אפשר להתחיל כך: סיפור המעשה בילד מוחמד א-דורה בצומת נצרים בראשית האינתיפאדה השנייה ידוע לכול, אבל אולי נכון יותר לפתוח בעלילת הדם שנקראת פרשת מוחמד א-דורה – סיפור המעשה אינו קיים; יש כמה וכמה סיפורי מעשיות, גרסאות שונות ואמיתות שונות. אנחנו יודעים מה ניסתה רשת הטלוויזיה הצרפתית, שסיקרה את האירועים, לספר בקטע הטלוויזיה הקצר, המזעזע, איך חיילי צה”ל יורים בילד שאביו מנסה לגונן עליו בגופו עד שהילד נהרג, והשורה התחתונה של הטקסט שליווה את הסרטון, של הכתוביות, של הקריינות, של זוויות הירי, של סדר העריכה של קטעי הצילום, היה כזה שהמשמעות: חיילי צה”ל רצחו בדם קר את הילד.
בימים ההם של תחילת האינתיפאדה השנייה הזדרז משום מה דובר צה”ל, וקיבל עליו אחריות והביע צער.
עברו ימים אחדים, נעשה גם תחקיר מסודר, והתחילו לעלות סימני השאלה, אבל זה לא קרה עד שהפיזיקאי נחום שחף ופיליפ קרסנטי וד”ר יהודה דוד
קמו, בחנו את שאלות היסוד של עלילת הדם הזאת, של המיתוס העולמי שתפח לממדים מפלצתיים ממש, והוכיחו כי חיילי צה”ל ממקום עמדתם בצומת נצרים לא יכלו לפגוע בילד
עלו שאלות עמוקות יותר: האם בכלל נהרג ילד בשם מוחמד א-דורה? האם הוא שנקבר? הילד היחיד שהובא לבית-החולים בעזה הגיע בסביבות 11:00; הילד באירוע צומת נצרים היה בשעות אחרי-הצהריים או אחרי-הצהריים המוקדמות – יש יותר מחורים גדולים ברשת עלילת הדם הזאת.
ובכל זאת, מדינת ישראל במשך שנים ארוכות לא קמה, היא עצמה, לתבוע תביעת דיבה את הטלוויזיה הצרפתית על סיפור הילד ועל ההאשמות של מדינת ישראל ברצח של מוחמד א-דורה. היה צריך שיקומו אנשים פרטיים, שהכתם הזה של עלילת הדם בער בהם, צרב בהם, והם נרתמו למשימה; לקחו אותה עליהם. כאילו אפשר לשנות את תודעת העולם, גם אם נוכיח בהוכחות פורנזיות, בהוכחות משפטיות, שלא יכולנו להרוג את הילד באותו יום, באותה עת.
אבל בסופו של דבר, מה שהוסיף את הנדבך המשפטי האחרון היה אולי דווקא תאוות הבצע של אביו של הילד, שתבע תביעת דיבה את ד”ר יהודה דוד, שהוקיע את השקר הגלוי של אביו של הילד, שטען שגם בגופו יש סימני ירי של חיילי צה”ל שפגעו בו. הוא זכר שכמה שנים לפני כן היה זה הוא, ד”ר יהודה דוד מ”תל-השומר”, שניתח את אביו של מוחמד א-דורה, כי אנשי ה”חמאס” בעזה פגעו בו בסכינים, בגרזנים, והוא זה שתיקן, או ניסה לתקן, נזקים בעצבי היד שנפגעה בידיהם – אותה יד שאביו של מוחמד א-דורה נופף לעיני המצלמות, ואמר: גם בי ירו חיילי צה”ל, לא רק בבני.
אז בית-המשפט הוכיח וקבע שאכן ד”ר יהודה דוד צדק, והתביעה הוסרה. אני מקווה שממשלת ישראל תתגייס כולה עכשיו להחזיר את הוצאותיו המשפטיות של ד”ר יהודה דוד, ותעשה חשבון לאחור – האם צדקה בכך שלא היא הגישה את תביעת הדיבה נגד רשת הטלוויזיה הצרפתית.
כתבות נוספות
