יד ושם ולקח.
פרופ’ אריה אלדד
אנטישמיות היא תופעה עתיקה . שנאת יהודים מתועדת היטב כבר במקרא. לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה קם פרעה חדש על מצריים והסית את עמו נגד בני ישראל: “והיה כי תקרינה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו”. המן במגילת אסתר כבר ניסח תירוץ אחר :” ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם”. לאנטיוכוס היה תירוץ דתי. לרומאים – לאומי. לנצרות – תיאולוגי, לאסלם – פוליטי/דתי. לגרמנים – גזעי. בכל דור מצאו שונאי ישראל תירוץ אחר להשמיד יהודים.
רצח העם שביצעו הגרמנים ועוזריהם באירופה בימי ההשמדה נבדל מכל הרדיפות הקודמות בעיקר בהיקפו העצום, בתיעוש הרצח ובתחבורת ההמונים שאפשרו אותו, אבל השנאה היתה עתיקה. כמוה גם אדישות העולם. לא היה ליהודים מפלט : המרת דת לא הועילה. בריטניה נעלה את שערי הארץ . רק תבוסת הגרמנים במלחמה עצרה את תעשיית הרצח.
מיד לאחר המלחמה הוקם “יד ושם” כמוסד הנצחה וזיכרון. כשקמה מדינת ישראל מאפרם של המיליונים היא אימצה את המוסד והפכה אותו לגוף ממשלתי. בחוק משנת 1953 הוגדרו תפקידיו : “לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי וכן להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם”.
לאחרונה התפרסם כי הממשלה מתכוונת למנות את אפי איתם לתפקיד יו”ר “יד ושם” הבא. ומיד התעורר מסע מחאות מתוזמר נגד המינוי. למעלה ממאתיים “חוקרי שואה” מהארץ והעולם, חברי כנסת מהשמאל, גם יו”ר האופוזיציה ואנשי רוח. חלק מהמוחים הביעו התנגדות לתא”ל במיל’ איתם בגלל מי שהוא ומה שהוא מייצג : יליד קיבוץ שחזר בתשובה, איש ימין, מן הציונות הדתית. עטור זקן וחובש כיפה ענקית. אחרים תקפו אותו על רקע דבריו בעבר, המשקפים לדעתם גזענות נגד ערבים, הטפה לטרנספר, הצגת חברי הכנסת הערבים כ”גייס חמישי”. הזכירו כי כאשר היה מפקד חטיבת גבעתי בפרוץ האינתיפאדה הראשונה הורה לחייליו להכות מתפרעים ערבים . אדם כזה אינו ראוי לדעתם לעמוד בראש מוסד שנועד להנציח זכר קרבנות גזענות ולעסוק גם בחינוך. איני זוכר קמפיין סוער כזה נגד מינויו של טומי לפיד ע”ה כיו”ר מועצת “יד ושם” , על אף שנטען נגדו כי תמך בטרנספר ובתגובה לכך אמר ” ההומניות שלי נשרפה באושוויץ”.
שנאת השמאל לימין בארץ אינה חדשה. כבר מלאו לה מאה שנים. אנשי ימין, בייחוד הדתיים הלאומיים שבהם, וביתר שאת – אלו ש”ערקו” ממחנה השמאל וחזרו בתשובה והפכו גם ימנים – שנואים. כך מוסברים מניעיהם של מקצת מהמתנגדים. ברור גם מדוע מתנגד למינוי כל מי שרוצה לשתול בתוך “יד ושם” תפיסות עולם פוסט ציוניות ופוסט מודרניות, להדגיש את ההשמדה כחלק מתופעה “אוניברסליות” , כחלק מגזענות בכלל, כעוד מקרה פרטי של רצח עם, ולטשטש את הייחודיות של ההשמדה והשורשים האנטישמיים שלה. המתנגדים האלה מבינים כי יו”ר כאיתם לא ממש יזרום איתם.
אבל השבוע ראיינתי ניצול שואה בן 88 שהפגין נגד מינוי איתם מול משרדו של שר ההשכלה הגבוהה זאב אלקין (המופקד גם על “יד ושם”) . בשיחה עימו למדתי כי הוא חושש שהמינוי “יספק נשק” לאנטישמים .
וזה היה חידוש בעיני. כי עד עצם היום הזה לא שמעתי כי האנטישמים סובלים ממחסור בתירוצים כדי לשנוא יהודים, לרדוף אותם. לרצוח אותם. פרעה והמן, אנטיוכוס, אוגוסטינוס ומאה דורות של ארכיבישופים וכמרים , חמלניצקי ופטלורה, היטלר וחמינאי – לא המתינו בחיבוק ידיים לבואו של אפי איתם כדי ש”יתן בידם נשק” נגד היהודים. הם הסתדרו.
אבל מעבר לטיעון ( ה”גלותי” מאד) של יהודי החושש לספק בידי שונאי ישראל תירוצים לגל חדש של רדיפות – יש בכך כפירה מוחלטת בייעודו של “יד ושם” בהנחלת לקחי השואה.
( במאמר מוסגר : היססתי לפני שכתבתי את המלה “שואה”. זה השם המקובל לרצח ששת המיליונים, אבל המונח מתאר בדרך כלל אסון עצום ממדים. אנו אומרים “שואת טבע” כשאנו מתכוונים לרעידת אדמה , התפרצות הר געש או צונאמי. קטסטרופה בלתי צפויה ובלתי נמנעת. אבל השמדת היהודים – כך לימד אותנו המשורר הגדול אורי צבי גרינברג – היתה ממש ההפך מזה : צפויה וניתנת למניעה. לו הבינו היהודים מה מכינים להם הגויים. לו הקדימה הציונות. לו רק הצלחנו לגרש מכאן את בריטניה שנים אחדות מוקדם יותר ולהקים כאן מדינה יהודית. )
אנשים טובים, תמימים ומוסריים בטוחים שאפשר לחנך את האנושות ולמנוע את רצח העם הבא. אבל ההיסטוריה – גם של שבעים השנה האחרונות – טבולה בדמם של מיליונים. מי שמתנגד לאפי איתם כי אינו מייצג ערכי ליברליות, אוניברסליזם, פיוס ו”קבלת האחר” מניח כנראה כי לעם היהודי ערב ההשמדה חסרו מנהיגים מהסוג הזה, שהיו מוכיחים לעולם כמה אנחנו טובים, נאורים, ששנאה גזענית פסולה מכל וכל , ועד כמה לא מוסרי לרצוח יהודים רק כיון שהם יהודים. הם מאמינים ב”מצפון העולם” שהיה אמור למנוע את ההשמדה או שימנע את ההשמדה הבאה.
וזו כפירה מוחלטת במה שרצח העם היהודי חייב ללמד אותנו. לא אנשי רוח ליברלים חסרו לנו כדי למנוע את השואה. חסרו לנו פאבל פרנקלים, אנילביצ’ים, אבא קובנרים, הירש לקרטים ושווארצבארדים.
ואפי איתמים.
ונשק בידיהם. נשק רב וטוב. ויהודים היודעים להפעיל את הנשק הזה ולהקדים ולהרוג את שונאיהם לפני שהם הורגים אותנו. זה האתוס של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שלא נהיה תלויים ברחמי הגויים, שניטול את גורלנו בידינו ונמנע בכוח כל ניסיון נוסף להשמידנו. זה ה”לא עוד” שלנו.איננו יכולים למנוע שנאת יהודים, אך אנו חייבים ויכולים למנוע מהאנטישמים להגשים את תאוות הרצח שלהם.
אפי איתם זכה בעיטור המופת שלו כי לחם באויבי ישראל בקרב על נפח במלחמת יום הכיפורים, והצליח להרוג אותם לפני שהגשימו את זממם להרוג אותנו. וזה הלקח ש”יד ושם” חייב להנחיל: לזכור מה עשו לנו שם כשלא היה לנו הכוח. כשסמכנו על רחמי אחרים. על מצפון העולם. דווקא על שום מה שעשה בשדות הקרב, דווקא כי הוא יודע שאנו מצווים להשכים ולהרוג מי שקם להרגנו ויודע לזהות היטב מי קם עלינו גם בדור הזה- ראוי אפי איתם לעמוד בראש “יד ושם”.
כתבות נוספות
