“החמיץ את ההזדמנות האחרונה”. פורסם במעריב 5 יולי 2016 בכותרת “בעל הזיכרון”

החמיץ את ההזדמנות האחרונה
פרופ’ אריה אלדד

A-7713 מת בסוף השבוע ונקבר בניו יורק.
העולם ביכה את מותו. הוא לא היה רק עד. אמרו עליו גדולי העולם. הוא היה מצפון העולם.
באושוויץ קועקע המספר על זרועו השמאלית. כאשר יצא מאושויץ בצעדת המוות הובל לבוכנואלד. כששוחרר המחנה היה אלי ויזל שלד- אדם. את הזיכרון ואת מסקנותיו מהזיכרון הזה הנחיל לעולם כולו. על כתביו אלו והגותו הפילוסופית זכה ב1986 בפרס נובל לשלום.
לאחר המלחמה מצא מקלט בפאריס. החל לכתוב ביידיש, בעברית, בצרפתית. כתב גם לעיתונים ישראלים. שנים אחדות נמנע לכתוב על השואה. אך כשהחל לעשות זאת – החיה את העולם שנחרב. את זוועות ההשמדה. ” והעולם שתק” “עיר המזל”, ו”שערי היער” היו ספרים שקראתי בנעורי. הוא השמיע גם את זעקתם של “יהודי הדממה” מברית המועצות בימים שהעולם שכח אותם וקריאתם לצאת לחרות רק החלה להישמע.
מעטים זוכרים שלאחר ששמע על פיצוץ מלון המלך דוד ב1946 ביקש להצטרף לאצ”ל. הוא תרגם מאמרים מעברית ליידיש לעיתון הארגון אך לא הפך חבר בו. לאחר קום המדינה, ב1949, עלה ארצה.
לאחר שזכה בפרס נובל כתב עליו אבי ע”ה “ראשיתו ציונות, עלייה לארץ כתוצאה פשוטה ביותר ממראה אושוויץ במלוא היקף המושג . אחר כך – -ירידה. ירידה פיסית, אישית לשם ‘עליייה’ – עלייה על לאומית, על ארצית, עלייה מן הארץ לשמי הדאגה הקוסמופוליטית לכל נרדפי העולם. הינתקותו מהארץ מוסברת על ידו באי-האהדה שהוא נתקל בה כאן, אך עוד יותר מזה – בשל הכוחנות שהשתלטה עלינו כאן…אלי ויזל היה זקוק לארצות הברית כדי לבשר משם את בשורותיו”.
ב”ידיעות אחרונות” כתב ויזל ב1985 : למדתי ב40 השנים האחרונות שיהודים חייבים להיות מעורבים בכל מפעל אנושי וחברתי, ובאמת, צדקה עשה אתנו הקב”ה שפיזרנו בין העמים וזאת היא הצדקה גם עימם. עם העמים. תודות לנוכחותנו הם מודעים עכשיו למצוקתו של האדם”.
דווקא הוא, שקרא לשמור את הזיכרון – החמיץ את הלקח. את הלקח הציוני. הוא המשיך לקדש את הגלות. גם אם יהודי אינו יכול להשתחרר מהדחף לדאוג לכל העולם – הנטייה הזו אינה קטלנית עבורנו כשאנו חיים במדינה שלנו. עם צבא שלנו. המקדים והורג את אויבינו לפני שיהרגו אותנו. אבל על זה אין מחלקים פרס נובל לשלום. אנו כאן רוצים להציל את הגוף מהשמדה פיסית, ואת הנפש היהודית משמד ונישואי תערובת. האם לא הכיר ויזל בכך שכ60% מיהודי ארצות הברית נישאים לגויים? האם לא הבין שנתן את עצמתו המוסרית לשמד הרוחני הזה בכך שאמר “צדקה עשה עמנו הקב”ה שפיזרנו בין העמים”?
כשניסה נתניהו למנוע את בחירת ריבלין פנה לויזל והציע לו להיות מועמד לתפקיד הרם ביותר – נשיא ישראל . ויזל סרב. ” נו, באמת. זה לא בשבילי. אני כותב ספרים, לא נועדתי לזה” . עם זאת – תמיד התייצב לצידה של מדינת ישראל למרות ביקורת מצד “ליברלים” יהודים בעולם ושמאלנים בארץ – ולא התפתה לגנות את ישראל.
בסוף השבוע מת. יכול היה לבקש להיקבר בהר הזיתים. באדמת ירושלים. אבל הוא העדיף את אדמת מנהטן. נצח הגלות.