מתי תפרוץ המלחמה?
פרופ אריה אלדד
למען הסר ספק. אין לי מושג אם תפרוץ בקרוב מלחמה אזורית בין ישראל לאיראן. מלחמה מקומית בזירה הסורית, או אפילו מלחמה פצפונת באיזה קן טרור של שלוחים איראניים : החיזבאללה או החמאס .
וזה לגמרי בסדר שאין לי מושג מתי, אם בכלל, תפרוץ המלחמה . אני אזרח שאין לו כל נגיעה למקורות מודיעיניים. העובדה שהייתי לפני כעשרים שנה קצין הרפואה הראשי בדרגת תת אלוף מכשירה אותי לכל היותר לחזות מה יהיו סוגי הפגיעות במלחמה הבאה, כמה מיטות אשפוז יידרשו להם במערך האשפוז העורפי של ישראל, וגם, לצערי, מה יהיו לקחי חיל הרפואה אחריה. תפקידי הצבאיים לא הכשירו אותי לנבא אם תפרוץ מלחמה. גם העובדה שהייתי חבר בועדת החוץ והביטחון של הכנסת בעשר השנים שכיהנתי בה – אינה מסייעת לי בחיזוי העתיד הביטחוני. היא רק העניקה לי נקודת התבוננות קרובה במעריכים המקצועיים.
וזה הענין החשוב : גם אם יקום היום, או בשבועות הקרובים, רמטכ”ל לשעבר, ראש אמ”נ במילואים או ראש מוסד בדימוס, ויחוש אל אולפן הטלויזיה בשעת צפיית השיא, ויעריך כי רבה הסכנה למלחמה קרובה – ייתכן שהוא צודק. אך בהחלט גם ייתכן שהוא טועה. משום שגופי המודיעין שלנו ( וגם של כל שאר המדינות) יודעים לספור טנקים של האויב. הם יודעים כמעט הכל על מטוסיו של האויב. מיקומם וחימושם , מצב התחזוקה של המנועים ושעות ההכשרה של הטייסים ורמתם. או טווח הכטב”מים שלהם וציודם, משקל ראש הקרב של הטילים , טווחם ודיוקם. אבל אין הם יודעים כמעט דבר על כוונות האויב. גם לא על כוונות קברניטי ישראל. והרי איש אינו מעלה על דעתו כי לו נודע להם, במקרה או שלא במקרה, כי בכוונת ישראל לצאת בקרוב למלחמת- מנע נגד איראן או גיסותיה בסוריה, היו מודיעים על כך לציבור. ולפיכך – כל דבריהם הם בגדר הערכה בלבד של כוונות האויב. הערכה ולא ידיעה. וגם הערכה של כוונות קברניטי ישראל. והערכה על הסכנה הצפויה מהתנגשות הכוונות הללו.
קראתי השבוע את דבריו של האלוף במיל’ עמוס ידלין, מי שהיה ראש אמ”נ. והוא אמר : “כשאני מסתכל על חודש מאי אני אומר שלא היה חודש מאי כל כך מסוכן מאז 1967″. ועוד אמר :” כשראשי המדינה מדברים על ישראל כמעצמה זה גם מזכיר לי את הצלילים של 73″.
אני מחבב את ידלין. הכרתי אותו ולמדתי להעריכו בעת שירותי הצבאי, וגם בועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אבל כמי שהיה ראש אמ”נ הוא ודאי זוכר מה אמר פעם שמעון פרס, בכעס רב, בועדת החוץ והביטחון : המודיעין תמיד נכשל בהערכת כוונותיו של האויב. ואם ידלין הזכיר את הסכנה ב- 67 ואת הזחיחות ב- 73 ראויים הדברים להיאמר : הסכנה החמורה לישראל ב1967 לא היתה במלחמה שהביאה לניצחון הגדול ביותר בתולדותינו אלא מהאפשרות שמנהיגי המדינה אז היו נמנעים מלפתוח בה. והזחיחות ב1973 נבעה דווקא מהערכה יהירה ושבויית קונצפציה של ראש אמ”נ דאז, זעירא, שקבע שוב ושוב כי לא תהיה מלחמה.
שבתי ונזכרתי בכל הדברים הללו השבוע לא רק בגלל דברי ידלין והערכתו כי סכנת המלחמה גדולה וקרובה, אלא גם כי קראתי לאחרונה בספר “לכבוש את ההר – המלחמה בזירה הירדנית במלחמת ששת הימים” המחקר הזה שנכתב במחלקת היסטוריה של צה”ל לאחר המלחמה, פורסם עתה שוב במלאת יובל למלחמה. ומהספר למדתי כי תכניות כיבוש “הגדה המערבית” אושרו בצה”ל כבר ב-1965. אך לא היה בהן כדי להעיד על כוונותיה של ישראל כי ההחלטה לבצע אותן נפלה רק כתוצאה מפתיחת מתקפה ירדנית,לאחר שישראל פתחה במלחמה בחזית המצרית, ולא כיוזמה של ישראל.
ולפיכך גם אם יש בידי המומחים למודיעין היום העתקי תכניות תקיפה מצד איראן או מצד ישראל, על תל אביב או טהרן או במרחבי סוריה – אין בכך כדי להעיד על מלחמה קרובה.כי זו תלויה בכוונותיהם של המנהיגים. ומה בכוונתם של המנהיגים – איננו יודעים. ובהחלט ייתכן כי גם הם אינם יודעים.
כתבות נוספות
