים. (קריאה טרומית אם המדובר בהצעת חוק פרטית, ולאחר מכן קריאה ראשונה, שנייה ושלישית), ולאחר מכן נחתמה בידי יושב ראש הכנסת, השר האחראי על הנושא ונשיא מדינת ישראל, ופורסמה ברשומות. החוק נקרא בשם, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבנייה, תשכ”ט-1969.
בכך שונה ה”חוק” מן הדינים הבאים:

• חוקה, שעדיין לא נחקקה בישראל.
• חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת.
• פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר – הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה.
• צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה.

לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, במידה והם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה שבראשה ה”חוקה” ומתחתיה ה”חוק” כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצווים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה).

שאילתות

השאילתה (נהוג גם הכתיב “שאילתא”) היא שאלה שחבר פרלמנט מציג בפני שר בממשלה. השאלה חייבת לעסוק בתחום עיסוקו של המשרד שעליו ממונה השר.
על השאילתה להיות מנוסחת בתמציתיות ובנייטרליות ולעסוק בסוגיה ספציפית וקונקרטית. יושב ראש הכנסת רשאי לפסול או לנסח מחדש שאילתות פגומות. לשר הנשאל ניתנים 21 יום להשיב על השאילתה, ויושב ראש הכנסת רשאי להוסיף עליהם עוד 21.
התשובה לשאילתה מוקראית על ידי השר הנשאל – או על ידי שר אחר לאחר אישור יושב ראש הכנסת – במליאת הכנסת, אלא אם כן השואל אינו נוכח, ואז התשובה נכנסת לפרוטוקול הישיבה מבלי שתוקרא; כן רשאי השואל לבקש שהתשובה תישלח אליו בדואר או תפורסם ב”דברי הכנסת” מבלי שתוקרא. בנוסף לכך, רשאי השר לסרב לענות לשאילתה אם הוא חושב שיש בהקראת התשובה בפומבי משום נזק למדינה.
לאחר מתן התשובה, רשאי הח”כ השואל לשאול עוד שאלה קצרה בע”פ – לפי אותן ההגבלות החלות על השאילתה הרגילה; השר המשיב יכול להשיב על שאילתה נוספת זו בע”פ, לסרב להשיב אם תהיה בתשובה פומבית משום פגיעה במדינה, או לבקש שהשאילתה הנוספת תוגש לו בכתב – במקרה זה חייב השר להשיב עליה תוך 7 ימים.

הצעות לסדר-היום

חברי הכנסת מעלים נושאים לדיון במליאת הכנסת באמצעות הצעות לסדר-היום. בקשה להעלאת הצעה לסדר-היום, ובכללה דברי הסבר קצרים להבהרת מהותה, מוגשת ליושב-ראש הכנסת בכתב עד השעה 12:00 ביום שני.

יש שני סוגים של הצעות לסדר-היום: הצעה רגילה והצעה דחופה.

הצעה רגילה: בתחילת כל מושב ועדת הכנסת קובעת את מספר ההצעות הרגילות לסדר-היום שיועלו במליאה בכל שבוע ואת מספר ההצעות שכל סיעה רשאית להגיש במושב, בהתאם לגודלה. כל סיעה קובעת את מספר ההצעות הרגילות שכל חבר הכנסת רשאי להציע במושב. הצעה רגילה לסדר-היום עולה במליאה במועד שיושב-ראש הכנסת קובע ובהתאם למכסות שנקבעו.

הצעה דחופה: כל חבר הכנסת רשאי להגיש פעם אחת בשבוע הצעה דחופה לסדר-היום. דחיפות ההצעה טעונה אישור של יושב-ראש הכנסת וסגניו. הצעה מאושרת כהצעה דחופה לסדר-היום אם נשיאות הכנסת מוצאת שהדיון בה במליאת הכנסת עשוי למנוע מעשה או מחדל שאינם ניתנים לתיקון, או שיש בה עניין דחוף לציבור. הצעה שאושרה כדחופה עולה במליאה כבר בשבוע שבו הוגשה ובמועד שקבעו יושב-ראש הכנסת וסגניו.

נשיאות הכנסת מאשרת בכל שבוע עד חמש הצעות דחופות לסדר-היום. יושב-ראש הכנסת רשאי שלא לאשר הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אם לדעתו יש בה עלבון לאדם או חריצת משפט נגד אדם; אם העניין שבה עומד לדיון בכנסת באותו שבוע או שעמד לדיון ארבעה שבועות קודם למועד הגשת ההצעה ולא חלו שינויים המצדיקים דיון מחדש באותו עניין או אם היא עוסקת בעניין התלוי ועומד להכרעה בבית-משפט. חבר הכנסת רשאי לערער לפני ועדת הכנסת על אי-אישור הצעה לסדר-היום שהגיש. לפני הדיון בהצעה לסדר-היום הממשלה מודיעה אם ברצונה להגיב עליה. לאחר העלאת ההצעה במליאת הכנסת ותגובת נציג הממשלה עליה, המליאה מחליטה בהצבעה אם לדון בה במליאת הכנסת, להעבירה לדיון בוועדה או שלא לכלול אותה בסדר-היום של הכנסת.