הכלה סלקטיבית.
פרופ’ אריה אלדד
אם הולך רגל אחד נהרג בתאונת דרכים בישראל – זה אסון למשפחתו, אבידה לחבריו. אך אם האיש לא היה ידוען, או לפחות בן משפחתו של אחד כזה הדיווח על האסון יידחק לשולי החדשות ולירכתי העיתון.
אך אם אותו הולך רגל היה נדרס בהתקף זעם של שכנו היו הכותרות גדולות יותר , ואם היה זה פיגוע דריסה חבלני – היה המקרה תופס את הכותרות הראשיות, ופותח את מהדורות החדשות. פוליטיקאים היו מתראיינים במשך שעות ותובעים (על פי המגיבים) תגובה חריפה, או “פתרון מדיני”. כי לא עצם מותו של אדם מכתיב את תגובתנו אלא נסיבות מותו. והדברים ידועים.
כך כשאדם סוטר לחברו בויכוח. זה לא יגיע לחדשות. אדם הסוטר לזר בריב על מקום חניה – יצליח להידחק לשולי החדשות. ערבי סוטר ליהודי ברכבת הקלה ומעלה את הסרטון לרשת חברתית – מעורר גל עצום של תגובות. כי יש דברים שאיננו מוכנים לסבול.
אם ילדים שיחקו בזיקוקים ואחד מהם נורה בשוגג אל דירת השכנים. הענין הציבורי אפסי. אם ערבי הרג ערבי באחד מיישובי המגזר – אלו מעשים שבכל יום והענין החדשותי בהם מועט. היינו יכולים לצפות שכאשר רקטה נורית מרצועת עזה אל העוטף – התגובה הציבורית תהיה סוערת, התגובה הצבאית מוחצת והמערכת הפוליטית תגעש. אבל השבוע ראינו עשרות רקטות ששוגרו מעזה והמערכת הצבאית דממה. הפוליטיקאים הבליגו ( ורק איימו שעוד פעם אחת יהיה אוי ואבוי) ואפילו דברו על שינוי אסטרטגי : לא עוד תגובה על כל ירי אלא מדיניות “פנקס פתוח ויד רושמת”, ואם הערבים יגדישו את הסאה – או אז נגיב בעוצמה. קוראים לזה הכלה. אפילו שונאי נתניהו שיבחו אותו על האיפוק.
וכאשר מאות ערבים השתוללו לילה לילה בירושלים, תקפו שוטרים ו”סתם יהודים” שנקלעו לזירה – תבעו בתקשורת לסלק את מחסומי המשטרה ממדרגות שער שכם ש”גרמו לתגובה הערבית”, ולהכיל את הפרעות.
אם “הכלה” היא שם המשחק וצו השעה – מדוע היא נעצרת בזירה הלאומנית ולא מגיעה גם אל הזירה הפוליטית?
המשבר הפוליטי שלנו הגיע השבוע לממדים של משבר חוקתי. נתניהו סרב למנות את גנץ לשר משפטים. בג”צ הורה לממשלה למנות שר כזה וגם קצב לה 48 שעות. איש לא ידע איך יכול בג”צ לאכוף הוראה כזו. הממשלה התכנסה. נתניהו העלה להצבעה את מינויו של גנץ – והצעה נפלה. אז העמיד נתניהו את מועמדותו של אופיר אקוניס מטעמו. ההצעה זכתה ברוב, אך נפסלה מיד בידי היועמ”ש מנדלבליט, וכל הצדדים חשו לדיון בבג”צ שהפך מזמן לדרג המאשר או פוסל את החלטות הממשלה והכנסת. המצב המשפטי מאפשר לבג”צ לפסול מינוי אך אינו מאפשר לו להחליט על מינוי. השופטים יכולים להורות לממשלה למנות – אך ב”ממשלה פריטטית” אין בכוחם לאכוף מינוי כזה, ונתניהו תמיד יכול לבוא ולטעון : אני ניסיתי למנות – ואתם פסלתם.בסוף נתניהו נסוג והסכים למנות את גנץ. אבל הסוגיה העקרונית לא נפתרה. רק נדחתה קצת.
כי מה יכול היה היועץ המשפטי לממשלה, בגיבוי בג”צ, לעשות ? מיד נשמעו הקולות, בעיקר משמאל, ובכלל זה מאמר המערכת של “הארץ” , אבל גם של מתנגדי נתניהו אחרים : מנדלבליט צריך להכריז על נבצרותו של נתניהו. כלומר להדיח אותו.
מהלך כזה אינו אלא הפיכה. לא פחות. גם אלו שקראו קריאות עידוד ליועמ”ש לקום ולעשות מעשה חסר תקדים כזה – יודעים היטב מה משמעות הדבר. ולכן, ולצורך הכנת דעת הקהל ולהצדקת ההפיכה אמר “גורם משפטי בכיר” ( ופחדן דיו כדי להסתתר מאחורי האלמוניות הזו) “מדובר במשבר החוקתי החמור ביותר שמדינת ישראל הכירה. ראש הממשלה ביצע פיגוע בדמוקרטיה והוא נמצא כפסע מנבצרות”.
כי אם מדובר בפיגוע – מוצדקת תגובה אלימה מאד. קיצונית מאד. משנה סדרי בראשית.
וראו זה פלא : דווקא אלו הקוראים לפייס את הפורעים הערבים, ולהכיל את ההשתוללות שלהם, להבליג על פיגועים, דוקא אלו המשבחים את נתניהו על מדיניות “ההכלה” שלו בעזה – הם אלו הקוראים להפיכה שלטונית נגדו. להדחת ראש ממשלה מכהן, לא באמצעות בחירות או הצבעת אי אימון בכנסת , אלא באמצעות החלטה של פקיד ממונה. לא נבחר ציבור. כי מ”מדובר בפיגוע”.
במאמר מוסגר, אך חשוב : אני נמנה על מתנגדי נתניהו. הלואי והיה מגלה אחריות לאומית ומבין כי בשעה זו הוא מהווה את המכשול הלאומי להקמת “ממשלת ימין”. הלואי והיה קם ומודיע שהוא נוטל פסק זמן מהחיים הפוליטיים. אבל אני מתנגד בכל תוקף להדחת ראש ממשלה בידי פקיד. מתנגד להפיכה שמתכוונת המערכת המשפטית לחולל נגד הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, ונגד העם שהוא הריבון. מתנגד לכך שבשם המאבק על הדמוקרטיה – יחסלו אותה בהפיכה.
דווקא בזירה הזאת יש מקום בשעה זו ל”הכלה”. גם שונאיו המושבעים של נתניהו ומתנגדיו הפוליטיים, גם אלו המשוכנעים כי ציבורית אל לו לראש ממשלה שתלויים נגדו כתבי אישום להמשיך לכהן ( גם אם החוק מאפשר לו זאת) – דווקא הם, אבירי “שלטון החוק”, צריכים להתחלחל מעצם המחשבה על הפיכה. גם בלי להעלות על הדעת את רעידת האדמה הציבורית שתתחולל בעקבות מהלך כזה. על סף סכנת מלחמת אחים. ושלא יגידו “הוא התחיל”.
לטעמי, נתניהו אכן מצפצף על כללי המשחק הפוליטיים המקובלים בסרבו למנות שר משפטים. הוא מתכחש למשמעות הפשוטה של חוק היסוד שתיקן בעצמו כדי להקים “ממשלה פריטטית”, ולהסכם הקואליציוני שחתם. באי מינוי שר משפטים הוא גם נגוע בניגוד עניינים חמור באשר משפטו מתנהל ממש בימים אלו. בכך יש פגיעה בסדרי הממשל התקינים של מדינת ישראל. אבל מדוע אין נשמעות הקריאות ל”הכלת” הפגיעה הזאת? המדינה, המתנהלת חודש ללא שר משפטים, תוכל כנראה להסתדר בלעדיו גם עוד חודשים אחדים, עד שתוקם ממשלה או יתקיימו בחירות חדשות. האם אי מינוי שר משפטים הוא חמור יותר מפיגוע טרור שכוונתו לרצוח נשים וילדים וזקנים ? מדוע ההתלהמות וההסלמה עד להפיכה שלטונית (אנטי דמוקרטית בעליל) מתקבלת על דעתם כתגובה ל”פיגוע בדמוקרטיה” (שהוא כמובן בעיני המתבונן) ונדחית כשמדובר בתגובה לפיגוע ממש, שאין חולקים על כוונותיו הרצחניות?
כתבות נוספות
