דף הבית > מאמרים > מעריב סופהשבוע > למרות ולא הודות. מעריב סופהשבוע 6 מאי 2016
06/05/2016
למרות ולא הודות. מעריב סופהשבוע 6 מאי 2016

th[1]למרות ולא הודות
פרופ’ אריה אלדד

ביום השואה הרכנו את דגל ישראל לחצי התורן. כמו כדי לפנות מקום לדגל המוות שהונף על ראש עם ישראל בימי ההשמדה באירופה. אמש שבנו והעלינו את דגל ישראל רק כדי לשוב ולהרכינו ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל בשבוע הבא. ואז להעלותו על ראש שמחתנו ביום העצמאות.
בטווח הסמלי הזה שבין מחצית התורן למלואו נעים חיי העם היהודי ומדינת ישראל. הטווח שבין השואה לתקומה.
מגילת העצמאות נפתחת במלים ” בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי”. אז מזכירה המגילה את הגלות הארוכה שלא הצליחה לנתק את הקשר בין העם הגולה ומולדתו, את התחדשות העליות ארצה, ההתיישבות ותחיית השפה, את הרצל והתנועה הציונית, ואת הכרת אומות העולם בזכותנו על הארץ, בהצהרת בלפור והכרזת חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה. ואז אומרת הכרזת העצמאות :” השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.”
האם מדינת ישראל קמה בזכות השואה? רבים, בהם גם פטריוטים אמיתיים, נאמני העם והארץ בטוחים שאם לא היו ששה מיליונים יהודים נרצחים בידי הגרמנים , הפולנים, האוקראינים, הליטאים ושאר עוזריהם – לא היתה קמה המדינה. שרק רגשי האשמה של חלק מאומות העולם על שעמדו בחיבוק ידיים , שאיפשרו את רצח העם, או גם על מה שנעשה בשטחם ועל ידי בני עמם, הם שהביאו אותם לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אחרים, שלמדו את מה שהתחולל באירופה מתום המלחמה ועד כ”ט בנובמבר תולים את התמיכה בהצלחת התנועה הציונית להביא אל מרכז הזירה הבינלאומית את “בעיית העקורים”. מאות אלפי שרידי השואה במחנות העקורים באירופה. המעפילים ארצה בספינות רעועות ושבים ומגורשים ללב ים או לאירופה בידי הבריטים שנעלו את שערי הארץ. לא עצם השואה הביאה להקמת המדינה, הם אומרים, לא המיליונים שנרצחו, אלא דווקא אלו שהצליחו לשרוד ומצוקתם הפעילה לחץ דעת קהל על המדינות שתמכו בסופו של דבר בהקמת המדינה. אם מתוך ניסיון הומניטרי אמיתי לפתור את הבעיה, ואם , כפי שהציג זאת שר החוץ האנטישמי הבריטי ארנסט בווין : ארצות הברית תומכת במתן רשיונות עלייה לארץ ישראל למאה אלף עקורים יהודים – כי אינה רוצה לראות אותם בניו יורק…
לכאורה תומכת מגילת העצמאות שלנו בהסבר זה. השואה לא הביאה להקמת המדינה אבל הוכיחה שוב את ההכרח בפיתרון הציוני. לא לנו, כי אם למשפחת העמים.
מדיניות נקבעת על פי אינטרסים. ברורים וגלויים או חבויים. תחילתה של המלחמה הקרה בין הגוש הסוביאטי והמערב, המאבק על שטחי השפעה, אבל גם ענייני פנים המשפיעים על מדיניות החוץ. דעת הקהל במדינות דמוקרטיות היא חלק מהכוחות המשפיעים על דפוסי ההצבעה באו”מ. ולפיכך אי אפשר להתעלם מהשפעת בעיית הפליטים היהודיים, העול הכלכלי בהחזקתם במחנות באירופה ותמונות ספינות המעפילים – פעלו את פעולתם. אך לא היה זה הכוח העיקרי, וודאי שלא היה בכך די.
רק מי שחושב שהחלטת כ”ט בנובמבר הביאה להקמת מדינת ישראל – יחפש בהשמדה את מניעי התומכים בהחלטת החלוקה. אבל מדינת ישראל לא קמה הודות להחלטת האו”מ.
לולא העליות מסוף המאה ה19, לולא התנועה הציונית, ההתיישבות בכל חלקי הארץ, ומלחמת המחתרות לגרוש הבריטים – זה לא היה קורה.
הבריטים החליטו להסתלק מכאן כי לא יכלו עוד לעמוד בנטל הכלכלי העצום של החזקת מאה אלף חיילים ושוטרים בארץ ישראל כדי להלחם במחתרות. ממשלת בריטניה לא יכלה עוד לעמוד בלחץ דעת הקהל בבריטניה שלא הבינה למה צריך להמשיך להקריב חיי חיילים בריטיים כדי לשמור מאחז זה במזרח התיכון בעת שכבר היה ברור שהאימפריה מתפוררת והיא תצטרך לפנות במוקדם או במאוחר את כל מושבותיה. למעלה מחצי שנה לפני כ”ט בנובמבר פנתה בריטניה לאו”מ בבקשה שזה ימליץ בפניה מה לעשות.
במאי 1947 האו”מ מינה “ועדה מיוחדת לענייני פלסטיין” (אונסקו”פ) שהמליצה לעצרת הכללית על החלוקה למדינה יהודית ומדינה ערבית. באו”מ היו חילוקי דעות קשים על המלצות הועדה. ועדת משנה של האו”מ החליטה ב25 בנובמבר לאמץ את הרעיון אך לא ברוב הנדרש. ארבעה ימים נותרו עד להצבעה בעצרת הכללית. שליחי היישוב היהודי הפעילו לחץ מסיבי על המדינות המתנדנדות. מכל שאנו יודעים היום – לא השמדת היהודים באירופה השפיעה כדי שבסופו של דבר תעבור החלטת החלוקה בכ”ט בנובמבר.
אבל בואו ננסה לשחק ב”מה היה קורה אילו”. לולא התקבלה ההחלטה ברוב הדרוש.
בריטניה היתה עוזבת. כפי שעזבה את הודו ואת בורמה ואת ציילון, כפי שפינתה אחר כך את כל מושבותיה בעולם. הערבים היו נלחמים כדי להשמיד את היישוב היהודי. לא החלטת האו”מ הביאה לנצחוננו במלחמת העצמאות. לגבולות החלוקה לא היה ביטוי בגבולות שביתת הנשק של 1949. מדינה ערבית לא קמה כלל. ירושלים היא בירת ישראל למרות ההחלטה. הנגב והגליל נכבשו. האם המלחמה לא היתה מתחוללת לולא החלטת האו”מ? האם היו אלו חיילי או”מ שנשלחו ארצה ונלחמו כדי לבצע את ההחלטה?
לולא התנועה הציונית, לולא ההתיישבות , מלחמת המחתרות וצה”ל, לא היתה קמה המדינה, וודאי לא שורדת יותר משבועות ספורים. גורל היהודים בארץ היה עלול להיות כגורל יהודי אירופה.
וגם אחרת: בהשמדת יהודי אירופה נרצחו משליש מבני העם. לוא הקדימה הציונות את ההשמדה – לא שש מאות אלף יהודים היו כאן. מיליוני יהודים היו יכולים להיות בארץ ישראל. כוח עצום. לא היינו נאלצים להשלים שנים ארוכות עם כיבוש חלקי המולדת שלנו בידי מדינות ערב. החולשה הדמוגרפית של היישוב היהודי בארץ ישראל מנעה מדוד בן גוריון קבלת החלטה לכבוש גם את יהודה והשומרון במלחמת העצמאות. צבאית זה היה ודאי אפשרי.
ולפיכך לא הודות לשואה. למרות ההשמדה קמה מדינת ישראל. שלומי אמוני ישראל שבנו, שתהו ותוהים היכן היה אלוהי ישראל בימי רצח העם אולי הבינו כי היה צורך איום בהשמדה כדי לעקור מיליוני יהודים מהגלות , שיש עד היום צורך באנטישמיות כדי לגרום ליהודים לעלות ארצה.
מדינת ישראל קמה ומשגשגת. דגל ישראל בראש התורן.

כתבות נוספות