על חיסונים ואנשים קטנים.
פרופ’ אריה אלדד
יצרן מכוניות ידוע הוציא לשוק האירופי דגם חדש. הותקנה בו מערכת הגנה חדשנית כנגד סכנת החלקה על הכביש. חיישנים המסוגלים למדוד את אחיזת הכביש של הצמיגים מתריעים כשהכביש רטוב, שמנוני או מכוסה קרח , מפעילים נורת אזהרה גדולה, וצפצוף רם ומקוטע נשמע. המכונית כולה והמערכת החדשה עברו סדרה ארוכה של ניסויי בטיחות וזכו בכל האישורים ותווי התקן המחמירים ביותר.
לאחר כחצי שנה ביקשה החברה לבדוק אם החידוש הטכנולוגי הזה הועיל למי שרכש את הדגם . ביקשו וקיבלו מחברות הביטוח ומהמשטרה נתונים על תאונות דרכים, עם נפגעים וכאלו שבהם נגרם רק נזק לרכב, ולמרבה ההפתעה נמצא כי מכוניות שהיו מצוידות במערכת החדשה היו מעורבות ביותר תאונות עם נפגעים, בייחוד כאשר הנוהגים בהן היו בני למעלה מששים.
היצרן לא היסס וקרא לכל רוכשי המכונית להגיע למוסכים, כדי לבטל את פעולת המערכת. כך אמור לנהוג כל יצרן אחראי. במפתיע התערבה ההסתדרות הרפואית של אחת המדינות באירופה ודרשה להפסיק לאלתר את איסוף הנתונים על משתמשי הרכב משום שמדובר בניסוי בבני אדם שלא קיבל את אישורי “הועדה לניסויי אנוש” (ועדת הלסינקי) באותה מדינה.
נשמע לכם מטומטם? אתם צודקים.
אבל במצב דומה נמצאנו השבוע כאשר התפרסם בכמה כלי תקשורת כי חברי “ועדת הלסינקי העליונה” הועדה הסטטוטורית של משרד הבריאות שתפקידה לאשר ניסויי אנוש ולפקח עליהם, מתכוונים להעביר למשרד הבריאות חוות דעת כי ההסכם שחתמה ישראל עם חברת פייזר מעיד על כך שאיסוף הנתונים על תוצאות חיסון הקורונה , ותופעות הלוואי שלו מהווה “ניסוי רפואי בבני אדם שלא קיבל את אישור הועדה ולפיכך יש להפסיקו לאלתר.” אגב. עד רגע זה לא שמעתי כי חוות דעת כזו אכן הועברה למשרד הבריאות.
חיסון הקורונה של חברת פייזר – כמו גם החיסון של חברת מודרנה, ואסטרה-זניקה סיימו את שלב הניסויים. כמעט מאה אלף אישה ואיש השתתפו בהם כמתנדבים. . לאחר שהחיסונים נמצאו בטוחים, ויעילים במדה מרשימה מאד בהשואה לאינבו (פלצבו) – אישרו הרשויות בארה”ב ובאירופה את השימוש בהם.
כך אמור להתנהל כל ניסוי קליני בתרופה חדשה. אבל איסוף הנתונים על נוטלי התרופה או החיסון אסור שיסתיים בשלב הזה. המדענים והרופאים מבקשים לדעת גם על השפעות לטווח ארוך. לכמה זמן יעיל החיסון? האם יש תופעות לוואי מאוחרות? איסוף הנתונים הללו , כשאינם אישיים, ואין בהם לחשוף דבר על מקבלי החיסון – אינם בגדר ניסוי רפואי. זוהי פעולה מחוייבת מטעמים של בריאות הציבור ולא לצרכי מחקר. ודאי שאין זה “ניסוי”. . כשבעולם משתוללת מגפה שהדביקה כבר כמאה מיליון בני אדם והמיתה כשני מיליון – החובה לאגור כל פרט מידע ולנתח אותו, להסיק ממנו מסקנות לתועלת האנושות – היא חובה רפואית ומדעית עליונה. איסוף נתונים כזה אינו זקוק לאישור ועדת הלסינקי.
אבל אז קמו כל מיני טהרנים, החוששים באמת, או רק מציגים עצמם כחוששים, וטענו שאיסוף הנתונים הזה הוא “ניסוי רפואי בבני אדם” ולכן – חייבים לידע מראש כל מי שקיבל חיסון , כי קופת החולים והמדינה יתעניינו גם במעלה הדרך אם החיסון הגן עליו או אם פיתח תופעות לואי משמעותיות. וגם לקבל את רשותו לכך. ואם לא – זו עבירה פלילית. לא פחות.
הטיעון הזה הגיוני ממש כמו הרעיון שאסור ליצרן המכוניות לאסוף נתונים על המוצר שלו לאחר שהוא עלה על הכביש. לדעת אם מערכת הבטיחות שלו הביאה תועלת או חלילה, להיפך.
התקנת אביזר בטיחות חדש ברכב אינה ניסוי בבני אדם. איסוף הנתונים על תוצאות השימוש אינם בגדר ניסוי בבני אדם. ומי שיטען כך ישים עצמו לצחוק. ומי שטוען כך לגבי איסוף הנתונים על תוצאות החיסון והעברתם ליצרן נראה כמי שמנסה לתקוע מקלות בגלגלי החיסון וההגנה על בני האדם בשם חשש ערטילאי מפני פגיעה בפרטיות.
קשה להאמין שמישהו, רופא החבר בוועדה לניסויי אנוש, או כל רופא או מדען שוחר טוב ירצה לעשות כך. ממש כשם שאנו מתקשים להבין היום פרופסורים מכובדים שאיבדו את שיקול דעתם והכריזו לפני שנה, בלא כל ביסוס מדעי, כי הקורונה אינה אלא “שפעת עם יחסי ציבור ” . שלעגו לכל מי שאמר שמאות אלפים יחלו ואלפים ימותו בארץ. וטענו שהם “אלרמיסטים” או מרוויחים פוליטית מהפחד שהם מטילים בציבור. אלו ששמו ללעג וקלס את ארגון הבריאות העולמי שצלצל ( מעט מאוחר מדי) בכל פעמוני האזעקה. פוליטיקאים שהאשימו את ראש הממשלה בהיסטריה ואת יועציו, אנשי המקצוע ממשרד הבריאות , בפופוליזם או בכסת”ח. כל מי שטען רק לפני חודש שהמצב בבתי החולים נפלא ממש, ואין עומס, ולכן אין צורך בסגר . כל מי שטען שלא יהיו חיסונים בקרוב. ושגם אם יהיו – אין בארץ די מזרקים ואנשי צוות.
יש בהם שוטים מלומדים. יש בהם פוליטיקאים פופוליסטים המחפשים כל נושא המאפשר להם לנגח את הממשלה. יש בהם כאלו החוששים שמא הצלחת מבצע החיסון תוסיף נקודות זכות לנתניהו ותסייע לו בבחירות הקרובות. והם מחפשים “מתחת לאדמה” כל בדל טיעון היכול לשבש את מבצע החיסון. אין הם חלילה מתנגדי חיסונים. וגם באמת אינם מתנגדים שהמגיפה תיעלם מחיינו. אבל לצנינים בעיניהם שנתניהו מצטייר כמי שבמאמציו הביא את החיסונים לישראל, והם מחפשים תואנות להוקיע את ההסכמים שהביאו הנה את כל החיסונים הדרושים לנו. ויש בהם גם אנשים קטנים שמה שהעיף להם את הסכך היתה העובדה שלא נועצו בהם. שלא ביקשו את אישורם. שהם לא השפיעו על ההחלטות. במצב קשה כזה לא נותר להם אלא לתקוע מקלות בגלגלים.
הייתי חבר בהרבה ועדות הלסינקי. אני יודע שרוב חבריהן עושים מלאכתם נאמנה, אך לעיתים יושבים בהם גם אנשים קטנים. שרק אמירת “לא” הופכת אותם לגורמים משפיעים. כי כאשר הם מאשרים, או אפילו קובעים שאישורם אינו דרוש כלל – אין הם חשובים.
לפני שנים רבות סיפר לי קצין בכיר אחד בצה”ל איך נהג כשהיה רק קצין מטה זוטר, עמוס דואר, שלא היה לו די זמן להתעמק בערמות החומר הנוחתות מידי יום על שולחנו. הוא היה נוטל עט סימון עבה, רצוי אדום, וכותב באלכסון לכל רוחב העמוד הראשון של המסמך “לא מאשר” וחותם, ומחזיר לשולח.
“חצי מהמכותבים , לאחר שהיו מתגברים על העלבון, היו בודקים את המסמך ששלחו, מוצאים בו טעויות והערכות שגויות, משפרים את הצעתם ואז שבים ושולחים אלי נוסח מתוקן, ונמצא העולם משתפר מאליו. והמחצית השנייה הייתה בטוחה שנטרפה דעתי. הרב הפיקודי לא הבין מדוע אינני מאשר את הדברים הנאים שכתב לפרשת השבוע, וראש מחלקת הרכש לא הבין מדוע אני מתנגד לקבל מאה אמבולנסים חדשים מהניילונים. ולפיכך היה מזמן דיון רב משתתפים , ואני ביניהם כמובן, כדי ללבן את הסוגיה. בין כך ובין כך – הפכתי לגורם חשוב במערכת שלי.”
כתבות נוספות
