השוחד והבגידה.
פרופ’ אריה אלדד
הכותרת הושאלה מדבריו של כבוד השופט דוד רוזן בגזר הדיון של אהוד אולמרט במשפט הולילנד. הציטוט המדויק הוא: “הנוטל שוחד הוא בבחינת בוגד. איש מעל הבוגד באמון שניתן בו”.
בערך “בגידה” בויקיפדיה מובאים דבריו אלו של השופט רוזן, וסמוכה להם הסתיגותו של מי שהיה שר האוצר בממשלת אולמרט, רוני בר און, אשר חלק עליו ואמר : “מי שלוקח שוחד אינו בוגד. הוא עבריין שעובר עברות קשות. אבל הוא לא מי שמכונה ‘בוגד’ בחוק העונשין. לו היה מורשע בבגידה היה צריך לגזור עליו מיתה”.
למה הוצאתי דברים אלו מהבוידעם?
כי לפני שבוע דווחה העיתונות כי האסיר המשוחרר, האזרח אהוד אולמרט נפגש בפריס עם יו”ר הרשות הפלשתינאית, אבו מאזן. על מה שוחחו האסיר המשוחרר עם מנהיג האויב הפלשתינאי? פרוטוקול שיחתם לא פורסם אבל בראיון שהעניק אולמרט לטלוויזיה הפלשתינאית הוא אמר ששמח להיפגש עם אבו מאזן “שהוא האיש החשוב ביותר במערכת היחסים בין הישראלים לפלשתינאים, והוא היחיד שיכול להוציא לפועל את פתרון שתי המדינות”. אולמרט הוסיף שהוא משוכנע שלו היה ממשיך בתפקידו שלושה או ארבעה חודשים נוספים הוא היה משיג הסכם שלום עם הרשות. “כשאבו מאזן לא אומר “לא” זה אומר שאפשר להשיג שלום.”
לטובת קצרי הזיכרון שבתוכנו אזכיר מה היה “המתווה” שהציע אולמרט לאבו מאזן : מדינה פלשתינאית בגבולות 67 ( פחות גושי ההתנחלויות שיסופחו למדינת ישראל, ופיצוי בשטח שווה משטחים ריבוניים של מדינת ישראל בחבל לכיש, עמק בית שאן דרום הר חברון ושטח ממזרח לרצועת עזה). כן הציע אולמרט ויתור על ריבונות ישראל בעיר העתיקה בירושלים, חלוקת העיר והפיכת חלקה המזרחי לבירת המדינה הפלשתינאית. ” אמרתי לאבו מאזן : חמישים שנה לא יהיה ראש ממשלה בישראל המציע לך מה שאני מציע.” התגאה אולמרט.
רוני בראון היה מי שהצביע על ההבדל לכאורה בין הגדרת השוחד שהוא מעילה באמון, וסעיף הבגידה, המוגדר בסעיף 97 של חוק העונשין של מדינת ישראל . לשון החוק המדוייקת היא :
“א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו – מיתה או מאסר עולם.
(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם. ”
בהיותו ראש ממשלה פעל אהוד אולמרט כך בדיוק. הוא התכוון להוציא שטחים מריבונותה של מדינת ישראל ולמסור אותם לריבונות זרה. לא במחתרת פעל האיש, לא בסתר, כפי שנהג כשלקח שוחד, אלא בריש גלי ואף התגאה במעשהו. הוא היה בטוח, ואפשר שעדיין סבור הוא, כי לראש ממשלה מותר לפגוע בריבונות המדינה ולמסור שטחי מולדת לידי גורם זר. אבל אין בחוק אפילו מילה אחת התומכת בטענה הזויה כזאת. גם מי שיטען כי לא מדובר במסירת שטחים ריבוניים “סתם” אלא בחילופי שטחים – אינו נשען על החוק שאינו יודע להבדיל ביניהם. מי שהורה בשנות החמישים , לנסח בדיוק כך את סעיף הבגידה בחוק העונשין, היה ראש הממשלה דוד בן גוריון, לאחר ששמע כי שר החוץ משה שרת קיים משא ומתן עם שר החוץ האמריקאי בכוונה להוציא שטח ריבוני בנגב מתחומי מדינת ישראל כדי למסרו לריבונות מצרית על מנת ליצור מסדרון יבשתי בין ירדן ומצריים (“תכנית אלפא”). בן גוריון היה סבור שמעשהו של שרת הוא מעשה בגידה והורה לנסח בדיוק כך את החוק. כלומר – היותו של אדם איש מדינה ונבחר ציבור, גם בכיר מאד, אינו מתיר לו לפעול להוצאת שטח ריבוני מתחומי המדינה. זוהי בגידה, חד וחלק. במשא ומתן שקיים ראש הממשלה אולמרט עם אבו מאזן הוא עשה בדיוק מעשה כזה.
אבל אפילו נניח – כאמור בלא כל ביסוס משפטי – כי לראש ממשלה מותר לקיים מו”מ מדיני הכולל ויתור על שטחים ריבוניים – דבר זה ודאי אסור למי שאין לו כל רשות או סמכות. למשל – לאזרח אהוד אולמרט. כבר אמרתי : פרוטוקול הפגישה בין אולמרט לאבו מאזן לא פורסם אך בדברים שאמר אולמרט לאחר מכן עולה כי הוא ממשיך לתמוך בתכנית הבוגדנית הזאת, מצר על כך שלא יצאה אל הפועל, ומנסה לחזק את מעמדו הרעוע של אבו מאזן כשהוא קושר לו שבחים רבים, כדי שהוא, אבו מאזן, אולי יצליח בסופו של דבר להוציא מידי ישראל שטחים ריבוניים, ולחלק את ירושלים. גם זה עונה, אחת לאחת, על הגדרת הבגידה בחלקו הראשון של סעיף 97. להבנתי הוא מסייע לאויב. אבל גם מי שמתחכם ואומר שאבו מאזן אינו “אויב” – ישוב ויבדוק את לשון חוק. אויב אינו צד במשואה המתקיימת להגדרת מעשה בגידה.
הנה כי כן: השר בדימוס רוני בר און שצוטט כמגן על אולמרט בא אולי לברך ונמצא מקלל. ואולמרט ,אסיר משוחרר לאחר שריצה עונש מאסר על לקיחת שוחד, שנפגש עם ראש ארגון הטרור “פתח”, הוסיף כאזרח מן השורה נדבך בוגדני נוסף על מעשה הבגידה שעשה כראש ממשלה. וכך עושה גם כל אדם אחר שמציע מטעם עצמו או בשם בוחריו למסור שטחים ריבוניים של המדינה לידי הערבים. ומי שהטענה שלי אינה מוצאת חן בעיניו – שישתה את הים בעזה, או ישנה את סעיף הבגידה בחוק העונשין, מה שבא לו קודם.
לאחר שאמר השופט רוזן את דבריו ( הוא גזר על אולמרט שש שנות מאסר אבל העליון – חנון ורחום – הפחית מעונשו), היו שסברו כי כבוד השופט הפריז, לתפארת המליצה. והנה בא אולמרט לפני שבוע והוכיח כי הוא לא “סתם” לוקח שוחד שהוא בבחינת מעשה בגידה.לא צריך להיות “או-או” או לוקח שוחד, או בוגד. אפשר גם וגם.
לידיעת היועמ”ש. חג שמח
צילום משה מילנר לע”מ
כתבות נוספות
