בחודש אוגוסט 2012 התבטא ברק אובמה כי אם יתברר לו שסוריה משנעת נשק
כימי או עושה בו שימוש – זה ישנה את החלטתו (“ישנה את המשוואה”) שלא
להתערב לפי שעה בכוח צבאי בנעשה בסוריה.
כעבור חודש הודיע מזכיר ההגנה האמריקאי כי הסורים הזיזו חלק
ממאגרי החל”כ שלהם. פרשני הבית הלבן
מיהרו להסביר כי “לשנע” זה להעביר לחיזבאללה. ולא עשו כלום.
מזה כשנה שדולפות ידיעות על שימוש
בנשק כימי שעושה אסאד נגד המורדים. תחילה נמסר על הזרמת גז כלור למנהרות
ולבונקרים. אפילו המומחים הצבאיים שלנו
הניעו את ידם בביטול. זה רק כלור. הם אמרו. גז ממלחמת העולם הראשונה. לא רציני. רק
גורם לחנק. לעומת זאת – גז עצבים? זה משהו אחר.
ב23 באפריל בכנס המכון למחקרי ביטחון הודיע רח”ט מחקר
באמ”נ כי הסורים השתמשו ומשתמשים בסארין.
גז עצבים.
אז הוא הודיע. מטוסי ארה”ב לא המריאו ( וגם לא ימריאו) לתקיפה.
גם צה”ל שקט.
במשך שנים מחזיקים “המומחים הביטחוניים” שלנו ( וגם
האמריקאיים) בהנחת היסוד כי אסאד ישתמש בנשק כימי רק כשיהיה “בגבו אל הקיר.”
אך מאז פרוץ המרד ברור שאסאד לא יחכה עד
הרגע האחרון. וכשראה שאיש בעולם אינו מזדעזע מהשימוש בכלור, עבר לחרדל ( על פי דיווחי המורדים). כשגם
זה עבר בשקט – הגיע תורו של הסארין. להזכירכם : מיליגרם אחד של סארין הורג אדם. לילד יספיק רבע מיליגרם. לאסאד יש טונות.
אובמה הצהיר וחזר והצהיר כי ארה”ב “לא תאפשר” לאיראן
להחזיק בנשק גרעיני. חמינאי ואחמדיניג’אד מתבוננים בנעשה בסוריה ומאיצים את
הצנטריפוגות. היום כבר ברור לכולם שאובמה הוא הנשיא שבתקופתו יהיה להם נשק גרעיני.
ואם אי פעם חששו שישראל תתעלם מהמלצות ארה”ב ותתקוף בעצמה – יודעים
בטהרן, גם בארה”ב וגם אצלנו שנתניהו
החמיץ את השעה לתקיפה עצמאית. והיום נמצאת ישראל בדיוק במקום שנשבעה לא להיות בו :
תלויה בחסדי זרים. נתניהו ידע לדבר גבוהה גבוהה. להזכיר את השואה. לצייר קווים
אדומים – ולא לעשות דבר.
להגנתו ייאמר כי כמעט איש מראשי מערכת הביטחון לא חיזק את ידיו . גם
ברק, שהיה בן בריתו היחיד – הוליך אותו שולל. רק בשביל זה החזיק אותו נתניהו 4
שנים, עד שהסתבר לו ברגע האמת שהוא בגד בו. ונתניהו אינו עשוי מן החומר הדרוש למנהיג כדי ללכת גם נגד המלצות
“המומחים” שלו.המעדיפים לסמוך על דברתו של נשיא ארה”ב. גם כשהוא הנשיא
העוין ביותר את ישראל מזה עשורים רבים.
הביטחון כי “ישראל תדע” או “ארה”ב תדע” ברגע שאירן תתחיל לייצר פצצה גרוע מהקונצפציה
הכושלת של ערב מלחמת יום הכיפורים. גזרו
ושמרו : ישראל וארה”ב לא ידעו דבר,
עד שתפוצץ אירן מתקן גרעיני ראשון ,ואז יגלגלו עיניים מופתעות. לאובמה מותר להיות
מופתע. לישראל אסור.
במבחן הסורי התברר לעולם כולו כי הצהרותיו של אובמה שוות כקליפת השום.
עכשיו גם לנתניהו ולבכירי מערכת הביטחון שלנו אין מאחורי מה להסתתר. נעלמו
התירוצים. נכון כי הנזק שיכולנו להסב לתעשיית הגרעין האירנית בקיץ שעבר גדול פי
מאה מזה שאנו מסוגלים לו היום. אבל נכון גם שהעיכוב בתעשיית המוות האירנית שאנו
מסוגלים לחולל היום גדול פי מאה ממה שנוכל לעשות מחר.