(14.3.2012) ח”כ אלדד בשאילתה על “צו שימוש מפריע”

 בתאריך 14.3.2012 שאל ח"כ אריה אלדד את שר הביטחון שאילתה דחופה על עימות בין היועץ המשפטי של פיקוד מרכז לראש המנהל האזרחי

אריה אלדד (האיחוד הלאומי):

ב"הארץ" מ-12 במרס דווח על עימות בין היועץ המשפטי של פיקוד מרכז לראש המנהל האזרחי, המסרב, במירכאות, לחתום על "צו שימוש מפריע".

1. כמה פעמים נחתם הצו נגד יהודים וכמה נגד ערבים?
2. כמה פעמים יושמו החלטות ועדת הערר לטובת עותר יהודי וכמה פעמים פעלו בניגוד להחלטה? תודה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
סכסוכי קרקעות קיימים מימי אבותינו, והם קיימים עד הרגע הזה בכל רחבי המדינה. לא רק ביהודה ושומרון, בכל פינה ובכל מקום. וסכסוכי הקרקעות האלה בשטחי יהודה ושומרון – אין כלי שיפוטי יעיל כדי לטפל בהם, ולכן נחתם צו על-ידי מפקד כוחות צה"ל באזור, בינואר 2007, לפני למעלה מחמש שנים כבר, שנקרא: צו בדבר מקרקעין, שימוש מפריע במקרקעין פרטיים, יהודה ושומרון, התשס"ז-2007.
הצו אינו מבחין בין אוכלוסיות המתגוררות באיו"ש, ותכליתו היא סילוק פלישה באופן המגן על הזכויות הקנייניות של בעל הקרקע או המחזיק בקרקע. ההליכים נפתחים בדרך כלל על בסיס תלונה של מי שטוען לבעלות, כאשר זהות הפולש למקרקעין אינה ידועה. כל תלונה נבדקת לגופה, ללא תלות בזהות המתלונן. נכון להיום, התלונות שהוגשו הנן תלונות של תושבים פלסטינים המלינים על פלישות לקרקעות המצויות בבעלותם או בהחזקתם. 

ממועד כניסתו של הצו לתוקף, לפני חמש שנים, הורה ראש המנהל האזרחי על סילוק פלישה מכוח הצו ב-10 מקרים בלבד.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי):

אדוני השר, לא ענית כלל על שאלה מספר 2.
כמה פעמים יושמו החלטות ועדת הערר לטובת עורר יהודי וכמה פעמים פעלו בניגוד להחלטה? הלוא תיארת את המצב שאפשר לערער. היהודים ערערו בוועדת הערר, וועדת הערר קיבלה לעתים את טענותיהם. שאלתי: כמה פעמים יושם הערר?

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

ההערה במקום. עד היום הסתיימו הליכים בארבעה עררים. בשני עררים קיבלה הוועדה את עמדת הרשויות ואישרה את מימוש הצווים. במקרה אחד הסתיימו ההליכים בהסכמה לפינוי עצמי. מקרה נוסף תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון בבג"ץ עבדלקאדר נגד ועדת העררים. כל זה מתוך עשרה מקרים.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי):

אני מבין שכל העשרה נפתחו נגד יהודים.

השר להגנת העורף מתן וילנאי: 
כל העשרה זה עררים של פלסטינאים. אמרתי. כן.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי):

בסוגיה הזאת הפרקליטות מעדיפה, באופן מובהק, את הפרשנות של החוק הבין-לאומי על החוק המקומי, הירדני או העותומאני, שנהג בדיני קרקעות. יש בכך  משום התערבות של המדינה בסכסוך קרקעות שבכל מקום בעולם נפתר בבית משפט. כאשר שמעון נאבק בלוי - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

זאת שאלה אדירה. אני מוכרח לומר לך, שאני לא בטוח שהגיאוגרף ואיש הביטחון מהיום שהוא נולד, וילנאי, יכול לענות. אבל, זאת באמת שאלה איזה חוק חל על הממשל הצבאי באזור שהוא בשליטתו. האם הוא צריך לפעול לפי החוק המקומי של אותם אנשים שהוא ירש אותם כתוצאה מהמצב החדש שנוצר או האם הוא צריך ללכת לפי החוק הבין-לאומי? כי למשל באמת - - -

אריה אלדד (האיחוד הלאומי):

בדיני קרקעות נהגו על-פי החוק המקומי.

היו"ר ראובן ריבלין:

בוודאי, כי אתה היית יכול לרכוש, כאשר הקרקע לא מוסדרת, קרקע לא לפי החוק הבין-לאומי כי הוא לא מאפשר, אלא יכולת לרכוש רק לפי החוק שהיה קיים ערב השתלטות צבא הגנה לישראל על אותם אזורים. ואכן, מה שהיה נהוג וגם בתי משפט מקומיים בתוך ערי יהודה ושומרון של אזרחים פלסטינאים היו שופטים את העניין על-פי החוק הירדני. זאת אומרת, אתה יכולת לעשות ולבצע רכישת קרקעות. אני לא מדבר עכשיו האם החוק הירדני מאפשר ליהודי לקנות או לא לקנות. אבל השאלה המרכזית היא שאלה: איזה חוק באמת צריך לחול על אותה מערכת שמקבלת עררים? האם החוק הבין-לאומי או החוק הנהוג במקום? דרך אגב, החוק הבין-לאומי לא יכול לחול, כי המדינה שהיתה אחראית קודם היתה המדינה שיצאה ולא היתה מדינת פלסטין. היא היתה ירדן.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 
הנימוק, שנתנה המדינה למה היא מתערבת לכאורה בסכסוך בין ראובן לשמעון או בין יעקב ואחמד, היו שלושה נימוקים: (1) העדר כלים משפטיים; (2) העדר ערכאות משפטיות; (3) העדר גישה למקרקעין. עכשיו, אנחנו בוחנים את הדברים, והם מופרכים לחלוטין היום. יכול להיות שלפני 20 שנה היה כך. בתי המשפט שלנו מוצפים בתביעות ובבג"צים בנושאים האלה ממש. גישה למקרקעין קיימת בכל מקום, ואם הקרקע היא באמצע ישוב – הצבא נוהג ללוות את בעלי הקרקע הערביים בכוח צבאי כדי לאפשר להם מסיק באמצע ישוב יהודי. כך שהנימוקים שהמדינה החליטה להתערב בסכסוכי קרקעות ולא להותיר אותם לבית משפט כזה או אחר, גם הם נשמטה הקרקע מתחתם, ועדיין מפעילים את התערבות המדינה, כאמור רק נגד יהודים, כפי שאתה בעצמך הבאת מהנתונים. האם אין בכך טעם יסודי לפגם, כאשר המדינה מנסה להשמיט את הקרקע מתחת מי שמעבד את הקרקע 10 ו-20 שנה ולהגיד לו: אנחנו עכשיו מסלקים אותך מהקרקע בניגוד לדיני הקרקעות הנוהגים במקום ומתערבים במקום שהסכסוך הוא סכסוך בין שני אזרחים? 

היו"ר ראובן ריבלין: 
כל החיים בארץ ישראל שהיא היתה כיבוש עותומאני, כיבוש אנגלי, כיבוש ירדני וכיבוש מצרי, ועכשיו אתם אומרים כיבוש ישראלי – כל החיים - - - הם שאלה מאד רצינית. יש כיבושים  – כיבושים. מה החוק שחל על האזרחים, על האנשים, שרוצים לקנות ארטיק אחד מהשני?

יריב לוין (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, אני לא רוצה להיכנס דווקא לפלפולים המשפטיים, אלא לדבר על הסוגיה העקרונית. אני חושב שאי-אפשר להתעלם מכך שמדובר בצו שיש לו תכלית אחת: כדי לנהל איזו שהיא מערכה בלתי ברורה כנגד מתיישבים וחקלאים יהודים שלא רק גואלים אדמות על-פי העיקרון הבסיסי של הציונות שבזכותו אנחנו בכלל נמצאים פה, אלא מעבדים ומתפרנסים ופועלים בקרקעות כאלה במשך שנים ארוכות. לא מקרה שהנושא הזה מופעל בדרך שהוא מופעל וכנגד אוכלוסייה מסוימת. אדוני השר, אני חושב שלפעמים אפשר להגיד גם "טעינו" ואפשר להגיד "כאשר מתברר שהדבר מפלה, אנחנו מפסיקים אותו".

אבל אני רוצה לומר לך יותר מזה. כשאני מסתכל על המכתב של לשכת היועץ המשפטי, והוא כותב ומנסה לנמק מדוע הצו הזה קיים, הוא כותב במכתב שלו ארבע סיבות לצו:

הוא אומר שאין ערכאה משפטית מתאימה לטיפול בסכסוכי קרקעות באזור. אני חושב שזה ממש מגוחך. הרי אנחנו יודעים כמה עתירות ישנן של פלסטינים בבתי המשפט הישראליים ובפרט בבית המשפט העליון, וגם לצערי את התוצאות של לא מעט עתירות כאלה.

העדר כלים משפטיים מתאימים לטיפול בפלישות למקרקעין – נו, אני יותר מתמה על הקביעה הזאת נוכח מה שאנחנו רואים ביחס ליהודים. אני לא בטוח שביחס לפלסטינים; אולי הקביעה הזאת נכונה לא ברמת העדר הכלים אלא ברמת השימוש בהם.

קשיי גישה למקרקעין? – ממתי צו כזה פותר קשיי גישה. הרי אנחנו גם יודעים שאפילו כשפלסטיני רוצה לעבד אדמה בתוך ישוב יהודי, הוא מקבל ליווי מלא של הצבא
טענה רביעית היא שצו השימוש מהווה כלי חיוני להתמודד עם סכסוכי הקרקעות באזור, ויש בהפעלתו המהירה והמבוקרת כדי להפחית את מספר הסכסוכים ואת עוצמתם. זה לא כל כך מסתדר עם זה שאומרים לי שמשתמשים בזה רק מספר פעמים בודדות, שיש תהליך ערר שנמשך אני לא יודע כמה זמן.

אדוני השר, זה באמת פשוט נראה לא טוב. אני באמת מבקש: אתה-יודע, באופן אוטומטי, באים ומגינים על כל דבר כאילו הוא "כזה ראה וקדש". אולי תיקח את העניין לידיך ותבחן את העניין - - -

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

ממש לא.

יריב לוין (הליכוד):

ואני מבקש שתבטלו את הצו הזה. לא זו הדרך- - -

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

אני עוסק בהגנת עורף המדינה.  יש לי עבודה ככה ...
 

יריב לוין (הליכוד):

נכון, אבל הנושא הוא מאד חשוב, כי אדם שמאבד את פרנסתו בגלל שימוש במין כלי דרקוני כזה, אני חושב שזה דבר שראוי לתשומת לב. אדוני השר, אני מציע שתנחה להימנע מהשימוש בצווים עד שהנושא הזה ייבדק לעומק, וטוב תעשו אם תבטלו את הדבר הזה. אני חושב שהוא לא ראוי.

השר להגנת העורף מתן וילנאי:

אני יכול להוסיף דבר אחד, אין ספק שזה לא הפורום לדון בעניין וצריך למצוא את הפורום הראוי לדון בו. חבר הכנסת לוין, אני לא מתכוון לעסוק בזה יותר, יש לי כרגע משחק מלחמה חשוב פי כמה מהנושא הכבד הזה שחשוב שאני אהיה שם, האמינו לי.