כתבות של ח"כ אריה אלדד באתר מעריב
בלי חובות אין זכויות
ח”כ פרופ’ אריה אלדד – יו”ר “עוצמה לישראל.
באתי עם חבר הכנסת בן ארי אל אוניברסיטת חיפה ביום בו יורטו רקטות בשמי תל אביב , נפגעו יהודים באשקלון ו ובאשדוד. ביום בו שבו הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה והפגינו את הזדהותם עם מחבלי החמאס, ואת אבלם על חיסולו של הארכי-רוצח ג’עברי. באנו להציע לשלטונות האוניברסיטה לכבד את אבלם של הסטודנטים הערבים ואפילו ללכת צעד נוסף לקראתם : לשכור אוטובוס שיסיע אותם לעזה כדי שיוכלו לשבת, בגופם ממש, בסוכת האבלים של משפחת ג’עברי. למה להתאבל מרחוק? למה לא להביע הזדהות מוחלטת? כדי לחסוך בהוצאותיה של האוניברסיטה הצעתי גם שאין צורך לספק תחבורה חזרה. כל אויבי ישראל מבית מוזמנים לעבור לעזה, או לתמוך בגל הדמוקרטיזציה המציף את סוריה או את מצריים.
חברי , ח”כ ד”ר מיכאל בן ארי ואני הקמנו את רשימת “עוצמה לישראל” כי די נמאס לנו שיש רבים מאזרחי ישראל התובעים זכויות אבל אינם מרגישים שעליהם לשאת בחובות כל שהן כלפי המדינה. לא נאמנות, לא שמירת חוק, לא תשלומי מיסים וארנונות, לא שירות צבאי ולא שירות לאומי. מהירות מותרת היא אפילו לא המלצה, חוקי התכנון והבניה לא נועדו להם. הם בונים על אדמות מדינה בכל אשר ירצו, וגם העשירונים העליונים ביישובים הערביים משלמים ארנונה ביעור נמוך הרבה יותר מהעשירונים המקבילים ביישובים היהודיים. הם מקבלים ביטוח לאומי בשיעור גדול הרבה יותר מחלקם באוכלוסיה, משלמים מיסים בשיעור קטן הרבה יותר מחלקם באוכלוסיה – וזאת גם כאשר לוקחים בחשבון את מצבם הכלכלי. אנו מפיצים מילון לערבית מדוברת כדי שגם באוכלוסיה הערבית יוכרו מונחים כמו “נאמנות” “מיסים” “חוקי בנייה” “מהירות מותרת” וכו’. סוג של שיעור באזרחות. אבל גם אם לכל אלה כבר התרגלנו – אי אפשר לסבול בוגדנות בזמן מלחמה. מי שמזדהה עם אויבי ישראל ותומך בהם בזמן מלחמה יצטרך לותר גם על זכות הבחירה לכנסת. נבקש מועדת הבחירות המרכזית לפסול מועמדת כמו חנין זועבי. היא תצטרך להחליט אם היא מעדיפה לעמוד (דום לזכרו של הרוצח ג’עברי) או לרוץ ( לכנסת).
ובכלל – אנו שייכים לזן הזה של ציונים המאמינים כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. לא לתורכים ולא לאנגלים , לא לערבים וגם לא למסתננים האפריקאיים. לפני ארבע שנים העליתי הצעת חוק להקמת גדר הפרדה בדרום. ממשלת נתניהו גייסה את הקואליציה להפיל את החוק. שנתיים לאחר מכן החלה הממשלה להקים את הגדר, והיא הולכת ומושלמת, ועוצרת חלק ניכר מהמסתננים, אך מאה אלף כבר נכנסו בשנות ההפקרות הגדולה, והם ממררים את חיי תושבי דרום תל אביב, ואשדוד, ואילת וערים רבות אחרות. כל אבירי זכויות האדם מתגייסים כדי למנוע את גירושם מהארץ למקומות מוצאם. כאילו השליחות העיקרית שלהם איננה להגן על זכויות האדם אלא ל הרוס את מדינת ישראל כדי שלא תהיה מדינתו של העם היהודי. הרי אותם אנשי שמאת ממש טוענים שהם מתנגדים להחלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון כי הם לא רוצים “לאבד את הרוב היהודי”. והנה – דווקא הם אינם מתנגדים לאזרח כאן מאות אלפי מהגרי עבודה שהסתננו לארץ. העקביות והיושרה לא היו מעולם החלק החזק של השמאל הישראלי. לרצונם – הם מניפים את דגל זכויות האדם והמאבק בגזענות, ובויכוח אחר – יניפו דגל “גזעני” ויכריזו על נאמנותם לאופיה היהודי של המדינה, ולכן למילון שלנו לאזרחות מדוברת נוסיף גם את המלים “גבול”. מדינת ישראל צריכה גבול מפני פלישת המסתננים. מדינת ישראל צריכה לגרש מתחומה את אלו שהסתננו אלינו בניגוד לחוק. כך נוהגות מדינות שפויות.
וכאשר יגיע “האביב הערבי” לירדן, ושמונים אחוזים מהאוכלוסיה המגדירים עצמם “פלשתינאים” יגרשו את המלך ההאשמי שהבריטים הביאו להם מערב הסעודית, תהפוך ירדן בבת אחת למדינת הלאום הפלשתינאית. אז ייפתח גם מסלול חדש בסכסוך היהודי ערבי. “שתי מדינות לשני עמים” – “משני עברי הירדן”. לא יהיה עוד צורך להקים מדינה פלשתינאית נוספת ממערב לירדן כאשר העולם כולו יבין כי יש כבר מדינה פלשתינאית אחת – בירדן.
כתבות נוספות
