אש מכבה אש.
פרופ’ אריה אלדד
הדרום בוער. אדום ושחור על שדות חיטה מצהיבים. שדה חמניות עולה באש. חורשות ויערות. הלהבות מלחכות כבר את שולי הבתים. אסון נורא עם קרבנות בנפש הוא רק ענין של זמן. הערבים מעזה עושים מה שתמיד ידעו ואהבו לעשות : לשרוף. ואצלנו מתייחסים לזה בחצי סלחנות. אפילו שם חביב נתנו לגל ההצתות : טרור העפיפונים. איך זה שעוד לא קמו צבועים ומטומטמים מתוכנו, כמו בגל ההצתות לפני שנתיים , לטעון שאין הוכחה שערבים הם המשלחים את האש בשדותינו?
המומחים הביטחוניים שלנו יודעים היטב עד כמה חמורה הבעיה. אך הם , כמו תמיד, שבויים בקונצפציה שלהם, האומרת שאם נשפר את המצב ההומניטרי בעזה – ייפסקו ההפגנות וההצתות. והם מחפשים בכל כוחם דרכים לעזור לעזתים האומללים בלי לסייע באותה עת לחמאס.
גם “פתרונות טכנולוגיים” לעפיפוני ההצתות מחפשים אצלנו במרץ. אין ספק שהגניוס היהודי ימציא לנו משהו. גלאי תרמי רגיש על רחפן שיירט את העפיפון בעודו באיבו. או משהו אחר. ענין של זמן.
“בוערת הגורן בתל יוסף וגם מבית אלפא עולה עשן” שרו כאן כבר במאורעות תרפ”ט, לפני 90 שנה. והשמאלנים היום בטוחים כי אם רק היינו משפרים אז את המצב ההומניטארי של חאג’ אמין אל חוסייני וחבורות הרוצחים שלו ודאי היו נמנעות השריפות אז. ומאז ועד היום. אלו השמאלנים היום. השמאל הציוני פעם ידע את האמת.
גם “איש רוח” מורם מעם כמו יהושע סובול שפך השבוע את נבזותו על השדות הבוערים בדרום. רק הייאוש מביא את העזתים להצית את השדות שלנו. הוא אומר. שכחנו שיש שם בני אדם. במקום להידבר עם החמאס – אנחנו מציבים צלפים לירות בהם ורוקדים בלילה בתל אביב. ולכן – לו היה בעזה היה גם הוא משלח עפיפוני תבערה. בכך צרף עצמו סובול לאחד מארבעת “אבות הנזיקין”. מי שמבעיר שדה או כרם.
אבל לא על השמאל ההזוי, החולה בשנאה עצמית קשה ומזדהה עם אויבינו באתי לכתוב היום. טוב שמעת-לעת מביע מי מהם את דעתו, כדי להזכיר לרוב העם לאיזו דרגת ניתוק מהמציאות הגיעו הללו. וכדי שנבין שוב מדוע השמאל לעולם לא יחזור לשלטון אם לא יקיא מקרבו וינדה את המזדהים עם האויב.
השר לבטחון פנים גלעד ארדן, ועוד שרים ונכבדים קוראים לאחרונה להפעיל “סיכול ממוקד” נגד משגרי העפיפונים ושולחיהם. קשה מאד לאתר נער המפריח עפיפון מלב השטח הבנוי בצפיפות בעזה, כי אפשר להעלות את הבלון או העפיפון גם קילומטר מהגדר , לגבה רב, ולשחרר, העפיפון או הבלון נישא ברוח דקות ארוכות לפני שהוא נוחת ומצית תבערה . יש להניח כי לפחות במקצת המקרים יכולים כלי טייס של צה”ל לאתר מבעירי בערות כאלה. אינני בטוח כי נערים אחרים יירתעו אם חברם יחוסל לעיניהם. אבל מי שמארגן את השילוח, מפקדי החמאס וראשיו – הם יעד לגיטימי לחיסול, ופעולה כזאת תרתיע את הבאים בתור אחריהם. הם אינם נערים שוטים. אלה בוגרים, בעלי משפחות, ויודעים לעשות חשבון של רווח והפסד, ואין ההישג הטמון בגל ההצתות שקול בעיניהם לחיסול שכבת ההנהגה של החמאס.
אבל אולי יש עוד דרך ללכת בה. במחזה “יוליוס קיסר” של שייקספיר – שסובול ודאי מכיר בע”פ – אומר לאחר הרצח ברוטוס, מראשי הקושרים נגד קיסר, למארקוס אנטוניוס חברו של קיסר,: כשם ששריפה מכבה אש – כך רחמים – רחמים. וכוונתו לומר : כשם שאש יכולה לעצור שריפה כך הרחמים (על רומא, שסבלה מעריצותו של קיסר) גוברים על הרחמים כלפי קיסר. סובול אומר שבאש לא מכבים אש. הוא טועה.
יערנים וחקלאים באזורים מועדים לשריפות יודעים כי כשחומת אש מתקדמת ומאיימת לשרוף שטחים גדולים או יישובים אפשר לבצע הצתות מבוקרות ומקדימות של רצועות קרקע כדי לכלות מהן את החומר הדליק, וליצור רצועה חרוכה רחבה , שהאש המתקדמת לא תוכל כבר להיאחז בה ולהתקדם. ולא רק בשריפות זוהי אמת. מדיניות “האדמה החרוכה” של הרוסים הכניעה את נפוליון. אני אינני מציע חלילה לשרוף את שדותינו, אלא את שדותיהם.
כי עד שימציאו אקדח מים מעופף מונחה ג’י.פי. אס . המכבה באויר כל טיארה – עלינו לזכור כי ברצועת עזה ששטחה 365000 דונם, מעובדים כמעט 200000 דונם חקלאיים. 35000 עזתים מתפרנסים מחקלאות . והם צריכים לדעת – מי שמצית שדה של שכנו מסתכן בכך שגם שדהו יישרף.
רבים מרחמים אצלנו על ערביי עזה. וגם בטוחים שלו ניתנה לערביי עזה האפשרות לבחור – ודאי היו מעדיפים לחיות בשלום ובשקט ולהתפרנס בכבוד, בלי מנהרות טרור ורקטות , בלי שלטון עריץ של החמאס וכנופיות הטרור האחרות. זה הגיוני. זה רק לא נכון.
בבחירות האחרונות שנערכו בתחומי הרש”פ ורצועת עזה בכללה (2006) זכה החמאס לרוב. וזה אחרי אינתיפדה עקובה מדם שטרור המתאבדים בהובלת החמאס גבה חיי מאות ישראלים ואלפי ערבים. לאחר “צוק איתן” חלה שוב עלייה חדה בשיעור התמיכה בחמאס , ובמנהיגותו של איסמעיל הניה שגבר בסקרים על אבו מאזן גם בתחומי איו”ש. בעזה זוכה החמאס לתמיכת 80% מהתושבים. ערביי עזה רואים לנגד עיניהם את השגשוג היחסי של ערביי יו”ש והם עצמם חיים בתנאים קשים מאד – ובכל זאת הם תומכים בחמאס. אין הם נמנעים ממרד בחמאס כי הם חוששים לחייהם. אלפים מהם מסתערים על הגדר כשהם יודעים שהם עלולים ליהרג. לו היו מואסים בשלטון החמאס היו מתמרדים מזמן. לו העדיפו חיים של שלום עם ישראל היו משליכים מעל גבם את שלטון הטרור. אך אין אפילו ניצני התנגדות כזאת. אפילו לא הפגנות. הסיבה היחידה היא הזדהות מוחלטת עם הארגון ומטרותיו – חיסול ישראל, השיבה.
אבל גם הם , כמנהיגיהם, יודעים לעשות חישובי רווח והפסד. “צוק איתן” לימד אותם כי ירי רקטות על ישראל מביא עליהם חורבן. היום הם מפריחים עפיפונים כדי לשרוף אותנו מתוך הבנה (נכונה בינתיים לצערי) כי העונש על הצתות כאלו לא יהיה כבד כמו על ירי רקטות. תפקידנו להוכיח להם שהם טועים.
אולי אם רבבות הפלאחים ברצועה יבינו כי שדותיהם עלולים לעלות באש אם בניהם ימשיכו להצית את שדותינו – אולי אז תיפסק התופעה.
רבים מיפי הנפש אצלנו ודאי מעוותים פניהם: הכותב חסר רחמים. לא אנושי. לא די לו באומללותם של העזתים – הוא מציע גם להצית את שדותיהם.
“כשם שאש מכבה אש – כך רחמים – רחמים” אמר ברוטוס. רצח קיסר היה מעשה אכזרי והכרחי כדי לנסות להציל את הרפובליקה הרומית מעריצות דיקטטורית. ומי שמרחם על אכזרים – סופו רץ משריפה לשריפה כדי לכבות, במקום למנוע.
כתבות נוספות
