החטאים ועונשיהם
פרופ’ אריה אלדד.
את כל שבחי הממשלה היוצאת מדקלמים ראשיה, יועציה ושופרותיה. אין חלקי עמהם. אני בא להטיל על הכף השנייה מקצת חטאיה, פשעיה ומחדליה.
איני יודע כמה מתומכי ממשלת בנט-לפיד קוראים את דברי. רק בקשה אחת לי אליהם : הנימוק : “אבל גם נתניהו” לא משכנע את הח”מ , כיון שקטרגתי באותה חריפות גם על מחדליו וחטאיו ופשעיו של נתניהו. שמרו את התירוץ הזה לחסידיו המושבעים.
הפשע המונח בבסיס הקמתה של הממשלה הוא תלותה המוחלטת בחסדיו של מנסור עבאס וחבר מרעיו. בכל חוק והכרזה, בכל מגע מדיני או אכיפת חוק – בנט וממשלתו היו תלויים בהסכמתם של האחים המוסלמים. ( אני יודע. גם נתניהו היה מוכן. אבל כבר סיכמנו שזה לא תירוץ). והעונש , אבדן השלטון, בא במין צדק פואטי בידי גנאיים וזועבי, ובידי חברי ימינה שבמוקדם או במאוחר לא יכלו עוד לשאת את המציאות האנטי-ציונית הזו. הנזק המיידי היה מתן זכות וטו לרע”מ על החלטות הממשלה. משנפלה הממשלה – לכאורה נעצר הדימום הזה. אבל הנזק לטווח הארוך, הלגיטימציה לשיתופם של אויבים אנטי ציוניים בממשלת ישראל – לא תוקן כשהניסוי הנורא הזה נכשל. ועליו נוסף נזק בלתי מדיד, אך מורגש בכל יום ובכל מקום : חוצפתם ההולכת וגוברת של ערבים בישראל.
החל באחמד טיבי, עוזרו של ערפאת, הנואם בכנסת בערבית, ומתייעץ בערבית עם רינאווי זועבי היושבת על כס היו”ר. מעל ראשיהם של היהודים. גם לפני כן, בהזדמנויות נדירות, נאמו חברי הכנסת בערבית. אך בשנה האחרונה – זה הפך לכלל. דפוס התנהלות שנולד מתחושתם שהם בעלי הבית, כי הממשלה תלויה בהם. אל תשכחו לנצח את תנועת היד הקיסרית, אגודל מטה, של רינאווי זועבי בשעה שהפילה את תקנות יו”ש. שכרון הכוח הזה של הערבים עוד יעלה לנו בדם רב. והביטוי לשכרון הכוח – רבבות דגלי אש”פ וחמאס בהר הבית, בשער שכם, בלב תל אביב ובקמפוסים האקדמאיים בכל הארץ. ולכן העיזו האויבים טיבי וכסיף להכות שוטרים, ולמרבה הצער נותרו בריאים ושלמים. ועיריית כפר קאסם (הנשלטת בידי התנועה האיסלמית) שכרה כנופיית פשע מקומית, “אלחיראסה” כחברת אבטחה. כשהגיעו שוטרים לבנין המועצה לחפש שב”חים – הוכו מכות נמרצות בידי “המאבטחים” והפרשה הושתקה, כי “א-דאולה מענא” – “הממשלה איתנו”.
* * *
בסוף – הקש ששבר את הממשלה היה חידוש תקנות יו”ש. גנאיים מרע”ם וזועבי ממרצ הפילו את החוק. גם שאר חברי רע”מ לא תמכו בו. היו עוד חוקים שהקואליציה לא הצליחה להעביר. אבל על התהום הזו בין היהודים לערבים בקואליציה לא גישרו גם אין ספור השבחים שהעתיר בנט (בהדהוד מיידי של שופרותיו העיתונאים) על עצמו ועל ממשלתו.
בנט האופוזיציונר תמך בהחלת ריבונות ביו”ש. אבל כדי להיות ראש ממשלה ויתר על האידיאולוגיה שלו. ומרגע שחבר לעבאס – כל ויתור נוסף נעשה קל יותר. המדרון הפך חלקלק.
כשבנט וגנץ דחו הריסת בתי מחבלים רוצחים – התירוץ היה ביקור ביידן בעוד חודש. לא מביידן אלא מהערבים הם חששו. כי אם הם ישתוללו – הביקור ייפגע. ולמה לא ישתוללו אם הם חשים שהם יכולים , ואיש לא ייפרע מהם?
מסיבות בינלאומיות, אך גם בלחץ הערבים בתוך הקואליציה ומחוצה לה – נדחה אישור הבניה ב- 1E, ובעטרות בצפון ירושלים, והופרה ההתחייבות הממשלתית לבנות באביתר. מאותן הסיבות נמשכה ההתעללות בתלמידי ישיבת חומש לאחר רצח יהודה דימנטמן הי”ד. לפני הבחירות נשבעו בנט, וליברמן, ואלקין, וסער ושקד לפנות את חאן אל אחמר. הם לא ניסו אפילו. וגנץ מתכוון לאשר העתקת “הכפר” הזה הללו למרחק 300 מטר, והקמת מאחז חוקי לשודדים. בגלל הכניעה לערבים ולשמאל גם לא בוטלו תקנות דרקוניות נגד חקלאות יהודית ביו”ש ( “שימוש מפריע”). עשרות מיליארדים הוזרמו לערבים. “חוק החשמל” המכשיר ומלבין רבבות בתים לא חוקיים שבנו ערבים בכל רחבי הארץ נחקק כשוחד גלוי למנסור עבאס. את הבתים הלא-חוקיים שבנו ערבים הכשירו, אבל רק אחד מעשרות המאחזים היהודיים ביהודה ובשומרון–חובר לחשמל (למרות התחייבות מפורשת של בנט לפני הבחירות לחבר את כולם “בתוך עשרה ימים”). וכל “אבירי הימין” בממשלה הרעה הזאת הצביעו נגד “חוק ההתיישבות הצעירה” כדי לא להרגיז את מר”צ ורע”מ. הבדואים השתוללו כי לא הסכימו שמדינת ישראל תיטע עצים בנגב. כניעת הממשלה לפורעים הערבים היתה מיידית ומשפילה. סגן השרה יאיר גולן ( מר”צ, אבל יכול היה להשתלב גם במשותפת) שפך דלק על מדורת השנאה וההסתה של הבדואים בדרום, ובמוקד הפרעות הסית במפורש את הבדואים להמשיך להשתולל. “אלקין מתפרע? נרגיע אותו. אנחנו נבלום את אלקין בכנסת ואתם תעשו מה שצריך בשטח” . ובנט לא פיטר אותו מיד. אבל לא היה צורך בקרב הבלימה של גולן. אלקין לא התפרע. הוא , וכל השרים שהצהירו בלי למצמץ כי “הנטיעות רק נידחו” שיקרו ביודעין כדי להסתיר את קלונם. הממשלה שהשתבחה כי הפסיקה העברת מזוודות כסף לחמאס – זרתה חול בעיניים, כי באותה עת ממש הקימה “בנק” שנועד להזרים מאות מיליונים לרש”פ תוך עקיפת הבנקים הממוסדים שחששו מתביעות בגלל הפרת החוק האוסר תמיכה בטרור. הממשלה שיקרה לציבור שוב ושוב שהיא מקזזת את כספי משכורות המחבלים. ביד ימין “קיזזו”. וביד שמאל העבירו את הכסף לאבו מאזן.( “הלוואה” קרא לזה גנץ. )
ארבעה שופטים עמדו לבחירה לעליון השנה. אף מועמד שמרני לא נבחר. גדעון סער מנע זאת בגופו ממש. את הרפורמה המובטחת בפיצול תפקיד פרקליט המדינה מתפקיד היועמ”ש – אפילו לא התחיל לבצע. הוא גם הזדרז להביא לאשרור המשלה את “אמנת איסטנבול” שהיתה מאפשרת לכל ערביה משכם שבעלה סטר לה לזכות במעמד פליט, ואולי גם להתאזרח. ברגע האחרון נבלמה היוזמה. אין לדעת לכמה זמן.
“הממשלה הטובה הזאת” הצביעה נגד הכללת הר הבית ומערת המכפלה ברשימת המקומות הקדושים ליהודים. יעמדו לדיראון עולם: בנט. בגין. אורבך. האוזר. סילמן. קארה. והנורווגים של הנדל ואלקין. כולם הצביעו נגד הר הבית ומערת המכפלה. לא יבשה ימינם ולא דבקה לשונם לחיכם. כי יציבות הקואליציה הייתה חשובה להם יותר מהמקום הקדוש ביותר לעם היהודי. וכשהערבים השתוללו בהר הבית והמשטרה פרצה להר ועצרה 400 מתפרעים – הקפיא מנסור עבאס את חברותו בקואליציה, וכל העצורים שוחררו מיד. עבאס דרש “לשמור על הסטטוס קוו ” (כהגדרתו). הוא גם דרש לבטל את כל מגבלות ההתאזרחות שהטילה שקד ולהכיר בעוד “כפרים לא מוכרים” בנגב. ושליחי ישראל יצאו בהולים לעמאן להבטיח תגבור של עוד כמה עשרות שומרי ואקף בהר.
ולכן כל מי שמשתבח בכך שבימי הממשלה הזאת הגיע לשיא מספר היהודים העולם להר הבית – מתקשט בנוצות זרות. לא בזכות הממשלה אלא למרות הממשלה פקדו היהודים את ההר.
בגלגול הקודם, הימני, השתלח בנט בלפיד שכינה את יהודה ושומרון “הגדה המערבית”. בגלגול הנוכחי, בהצהרה משותפת עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן הבטיח לו בנט שממשלתו משתדלת מאד להקל על חיי הערבים ב”גדה המערבית”. בנט שלעג לקודמיו שהגיבו על רקטות מעזה בירי על מטרות נדל”ן ריקות – עשה כך ממש השבוע. עמדת החמאס תוקנה בתוך שעות אחדות. ללעג ולקלס.
* * *
הדברים הללו לא נועדו לגרום למצביעי הימין להימנע מתמיכה בבנט, כבר לא נותרו לו תומכים בימין. בסקרים – בהם הוא מתנדנד על סף אחוז החסימה – כל תומכיו באים משמאל, ולא איכפת לי איך השמאל מחלק את קולותיו. אני רק בא להאיר את אי הצדק. כל החטאים – מעשי ידי בנט וממשלתו. והעונשים – רובם מוטלים עלינו.
(צילום אבי אוחיון לע”מ)
כתבות נוספות
