בישיבת סיעת הליכוד ביתנו השבוע נתגלעה “מחלוקת פומבית” בין נתניהו לליברמן. נתניהו תמך בהשלמת חקיקת חוק משאל העם המבקש להעניק מעמד של חוק יסוד ( המחייב רוב מיוחס לשינויו) לחובת קיום משאל עם לגבי ויתור על שטח ריבוני של מדינת ישראל. ליברמן – במפתיע לגבי חלק מהכתבים והפרשנים – התנגד.
בכנסת ה-18 היה זה דוקא נתניהו שניסה לעכב בכל כוחו את חקיקת החוק הזה. וכשספרנו בשדולת ארץ ישראל את הקולות ידענו כי סיעת ישראל ביתנו תתמוך בו.
וכיון שבמפלגתו של ליברמן אין מקיימים ויכוחים אידיאולוגיים היה ברור כי הבוס תומך בחוק. מה קרה שנתחלפו התפקידים? והאם זה אמור להפתיע?
כל מי שעוקב בקפידה אחר הזיגזג המדיני של מי שמתהדר בדימוי של “מר עקביות”, ו”מילה זו מילה” לא צריך להיות מופתע משבירתו של ליברמן שמאלה. על פני השטח קל לתרץ זאת במשפטו המתנהל בימים אלו, והרצון שלו לשאת חן בעיני האגף השמאלי ( ונותן הטון) שבתקשורת ובמערכת המשפט, וע”ע אריאל שרון. אי יווני. אתרוג. אבל זהו ההסבר
השטחי בלבד. כשעמד בראש רשימת “האיחוד הלאומי ישראל ביתנו” בכנסת ה-16 היה הטרנספר חלק ממצע הרשימה. כשנפרד מהאיחוד הלאומי הוביל את רעיון “חילופי
השטחים” ותמך עקרונית במדינה פלשתינאית ביהודה ובשומרון תוך שהוא מציע לספח את גושי ההתנחלויות ולוותר במקביל על שטחים ממדינת ישראל כולל הערבים היושבים בהם ( אזורי המשולש וואדי ערה).
תמיד לפני ששבר מדינית שמאלה הקפיד ליברמן להשתלח בחריפות בערבים ובשמאל הישראלי, בתורכיה או במצריים. כך זכה להמשיך להחזיק בדימוי הנצי וה”ימני” תוך
שהוא מוותר על עמדות היסוד של מחנה נאמני ארץ ישראל והראשונה שבהן – שלילה מוחלטת של הקמת מדינה פלשתינאית ממערב לירדן. הוא כבר מזמן לא שם. גם על ביתו בנוקדים –כך הצהיר פעם – הוא מוכן לותר. ועתה, כשנתניהו מתכוון לצאת למו”מ מדיני על הקמת מדינה פלשתינאית ביו”ש ומבקש להצטייד בחישוקים שיאפשרו לו תירוץ למניעת
ויתורים בירושלים – קפץ ליברמן והתנגד לחוק משאל עם.
הנימוק הוא כמובן עקרוני ( “יש ממשלה והיא צריכה למשול, אי אפשר כל דבר להעביר למשאל עם. אם תתקבל בסופו של דבר החלטה אנחנו נקבל את זה”), ולא אינטרסנטי (ליברמן רואה עצמו כיורשו של נתניהו בראשות הליכוד-ביתנו .לאחר שיצא נקי ממשפטו יפנה לטפל בביבי. תמיד רצוי ליצור בידול). אבל למי שסבור שהנושא הפלשתינאי נכנס להקפאה עמוקה חייב לזהות את הסימנים הראשונים לחידוש התהליך המדיני הכולל ויתורים מדיניים מפליגים בהובלת הצמד הזה. ו…לא, הם לא באמת זקוקים לציפי לבני לצורך זה.
ומה עם בנט? והבית היהודי? הרי הם ודאי מתנגדים להקמת מדינה פלשתינאית ביהודה ובשומרון! ובכן הם כבר הודיעו שעצם קיום התהליך המדיני לא יפריע להם, רק
התוצאות. נתניהו זקוק להם באמת רק כדי להעביר את התקציב הקשה, הדו שנתי. אחר כך יוכל לותר עליהם ולהתחבק שוב עם ש”ס או העבודה. כשפיטר שרון את ליברמן ממשלתו כי ידע שהוא יצביע נגד ההתנתקות – אמר ליברמן שנמאס לו שמתייחסים אליו כמו למסטיק. משתמשים וזורקים, למה להיזרק מהממשלה בגלל עקרונות אם אפשר
להקדים ולוותר עליהם? הוא לא יהיה שוב מסטיק.
הפעם זה תורו של בנט.
כתבות נוספות
