אבו מאזן כנייר לקמוס
פרופ’ אריה אלדד
פרופ’ מרדכי קרמניצר, הוא משפטן ידוע. שרת בפרקליטות הצבאית , גם כשופט צבאי, היה דיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטה העברית, יו”ר ההנהלה של האגודה לזכויות האזרח, ומומחיותו בתחום זה הביא את שר החינוך (בממשלת פרס) אמנון רובינשטיין להציבו בראש ועדה ללימוד האזרחות שהמלצותיה היו הגברת החינוך לדמוקרטיה ולדו- קיום. הוא מכהן כסגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. ובקיצור : מומחה מופלג בחוק, אתיקה ודמוקרטיה.
פרופ’ קרמניצר הוא איש שמאל מובהק. חבר במועצה הבינלאומית של “הקרן לישראל חדשה” והנהלת “בצלם”. הוא מסתייג מאד מסיכולים ממוקדים ומתח ביקורת על בית המשפט העליון שלא צמצם במידה הראויה את אפשרויות חיסול ראשי ארגוני הטרור. הוא סבור שאין לפסול התמודדות לכנסת רשימת מועמדים השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תומך באקטיביזם שיפוטי, התנגד לגירוש ראשי החמאס ללבנון, ול”דו”ח לנדוי” שקבע מגבלות ותנאים בהם מותר להשתמש ב”לחץ פיסי מתון” בחקירת חשודים בטרור שהם בבחינת “פצצות מתקתקות”.
סליחה אם הארכתי, אבל פרופ’ קרמניצר הוא איש רב פעלים. מוערך מאד ( בעיקר בחוגי השמאל הקיצוני) ומרבה לכתוב ולהתראיין. השבוע חנן אותנו איש החוק, הדמוקרטיה והאתיקה הזה בעוד מאמר חשוב, (“הארץ” 10 בפברואר) בו תקף בחריפות רבה את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות משום שהעזה להצטרף לדעת המיעוט בשאלת פסילתה של היבא יזבק.
מי היא המנוולת תומכת הטרור הזו – אין צורך לפרט. בית המשפט העליון אישר ברוב דחוק (5:4) את התמודדותה לכנסת,כיון שלדעת הרוב “לא נוצרה מאסה קריטית” של ביטויי תמיכה בטרור מפיה של שונאת ישראל זו. תמיכתה הגלויה בסמיר קונטר ודלאל מוגרבי לא היו בהם די בעיני הגרעין הקשה של השופטים השמאלנים. וכמו כדי ללגלג על השופטים הללו מיהרה יזבק למחרת קבלת האישור אל בית המשפט שדן את ראאד סאלח ל28 חודשי מאסר בעוון הסתה לאלימות ורצח יהודים, כדי להזדהות איתו ולתמוך בו בגלוי.
במאמרו השבוע מסביר קרמניצר מדוע לדעתו כשלה נשיאת בית המשפט העליון חיות כשהעזה לתמוך בפסילתה של יזבק.
:”הנשיאה חוזרת על קביעה פסיקתית קודמת, שלפיה “טרור ודמוקרטיה משולים לאש ומים, ואין הם יכולים לדור בכפיפה אחת”. כותב קרמניצר. “קביעה זו מתעלמת מכך שהטרור הפלסטיני מהסוג שלא שואף להשמדת ישראל אינו מכוון נגד הדמוקרטיה הישראלית, אלא להפך: נגד משטר כיבוש שבו אין זכויות אזרחיות. ”
אולי בסבך הניסוח החלקלק הזה החמיצו מקצת מן הקוראים את משמעות דבריו של קרמניצר, ולכן אסביר:
קרמניצר מבדיל בין טרור פלשתינאי ששואף להשמיד את ישראל, למשל חמאס, ובין טרור אחר, כנראה לגיטימי לטעמו, כזה שרק רוצה להילחם ב”כיבוש”, נגיד – הפת”ח בראשותו של אבו מאזן. להבנתו של קרמניצר, הפת”ח ושאר ארגוני הטרור הכפופים לרשות הפלשתינאית שאבו מאזן הוא היו”ר שלה – אינו נלחם בדמוקרטיה הישראלית אלא רק ב”כיבוש.” וכיון ש”הכיבוש” אינו לגיטימי בעיניו, כיון ש”אין בו זכויות אזרחיות”, הרי המלחמה בו מוסרית. מכאן שהטרור של הפת”ח המכוון נגד “חיילי הכיבוש” והמתנחלים נתפס בעיני קרמניצר כטרור לגיטימי. וברור מדוע הוא בטוח שדבריה של היבא יזבק , התומכת בטרור הזה – אסור שיפסלו אותה מהתמודדות לכנסת. ונשיאת העליון חיות שלא הבינה ענין פשוט כזה – “מעדה”.
אבל הפת”ח, של אבו מאזן , לא זנח לרגע את שאיפתו להשמדת ישראל. גם לא בהסכמי אוסלו. האינתיפדה השנייה וכל מעשי הרצח שבוצעו בידי המחבלים של הפת”ח, התנזים, ושאר ארגוני הטרור המאוגדים ברש”פ מוכיחים את כוונתם האמיתית. רק השבוע פרסם תאופיק טיראווי, מבכירי הרש”פ, ראש המודיעין הפלשתינאי לשעבר והיום יועץ ביטחוני לאבו מאזן ( במעמד שר), גילוי דעת האומר מה היא “פלשתין” להבנתו : מהירדן לים, יפו וחיפה ועכו , צפת וטבריה ובית שאן ורמלה ועמק יזרעאל- הכל “פלשתין” שלהם. והיא אדמת “ואקף” לעולמי עולמים, שכל מוסלמי מצווה להילחם כדי לשחררה. אבל גם אם נקבל לצורך הדיון את הנחת המוצא של קרמניצר, כי ארגוני הטרור הללו שונים מהחמאס, ואינם שואפים להשמיד את “הדמוקרטיה הישראלית” אלא רק את “הכיבוש”. עלינו להבין כי די בכך, אליבא דקרמניצר, כדי להבדיל בין שני סוגי טרור.טרור “רע” וטרור “לגיטימי”.
ולפיכך אין לי אלא להסיק : קרמניצר תומך בטרור פלשתינאי. הוא חותר תחת שלטון החוק בישראל שאינו מבדיל בין טרור “טוב” או “רע”. קרמניצר אינו רוצה בשלטון החוק, כי את החוק קובעת הכנסת ובה יש, מה לעשות, רוב לימין, המתבטא למשל ב”חוק הלאום” שקרמניצר רוצה לבטל. לא בשלטון החוק הוא רוצה אלא בשלטון בג”צ, אבל לא סתם בג”צ, כזה שרק ברוב דחוק הכשיר את יזבק, ולך תדע מה יהיה בפעם הבאה, אולי יצליח הרוב השפוי בישראל למנות עוד כמה שופטים ציוניים לבית המשפט העליון ובפעם הבאה יפסלו את תומכי הטרור ואלו המתנגדים לקיומה של מדינה יהודית. קרמניצר רוצה בשלטון בג”צ הישן, זה השמאלני הטהור, שהוא מתגעגע אליו. בג”צ, המתהדר תמיד בכתר ההגנה על מיעוטים אבל זה שלא היסס לרמוס ( ברוב של 10:1) את זכויות היסוד של המתנחלים בימי ההתנתקות. את כבוד האדם שלהם, את חירותם של המפגינים, את זכותם למחות ולהפגין , את זכות הקנין שלהם. לשלטון בג”צ כזה מייחל קרמניצר. והוא מתבונן בעיניים כלות ברוב השמאלני ההולך ומצטמצם. והוא דואג מאד. הנה, אפילו הנשיאה חיות הצטרפה אל כוחות השחור.
ולא רק קרמניצר.
כל מי שרואה באבו מאזן מנהיג פלשתינאי “שוחר שלום”, המתנגד לטרור ולאלימות – מעדיף להתבונן רק בצידו האחד של אבו מאזן. זה המצהיר שהוא שולל טרור ותומך בהמשך התיאום הביטחוני עם ישראל. צידו השני הוא המעביר מידי חודש משכורות עתק למחבלים רוצחים בכלא ישראל, או תמלוגים שמנים למשפחות הרוצחים שישראל הצליחה להרוג. קורא כיכרות ובתי ספר על שם ארכי-רוצחים, זה המממן את החינוך לשנאה ואת ההסתה נגד ישראל. כי יש שני אבו מאזן, ד”ר ג’קיל-מחמוד-עבאס , והראיס מר הייד-אבו-מאזן. ולא שכחנו כי הדוקטוראט שלו הוא מסמך מעוות שעיקרו הכחשת השואה. שני אלה הם אחד : והוא אויב ישראל. לצרכיו, וכדי להימנע מחיסול פיסי בידי אנשי החמאס – הוא משתף פעולה עם ישראל בסיכול פעולות חמאס ביו”ש. אבל אם נלכד מחבל חמאס בידי ישראל – הראיס ישלם את שכרו. ולכן כל מי שרואה באבו מאזן “פרטנר” שוחר שלום – משתף פעולה בגלוי עם אויב ישראל. כאלו הם המשחרים לפתחו של אבו מאזן במוקטעה ולא מחמיצים בדרכם אליו השתטחות קצרה על קבר ערפאת. כזה הוא גם אחד, ראש ממשלה לשעבר, אסיר לשעבר, לוקח השוחד המורשע אולמרט ,הממהר להתחבק עם אבו מאזן ולחזק אותו במאבקו בתכנית טראמפ, ובמלחמתו בישראל. כל מי שמקיים היום מסיבת עיתונאים כתף אל כתף עם אבו מאזן מציב עצמו בשורה אחת עם אויב ישראל. היחס לאבו מאזן הוא היום נייר הלקמוס שבו ניתן לבדוק בקלות מי איתנו ומי נגדנו.
כתבות נוספות
