כשאין אופוזיציה ימנית
פרופ’ אריה אלדד
ממשלת ישראל, הימנית ביותר בתולדות המדינה, קיבלה בסוף השבוע שעבר “פה אחד” החלטה להגביל את הבנייה ביהודה ובשומרון.
ובעיתון “הארץ” צהלה הכותרת השנונה : “חזון אחרית הימין”.
ובצדק צהל השמאל. כי כשאין אופוזיציה ימנית יכולה “הקואליציה הכי ימנית” לקבל החלטות שלא היו מביישות כל ממשלת שמאל : הגבלה מרצון של הבניה ביהודה ובשומרון. זה בגלוי, ובסתר, ברור : גם בירושלים. למה ברור? כי ראש הממשלה מסביר שגם בירושלים “צריך לבנות בחוכמה”. מה הוא אומר, ראש הממשלה של הימין, שבנייה בכל חלקי ירושלים, שכבר אלף פעם נשבע לה ולשלמותה אמונים לנצח נצחים, אינה מעשה “חכם”? מי צריך ראש ממשלה מהימין כדי לא לבנות בירושלים? הרי גם זהבה גלאון היתה בונה בירושלים “בחוכמה”.
כי אין אופוזיציה לאומית שתהיה סמן ימני. כי כשהם כולם חולקים את מנעמי השלטון ומשאביו השלטון יקר להם מארץ ישראל, גם מירושלים.
מנהיג “הבית היהודי”, נפתלי בנט, שהיה אמור להיות הסמן הימני, התיישר גם הוא בהתלהבות : “המדיניות החדשה מאוזנת וסבירה” הוא אומר על גזרה שגזרה הממשלה בהתנדבות, אפילו לא מתוך הסכם עם ארה”ב. בניה חדשה רק “בגבול הבנייה”. זהו אותו קוו דמיוני שמעבירים מבית לבית בהיקף היישוב, ומותר לבנות רק פנימה לקו. במקרים חריגים – בצמוד לו. ומי שמכיר את היישובים ביהודה ובשומרון יודע כי אין בהם כמעט שטחים פנויים. ועל הגבלה דרקונית כזאת אומר בנט “מדיניות מאוזנת וסבירה”.
“מאוזנת” בין מה למה? בין עקירת כל היישובים והקפאה מוחלטת? בין דבר לכולירה? “סבירה” באיזה קנה מידה? אם קנה המידה הוא קצב הבנייה של מפלגת העבודה כשהייתה בשלטון – הלוואי ונתניהו ובנט היו מגיעים למחצית התחלות הבנייה מימי אהוד ברק. אם קנה המידה הוא תנופת הבנייה בימי אריאל שרון כשר השיכון ושר החקלאות – צריכים נתניהו ובנט יד ימינו להתפקד למר”צ.
אך מה לי להלין על הפוליטיקאים החלקלקים אם “מועצת יש”ע”, וכל אנשי-המעשה, הזמבישים למיניהם, ברכו גם הם על המדיניות הזאת, גם אם הפטירו, מצוות אנשים מלומדה כי “הכל תלוי במבחן הביצוע” . כך היינו רשאים לצפות מאנשי מפא”י ההיסטורית, לא מאנשי חזון יישוב ארץ ישראל השלמה. מפא”י עמדה יפה במבחן הביצוע. רק במבחן החזון היא נכשלה, פיגרה, נתקעה, הסתאבה וירדה מהבמה. והימין שאיבד את החזון הולך בעקבותיה. הוא תקוע עכשיו במבחן הביצוע. ובו גם ייכשל.
הוא ייכשל כי נתניהו אינו חדל לשקר. כשהצהיר בשבוע שעבר על “הפשרת הבניה” לאלפיים יחידות דיור – היה זה אך ימים אחדים לאחר שהכחיש כי הטיל הקפאה על חמשת אלפים יחידות הדיור שהתחייב להן לפני חודשיים. והוא יכול לעשות כך כי אין אופוזיציה לאומית, ואפילו אגף ימני אמיתי בתוך הממשלה אין לו, כי נפתלי בנט מריע לממשלה כשהוא מבטיח לבנות (וכמובן זוקף זאת לזכותו) ומהנהן אחרי נתניהו גם כשהוא מבטיח להגביל את הבניה.
בערבו של היום בו בירך נפתלי בנט על המדיניות “המאוזנת והסבירה” של הגבלת הבנייה הוא תפס כנראה כי הוא אינו יכול להרשות לעצמו (פוליטית כמובן, לא אידיאולוגית) ליישר קוו עם נתניהו. ואז הוא נזכר “החמצנו הזדמנות היסטורית להציג אלטרנטיבה לנשיא טראמפ”. מי זה “החמצנו”? לא אתה הייית שם? לא אתה היית יכול להציב אולטימטום בפני נתניהו? “החלת ריבונות על שטחי C ” היא התכנית המדינית של “הבית היהודי”. תכנית נפלאה. מה הוא עשה כדי לקדם אותה? אם הקו האדום של המפלגה הזאת הוא בניית יישוב חליפי לאנשי עמונה העקורים – הרי הם מוצאים עצמם מוותרים על המלוכה תמורת אתונות.
כתבות נוספות
