מגרשי הפילים
פרופ’ אריה אלדד
לילה לפני שנכנסו כוחות צה”ל ליישוב שאנור בשומרון, גרשו ממנו את תושביו והרסו את הבתים שבנתה ממשלת ישראל – הגיעו אלי, בחושך. שני אלופי משנה.הכרתי אותם.
הייתי אז חבר כנסת בסיעת “האיחוד הלאומי”.שלושה חדשים לפני הגרוש העתקתי את מגורי לשאנור . שנים אחדות קודם לכן השתחררתי משירות צבאי ארוך. בתפקידי האחרון שימשתי כקצין הרפואה הראשי של צה”ל . הקצינים שבאו בחשיכה הכירו אותי. והם אמרו שהגיעו אלי על דעת עצמם. לא נשלחו, ובאו להפציר בי שלא נפעיל את הנשק שאגרנו, נגד חיילי צה”ל שיבואו לפנות אותנו מחר.
אחרי ששכך כעסי אמרתי להם שאין נשק. וגם אם היה – איש לא היה מעלה על דעתו לירות בחיילי צה”ל. שאלתי אותם מי תקע לראשם עלילת דם מנוולת כזאת. אמרתי להם שאני חושש שמי שהפיץ אותה מעונין כנראה להביא דווקא למצב הפוך: איזה “שמפניה” יירה באויר, אז יפעילו נשק נגדנו ואחר כך יסבירו שאנחנו פתחנו באש.
צריך לזכור את הרקע . בימים שלפני ביצוע הגרוש מגוש קטיף וצפון השומרון עסקו דוברי אריאל שרון והשב”כ בדה- לגיטימציה של המתיישבים ותומכיהם. “מומחי ביטחון” צוטטו בכותרות ראשיות כי נחשפו תכניות שטניות לרצח מנהיגים, פיצוץ מוסדות ציבור,הרג המוני בחיילים ושוטרים. כך הפכה ההתנגדות על גג בית הכנסת בכפר דרום לעלילת דם , כאילו שפכו המתבצרים “סודה קאוסטית” על החיילים. חצי שנה חלפה עד שנחשפו השקר ועלילת הדם; לא חומצה ולא בסיס. אפילו עקבות לא נמצאו במדי החיילים או על גופם. אבל די היה בהפצת השקר כדי שהציבור ישנא את המתנחלים המנוולים שפגעו בחיילים. וכך הגיעו שני אלופי משנה, שהאמינו לעלילות הדם בתקשורת להפציר בי, על בסיס ההיכרות האישית, שלמחרת לא נירה בהם או בחייליהם.
כך הן עלילות דם. ההיסטוריה של העם היהודי לימדה אותנו שלא צריך להיות אפילו גרעין אמת בעלילת דם. מספרים להמונים שהיהודים משתמשים בדם ילדים נוצרים לאפיית מצות. גופת ילד נוצרי נמצאת – והטבח ביהודים יוצא לדרך.
איש לא הועמד לדין על הפצת עלילות הדם נגד המתנחלים בהתנתקות. כמו שאיש ממנהיגי הציבור ואנשי התקשורת המפיצים בחדשים האחרונים עלילות דם והאשמות בהסתה לרצח פוליטי – לא נתן ולא ייתן את הדין. אחרי ככלות הכל הם רק “מביעים דאגה” “מזהירים” קוראים את “הכתובת שעל הקיר”: נתניהו מסית, אנשיו מגבירים את עוצמת ההסתה. והרצח הפוליטי הוא רק שאלה של זמן. ואז , אם חלילה יקרה משהו – תצא ירמיהו. אם לא – איש לא יתלונן.
כמה מידידי אמרו בביטחון מלא ש”ירצחו כאן עיתונאי” כי הליכוד/נתניהו/מישהו הוקיע עיתונאים . ראש הממשלה , לוקח השוחד והאסיר, הכל לשעבר, אולמרט, אשר שב והיה לקול ציבורי לגיטימי ומטיף מוסר ידוע – פרסם בעיתון זה לפני שבוע מאמר המאשים את נתניהו (שוב) בהסתה לרצח. כמו בימי רבין. “זה ייגמר בדם” הייתה הכותרת. פרשנים פוליטיים חמורי סבר העריכו כי נתניהו וחסידיו מתכננים “הסתערות על הקפיטול”. מרד. לא פחות.
ולא רק בהסתה לרצח הואשמו נתניהו וחסידיו השוטים, אלו שדבקו בו גם במחיר ויתור על האידיאולוגיה ואבדן השלטון. בשנים האחרונות מפמפמים לנו בלי הרף, בכל הערוצים, שנתניהו הורס את הדמוקרטיה. מחריב את שלטון החוק. מניף גרזן על בית המשפט. מתכנן להדיח את היועץ המשפטי לממשלה כדי למנות תחתיו מישהו שיסגור את התיקים הפליליים שלו. איש מאותם מסיתים לא שאל עצמו, ולא נשאל על ידי עמיתיו מומחי המשפט, איך אפשר לסגור תיק פלילי בשעה שהמשפט כבר מתנהל. כי הרי זה ידוע: נתניהו רוצה להרכיב ממשלה לא מתוך תאוות שלטון ללא מצרים , אלא רק כדי לעצור את המשפט. ובשעה ששר המשפטים היוצא (גנץ) העביר את המשרד לשר המשפטים הנכנס (סער) השתבח גנץ “בלמנו את פיטורי היועמ”ש”, ואיש לא שאל איך ומתי התחיל הליך הפיטורין. הרי זה ידוע. ואם לא ממש ידוע – הכל שמעו על המזימה. הרי ידוע שרק לצורך זה דבק נתניהו בכסאו. אמרו את זה אלף פעם בתקשורת.
אלף פעם נרצחה הדמוקרטיה הישראלית. אלף פעם עלו ב9D על בית המשפט העליון. אלף פעם הסיתו נגד המפכ”ל, היועמ”ש, הפרקליטים, אלף פעם הפכנו לתורכיה של ארדואן, ובכל זאת – ובכל זאת – העיתונות החופשית המשיכה לשטוף את מוח הציבור ב”אמיתות” הללו, משפט ראש הממשלה התנהל כסדרו , בית המשפט העליון המשיך לבטל חוקים, גם חוקי יסוד, והדמוקרטיה הישראלית (הי”ד) החליפה השבוע (60:59) ראש ממשלה.
* * *
כשנודעו תוצאות ההצבעה בכנסת יצאו אלפי מפגינים לחגוג בתל אביב. שמחתם מובנת. כבר למעלה משלוש שנים הם מפגינים נגדו וקוראים להתפטרותו. במערכות כריזה, וחצוצרות, תופים, בובות מין וקריאות “בוגד”. ארבעה מנכדי גדלו במרחק מאה מטרים מבלפור. שלוש שנים לא הניחו להם , ולשאר תושבי השכונה לישון. כי בג”צ (המורתע) קבע שזכות ההפגנה גוברת . השבוע נזעק ראש עירית רעננה למחות על הפגיעה בשלוותם של תושבי עירו שהופרה בידי מפגינים, עם מגברי קול וחצוצרות, מול ביתו של נפתלי בנט . איך אפשר לפגוע כך בתושבים? שאל זה שלא שמענו אותו, או את שכמותו, מוחים נגד ההפגנות מול ביתו של מנדלבליט בפתח תקווה, או מעונות נתניהו בקיסריה ובבלפור.
מנהיגי תנועות המחאה נגד נתניהו חגגו והיו בטוחים שהם-הם שהביאו את הניצחון. הם החליפו את השלטון. גם העיתונאים שעמדו בחזית המאבק הזה, טפחו לעצמם על שכמם. אבל מוקדם מידי להעריך את חלקן של תנועות המחאה, מערכות התקשורת והמשפט בחילופי השלטון. כי אלו לכאורה רק חיזקו את נתניהו בבחירות, ממש עד לאחרונה. מנהיגי תנועת המחאה לא יושבים היום סביב שולחן הממשלה החדשה, או בכנסת. גם בוגי יעלון ואלי אבידר, הפוליטיקאים הפעילים ביותר בהפגנות נגד נתניהו – לא “תוגמלו” בעת חילופי השלטון. הקשר בין המחאה וחילופי השלטון אינו מיידי וישיר. כמעט כמו תמיד אצלנו – המערכת הפוליטית “הימנית” היא שהביאה למפלת נתניהו. לא הרחוב ולא המערכת המשפטית. ליברמן, סער ובנט – ברית נבגדי נתניהו – הפכו לאויבי נתניהו שנים לפני ההפגנות או המשפט. ועכשיו זיהו נכונה את הסיכוי הפוליטי, את השחיקה המסויימת במעמדו .ויצרו אלטרנטיבה. אבדן מנדטים אחדים ל”תקוה חדשה” של סער היא זו שהטתה לבסוף את הכף. האם היה נופל גם ללא תנועת המחאה? קשה לדעת. הרי בכל הדמוקרטיות מנהיגים צומחים, מבשילים, נרקבים ונושרים.
המפגינים ומנהיגיהם, העיתונאים ואלו השותים בצמא את דבריהם, משוכנעים שהם שהפילו את נתניהו. ייתכן. מוקדם מדי להעריך. אבל הם גם בטוחים שעשו הרבה מעבר לכך. הם שהצילו את הדמוקרטיה הישראלית ממש ברגע האחרון, לפני שהדיקטטורה השתלטה עליה.
עמד יהודי בכיכר בלב העיר , נופף בזרועותיו בתנועות משונות וצעק צעקות רמות. מה אתה עושה? שאלו אותו. אני מגרש פילים. ענה. איפה אתה רואה כאן פילים? שאלו אותו הספקנים. אין פילים כי אני גרשתי אותם. היתה התשובה הנחרצת.
(צילום שמוליק גרנשטיין)
כתבות נוספות
