יד לוחצת יד
פרופ’ אריה אלדד
לרגע הוקרן בטלויזיה סרטון ובו נראה שי ניצן נואם ומאחוריו סמל “כנס המשפט של לשכת עורכי הדין” : מאזני הצדק ומתחתן יד לוחצת יד. וחשבתי שהסמל דוקא מתאים למשטרה ולפרקליטות ולקשרים המושחתים ביניהן. על דגלם חרוט הצדק אבל מתחת לשולחן – יד לוחצת יד.
* * *
בתחילת 2006 הורה בית המשפט העליון להרוס 8 בתים בעמונה. זו היתה ההזדמנות לה חיכה אולמרט. להוכיח ערב הבחירות שהוא ממש ראש ממשלה. כמו שרון. הוא הורה לשלוח לעמונה אלפי שוטרים וחיילים. ללמד לקח את המתנחלים השנואים. מולם התכנסו בעמונה אלפי מתיישבים, בעיקר בני נוער, כדי למחות ולמנוע את ההריסה.
הייתי אז חבר כנסת. עמדתי בשורה הראשונה. במגפון צעק איזה קצין משטרה “להוריד את חבר הכנסת” הוקפתי בידי שוטרי מג”ב. ואחד מהם אחז בידי וקרע את הרצועות בכף ידי הימנית.
אחרי שהתעוררתי מעלפוני, פוניתי לבית החולים, נותחתי, ומאז נותרה לי מגבלת תנועה ביד ימין. נכות שמונעת ממני גם היום (לו רציתי בכך) להמשיך להיות רופא מנתח המטפל בכוויות.
מיד כשיצאתי מבית החולים הגשתי במחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש) תלונה נגד השוטר שפגע בי. מח”ש חקרה את המקרה חודשים אחדים והחליטה לסגור את התיק כיון שלא הצליחו לאתר את השוטר שלטענתי פגע בי. עילת סגירת התיק : “עברין לא נודע”.
אבל העבריין היה ידוע. כל רשתות הטלויזיה היו שם. ותיעדו כל רגע. כל מה שהיה על מח”ש לעשות הוא לצפות בחומרים הללו . לעצור את התמונה, ולראות את פניו של השוטר, את תג הכתף שלו עם שמו ומספרו האישי. כשהבאתי את הצילומים למח”ש הם נאלצו לפתוח את התיק מחדש, עיינו בו עוד מספר חודשים ו…סגרו אותו בנימוק שהשוטר “הפעיל כוח סביר בנסיבות המקרה”.
מאז אני יודע כי מח”ש מתפקדת , תכופות, כמחלקה לטיוח חקירות שוטרים. שנים רבות היו בכלל כפופים למשטרה. וגם כשהועברו לסמכות משרד המשפטים נותרו בה שוטרים רבים המושאלים לשירות במח”ש , מה שמבטיח כמובן שלא ימהרו להפליל את חבריהם.
השבוע צפיתי , מרותק, בפרק הסיום של העונה בסדרת המופת “מנאייכ” בכאן 11. בסדרה נחשפים הקשרים המושחתים בין המשטרה הפרקליטות ומח”ש. למחרת שודר חלקו הראשון של ראיון שערך עמית סגל עם משה סעדה. שהיה סגן ראש מח”ש ופוטר מתפקידו, לאחר שלא קודם לתפקיד ראש המחלקה. החלק השני שודר למחרת. בראיון תקף סעדה בחריפות את השחיתות בפרקליטות, במשטרה ואת מה שביניהן. את העובדה שפרקליט המדינה שי ניצן העדיף לתמוך במפכ”ל המשטרה אלשייך ולהתעלם מממצאי מח”ש בחקירות שונות. כך בפרשת ניצב רוני ריטמן. כך בפרשת הריגתו של יעקוב אבו אל קיעאן. כך התיר שימוש בטלפון שנגנב מאפי נווה ונפרץ בניגוד לחוק, מנע חקירת האחראים ל”תרגיל החקירה” הפלילי לכאורה לניר חפץ, והתערב גם לטובתה של פרקליטת המחוז לשעבר רות דוד שקיבלה לכאורה שוחד כדי לפתוח או לסגור תיקים. מי שהיה פרקליט המדינה ערן שנדר והמשנה של שי ניצן נורית ליטמן אמרו אחרי שידור התכנית כי העובדות שהביא סעדה – נכונות ברובן.
מח”ש היא מחלקה חלשה וסכיזופרנית. לכאורה היא חייבת להיות נאמנה לחוק ולצדק, ולהם בלבד. מעשית היא לכודה בסבך אינטרסים פוליטיים, ארגוניים, נאמנות לחברים מן העבר ופזילה לקידומים בעתיד. והיא רקובה. אינני נמנה על אוהביו של משה סעדה. הוא היה בין אנשי מח”ש שטייחו את חקירת התלונה שלי. אבל כשצפיתי בראיונות איתו – האמנתי לו , כי חולשותיה ושחיתותה של מח”ש מתגמדות מול היקף ועומק הריקבון בצמרת הפרקליטות והמשטרה והקשר הסימביוטי ביניהן. יש בהן כמובן גם פרקליטים ושוטרים אמיצים וישרים רבים ,אבל הקודקודים נגועים בשחיתות מוסרית, בתאוות כוח והצלחה בכל מחיר, ביהירות ובתחושת עליונות אינסופית, ביטחון כי הצדק המוחלט הוא נחלתם ולכן הם רשאים גם לטייח את פשעי חבריהם או לפעול לטובת האינטרסים שלהם. כי הם עצמם – הצדק והחוק. ואם ייפגעו – יאבדשלטון החוק. אפשר שהיו חדורי שליחות ותחושת ייעוד בראשית דרכם. אבל במעלה הדרך – נרקבו והסתאבו.
שנדר וליטמן לא חלקו על העובדות שהביא סעדה, אבל שניהם לא הסכימו עם המסקנה שלו – כי במקרים רבים היו ראשי המשטרה והפרקליטות מוכנים לשחוט את הצדק ולהקריב קרבנות אדם רק כדי לא לפגוע בחקירות נתניהו.
* * *
בין אם נתניהו יימצא חף מפשע , או יורשע – ענייניו מסורים עתה בידי השופטים. אבל כל מי שבוחן את המשטרה, הפרקליטות ומח”ש רק דרך המשקפיים של משפטי נתניהו – מונע את הציבור מלהכיר בחולאי מערכות אכיפת החוק. אני מבקש להינתק ממשפט נתניהו ולעסוק רק בעובדות שעליהם לא חלקו גם בכירי הפרקליטות בדימוס.
באחד העימותים בין אלשייך למח”ש אמר אלשייך כי “יש לו ניסיון בפירוק ארגונים עוינים”. התבטאות עבריינית מובהקת. סעדה הגיש תלונה. שי ניצן לא עשה עימה דבר. מנדלבליט ישב בחיבוק ידיים.
שעות אחדות לאחר שיעקוב אבו אל קיעאן נורה בידי שוטרים ודרס למוות את השוטר ארז עמדי לוי – כבר סיים השב”כ את חקירת הארוע וקבע שלא מדובר באירוע טרור. למרות זאת הודיע המפכ”ל אלשייך כי זה היה פיגוע דריסה. שי ניצן גיבה את המפכ”ל ולא את מח”ש. לא היה שום צורך להפוך את אבו אל קיעאן למחבל רוצח אם נורה לפני שדרס את השוטר. אלשייך ידע זאת היטב אבל היה מוכן לשקר למען הארגון שלו. ופרקליט המדינה שי ניצן – גיבה את המפכ”ל ששיקר. היה להם אינטרס משותף, ועל מזבחו מותר להקריב גם את האמת ואת הצדק. יד לוחצת יד.
כך גם בפרשיות רוני ריטמן , מותו של אהוביה סנדק, אפי נווה, ניר חפץ וגם בחמורה מכל פרשיות הטיוח והחיפוי על השחיתות – פרשיית פרקליטת המחוז רות דוד. מי שטייחה כפרקליטה את חקירות השחיתות ברשות המיסים, מי שזכתה לגיבוי מפרקליט המדינה משה לדור בניגוד לקביעות נציב הביקורת השופט רוזן ומבקר המדינה, ומי שלאחר פרישתה נעצרה בחשד למעשי שחיתות חמורים ביותר בעת כהונתה ולאחריה. רב פקד ערן מלכה שסייע לרות דוד, שקיבל שוחד, והיה לעד מדינה – כבר ריצה את עונשו ושוחרר, אבל את התיקים שלה ממסמסת הפרקליטות. מנדלבליט סגר את תיקי החשדות לשחיתות בעת כהונתה. זו היתה כנראה תיבת פנדורה גדולה מדי ומצחינה מדי. אולי היה מתגלה כי בהיותה פרקליטת מחוז הביאה להרשעת חפים מפשע וסגרה תיקים לפושעים רבים תמורת שוחד, ולך תדע מה תספר, ואת מי תפליל כדי להציל את עורה. ולכן : בלי צדק ובלי בושה ממסמסים גם את שאר תיקי השחיתות והשוחד שלה. והציבור בטח כבר שכח. ואם לא שכח היום – ודאי ישכח בשנה הבאה.
את המורסה הזאת. את הריקבון הזה בפרקליטות ובמשטרה ובמח”ש – חייבים לנקז. הארגונים הללו שראשיהם פועלים לעיתים כראשי ארגוני פשע – זקוקים לפירוק והרכבה מחדש. בהנהגה ערכית ומוסרית אחרת. אם זה לא יקרה – נבין כולנו, בדיעבד, ש”מנאייכ” לא היתה סדרת דרמה. היא היתה סדרה תיעודית.
כתבות נוספות
