ח”כ אריה אלדד בנאומו במליאה בנושא ועדת פלסנר והגיוס לצה”ל:
במלחמת יום הכיפורים היו אלפי פצועים בצה”ל; כ-9 אחוז מהם, 450 פצועים, סבלו מכוויות. אחד הלקחים של המערכת הרפואית במלחמת יום הכיפורים היה שצריך להקים בנק עור, כדי שאפשר יהיה לטפל בגל עצום כזה של נפגעי כוויות. ב-1986 אירע אסון הספארי בגבול הלבנון, ואז גילתה ישראל שלא הוקם בנק עור. ואכן תוך שנה הבינו מה שהבינו ב-73′, והקימו את בנק העור.
אחת הבעיות בהקמת בנק העור היתה השאלה ההלכתית. ברור לגמרי שמותר לקחת אבר מאבריו של אדם שמת כדי להציל חייו של אדם פלוני – אין שאלה הלכתית בעניין הזה, אבל היתה שאלה הלכתית, האם מותר לאגור עור רק למקרה שיהיו הרבה נפגעים? כי לכאורה אותו נפגע פלוני לא מונח בפנינו. קבעו הרבנים הראשיים לישראל, שמדינת ישראל נמצאת בכל רגע נתון במצב כאילו הנפגעים הללו מוטלים בפנינו, כי בכל רגע נתון אנחנו נמצאים במצב שאנחנו עלולים לצאת למלחמה כדי להציל את מדינת ישראל ואזרחיה. בכל רגע נתון אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו נקראים להגן על המדינה, להציל את חיי האזרחים, וזו ההגדרה של מלחמת מצווה; לא מלחמת רשות אלא מלחמת מצווה, שאליה יוצא גם חתן מחופתו. אין פטור ממלחמת מצווה, וזוהי מלחמת חיינו.
אני מבין את מה שאומרים החרדים, אני מבין את מה שאומרים הערבים; אינני מבין את השתיקה שנשמעת מכיוון הציונות הדתית ורבניה – חלקם גדולים בתורה ששירתו בצבא כחיילים, כמפקדים, כקצינים בכירים. אינני מבין, מדוע הם שותקים, כאשר הם שולחים כולם כאחד את ילדיהם לצה”ל, אבל חוששים לומר אמירה נורמטיבית: כן, אנחנו תובעים זאת גם מהחרדים.
אני מדבר על מנהיגי העדה.
בוויכוח הציבורי והפוליטי על החוק שמתגבש אני בא לומר עמדה עקרונית. כשיונח החוק ואקרא אותו, אדע אם אוכל גם לתמוך בו. אם יהיה בו שירות חובה לכול, צבאי ולאומי, אם יהיה בו פטור לעילויים, עילויים בגמרא כמו במדע, באומנות כמו בש”ס ובפוסקים, אם תהיה בחוק הזה גם התחייבות של המדינה, אדוני שר האוצר, כלומר תקציב שיאפשר שירות לחרדים – לא גדוד נצח יהודה אלא אוגדת נצח ישראל, אז אתמוך בחוק, גם אם הדבר הזה יהיה קשה לכמה מחבריי.
כתבות נוספות
