כשפגשתי את פולארד בכלאו לפני מספר שנים היה לו הסבר פשוט לשאלה מדוע הוא עדיין בכלא. כיון שבשיחה נכח קצין משלטונות הכלא, ומה שפולארד אמר נקלט היטב באזניו, אני בטוח כי אין בדברים הללו משום גילוי סוד כלשהו.
פולארד אמר שארה”ב דרשה מישראל את כל המסמכים שהעביר בשעתו למפעיליו הישראלים. ולאחר שקיבלה אותם הגיעה למסקנה כי פולארד לא היה היחיד שריגל למען ישראל. והעבירה את המסר כי עד שישראל לא תמסור את שם הסוכן הנוסף – לא ישוחרר פולארד. התנאי הזה טרם התמלא. התירוצים האמריקאיים להמשך כליאתו של פולארד הם שהוא סיכן את בטחונה של ארה”ב, והמידע שהעביר דלף לרוסים והביא לתפיסתם של 12 סוכנים אמריקאיים בברית המועצות, שהוצאו להורג. זו, כך נמסר, הייתה הסיבה להתערבותו של קספר ויינברגר, שר ההגנה דאז, במשפט, ודרישתו כי פולארד, על אף עסקת הטיעון שגובשה בהמלצת ישראל, לא ישוחרר לעולם. עסקת הטיעון בוטלה על ידי בית המשפט. לימים התגלה כי אולדריץ איימס, בכיר הסוכנים הרוסיים שפעלו בשירותי המודיעין של ארה”ב הוא שהסגיר את הסוכנים. פולארד לא זכה לשום הקלה כתוצאה מהגילוי הזה.
עשרים ושבע שנים חלפו מאז. ישראל עברה שינויים רבים. גם ארה”ב. ישראל עברה משלב הבגידה וההפקרה לשלב ההכרה, הענקת האזרחות, והניסיונות המעשיים להביא לשחרורו באמצעות פניות ראשי ממשלה לנשיאי ארה”ב. מכל הנפשות הפועלות בישראל באותם ימים, בהם סירבה ישראל להכניס לשגרירותה בוושינגטון את יהונתן ואן פולארד שברחו מהסוכנים הפדראליים והפקירה אותם לגורלם – שמעון פרס שהיה אז ראש הממשלה הוא היום נשיא המדינה.כל האחרים אינם נמצאים עוד במעגלי קבלת החלטות. כך גם בארה”ב. אך פולארד בכלא, ומצבו הרפואי הולך ומדרדר. רוב מקבלי ההחלטות בארה”ב באותם ימים (שעודם בחיים) חזרו בהם. לורנס קורב, מי שהיה סגנו של ויינברגר והכיר את כל שיקוליו – עומד היום כאחד מראשי הנאבקים על שחרורו, ואמר במפורש כי רק שנאתו של ויינברגר לישראל הניעה אותו. רבים רבים אחרים ובהם שרי חוץ, מועמדים לנשיאות, ראשי CIA וועדות קונגרס למודיעין, וגם ראשי הקהילה היהודית שהתכחשו לו תחילה – הצטרפו לקוראים לשחרורו, ולמרות כל אלו – מיד לאחר העברת בקשתו האישית של פרס לאובמה – הזדרז דובר המועצה לביטחון לאומי בארה”ב כי “עמדתנו לא השתנתה”.
לא רק עמדתם לא השתנתה, גם מניעיה.
לפני כתשעה חודשים, כשגסס אביו של פולארד , הופנו מכל עבר בקשות לאפשר ליהונתן להיפרד מאביו, או לפחות להשתתף בהלוייתו. גם לבקשה זו השיב הבית הלבן בשלילה. תערובת של אנטישמיות כבושה ושימוש ציני בפולארד מניעים מדיניות זו. קשה להשתחרר מהרושם כי אם יזדקק אובמה במרוץ לנשיאות לתוספת תמיכה של יהודי ארה”ב – אז אולי ישוחרר פולארד. או כשינסה לסחוט עוד משהו מישראל. אבל בינתיים פולארד חולה מאד. אולי לא יגיע לימים הללו. ונשיא מדינת ישראל – אם תסורב בקשתו, אל-לו לקבל מידי אובמה את “מדליית החירות”. לא מידי מי שמסרב לשחרר את פולארד.
כתבות נוספות
