למי קדוש הר הבית?
פרופ’ אריה אלדד
תום ניסני הוא יו”ר תנועת “סטודנטים למען הר הבית”. ופעיל בתנועת “אם תרצו”. שמו עלה לכותרות ביוני 2017 כאשר ערך בהר הבית טקס בו נישא , כדת משה וישראל, לשרה לוקרט..
השבוע שמענו כי בבית המשפט בירושלים מתנהל משפט פלילי נגד ניסני . כבר ב2014 הוא נעצר על ההר בידי שוטרי משטרת ישראל כי…התיישב על הארץ. עשרות ערבים, מונהגים בידי שומרי הוואקף המוסלמי הסתערו עליו בקריאות “אללה הוא אכבר”. אך המשטרה, במקום לגרש את הפורעים הערבים – עצרה את ניסני. כתב אישום הוגש נגדו והאשמה : “הפרעה לשוטר במילוי תפקידו”.
חייבים הדברים להיאמר : בשנה האחרונה חל שיפור משמעותי ביחסה של משטרת ישראל ליהודים העולים אל הר הבית. יכולתי ללמוד על כך מקרוב כאשר עליתי זה לא מכבר עם בני משפחתי להר, לחגוג את בר המצוה של נכדי מיכאל. אמנם עכבו אותנו בכניסה בשעה שמאות תיירים חלפו על פנינו, אך עשו זאת בסבר פנים יפות ובנימוס, וכשירדה מן ההר קבוצת היהודים שעלתה לפנינו – ליוו אותנו פנימה, ואבטחו אותנו. בביקורי הקודמים בהר נדבקו אלינו תמיד שומרי הואקף לוודא שאיננו ממלמלים ברכה אם שתינו מים, שאיננו מרימים גרגר עפר או אבן חצץ מהקרקע או קוטפים עלה זית מהעצים הנטועים בו, או חס וחלילה מתפללים ממש. הפעם ניצבו אנשי הואקף מרחוק. גם כנופיות המורביטון והמורביטאט, שכירי הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית , חייליו של שייח ראאד סאלח, לא התקהלו בהר לצווח “אללה הוא אכבר” בכל פעם שעבר יהודי על פניהם. משטרת ישראל, בהנחיתו של השר לבט”פ גלעד ארדן – סילקו אותם מן ההר לאחר שהכריזו עליהם התארגנות בלתי חוקית. השינויים הללו התבטאו גם בעליה הדרמטית במספרי העולים המבקרים בהר. כשעליתי עם אבי ע”ה להר הבית לפני חמישים שנה – היו רק מאות בודדות של יהודים שפקדו את ההר. השנה יהיו רבבות.
ובכל זאת – השינוי ב”רוח המפקד” לא חילחלה אל כל שורות השוטרים. השוטרים שעצרו את ניסני ב2014 על ההר משום שהעז לשבת – נקראו השבוע אל דוכן העדים ועו”ד יצחק בם חקר אותם. ומתוך תשובותיהם עלתה תפיסת העולם שהנחילו להם מפקדיהם, כי אין לחשוד במי מהשוטרים האלה שצלל אל תהומות הסוגיות התיאולוגיות לגבי קדושת ההר ליהדות ולאיסלם. מה שאמרו להם – הדהד באולם בית המשפט.
עבור שוטרי משטרת ישראל אלו – הר הבית קדוש למוסלמים ואינו קדוש ליהודים. היהודים הם “מבקרים” ואילו המוסלמים נמצאים בהר בכל שעות היממה ולכן הם “מקומיים”, כלומר בעלי הבית. ואולי לא ההבדל בשעות הנוכחות הוכיח לשוטרים מי בעל הבית בהר, אלא ההתקפלות המבישה של הממשלה בפרשת המגנומטרים, והכניעה לתביעת הערבים להימנע מבידוק בטחוני למרות רצח השוטרים בשערי ההר.
אל דוכן העדים עלה רס”ר ראוף עליאן. הוא אמר כי הערבים שהקיפו את ניסני וצרחו “אללה הוא אכבר” לא הפרו את הסדר הציבורי, כי הם “מקומיים” ולעומתם ניסני, שרק התיישב על הקרקע – הוא הפרובוקטור ולכן היה צריך לסלקו ולעצרו.
מילא ראוף עליאן. שמו עשוי ללמד אותנו כי אינו יהודי ולכן אולי לא למד על קדושת ההר ליהודים. אבל מפקדו, פקד עידן בן נון, מפקד המשמרת בהר הבית, אשר, לפחות על פי שמו, הוא מבני ישראל. אמור היה לדעת. “למי המקום קדוש?” שאל אותו עו”ד בם, “למוסלמים” השיב בן נון, הנושא בגאווה, אני מקווה, את שמו שליהושע כובש כנען אלפיים שנה לפני שהגיע הנה המוסלמי הראשון, “וליהודים הוא לא קדוש?” הקשה בם. “מסגד אל אקצה הוא לא מקום קדוש ליהודים”.
אז למה נתגולל על אונסק”ו, ועל מועצת זכויות האדם של האו”מ שקבעו כי ירושלים והר הבית אינם קדושים ליהודים, אם קצין במשטרת ישראל אינו מכיר בכך? ואיך בור או רשע כזה מאמץ בכל לב את הנוסחה הלאומנית של הערבים בעשורים האחרונים כי כל שטח הר הבית הוא “אל אקצה”. חידוש שבא לעולם כדי לטעון שהיהודים מנסים “להשתלט על המסגד”. והרי אפילו במפות ובגלויות לתיירים שהפיץ המופתי אמין אלחוסייני מצוין שטח ההר כ”חראם א-שריף” ורק מבנה המסגד שבדרום ההר נקרא “אל אקצה”.
אז לידיעת הקצין ע’ בן נון ודומיו, שבורותם מזעזעת : הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. אלפי שנים, ההיסטוריונים בכל הדורות וכל וכתבי הקודש היהודיים, הנוצרים, וגם המוסלמים – כתבו כך. ואפילו בג”צ במדינת ישראל חוזר על ההגדרה הזאת שוב ושוב בפסקי הדין שלו. ניתן היה לצפות מקצין במשטרת ישראל שיברר מה המעמד החוקי של המקום שהוא מופקד עליו. ואם לא עשה כך, לא ב2014 ולא ב2018 – אולי ראוי כי מפקדיו יוודאו כי כבר מחר בבקר יעבור השתלמות קצרה ופשוטה, ובסיומה בחינה, ואם לא יעמוד בה, ולא יצליח ללמוד כמה עובדות פשוטות – לא ישרת עוד במשטרת ישראל כדי לקשקש בשמה הבלים באולם בית המשפט.
השבוע גם התבשרנו כי נשיאת בית המשפט העליון חיות הנחתה כי שופטים, המחליטים לדחות עתירה על הסף לא יוכלו לבחור את השופטים שישבו עמם בדין כדי לפסוק כך. אולי התיקון הזה ימנע בעתיד את המצב המעוות שבו פסק הדין נקבע עוד לפני המשפט באמצעות הרכב מוטה מראש. אז אולי יצליח בג”צ ליישב את הסתירה בין שתי פסיקות מובהקות שלו. האחת, ביחס להר הבית, שבו פסק שוב ושוב ביחס להר הבית, ברוח החוק הבריטי המנדטורי – כי בית המשפט אינו מתערב בענייני המקומות הקדושים, ועניינים אלו מסורים בידי הממשלה. והשניה, ביחס לעתירת “נשות הכותל” ביחס לזכות תפילה רפורמית ברחבת הכתל – בה החליט בג”צ כי דווקא מותר לו להתערב בעניין המקומות הקדושים והוא חייב את הממשלה לאפשר תפילה. אולי אם נשיאי בית המשפט לא יוכלו עוד לקבוע מראש הרכב שיפוטי על פי פסק הדין הרצוי בעיניהם – יכפה בג”צ על הממשלה לאפשר גם ליהודים להתפלל במקום הקדוש ביותר להם, ולא יסתתר עוד מאחורי פסיקה בריטית תוך התעלמות מזכות יסוד מוקנית, זכות הפולחן, גם ליהודים בהר הבית.
כתבות נוספות
