תעלה המשואה
פרופ’ אריה אלדד
כפר אדומים הוא יישוב לכלל ישראל. במדבר יהודה, על המצוק הדרומי של נחל פרת, הוא ואדי קלט. בגבול התנ”כי בין נחלת שבט יהודה לנחלת בנימין הוקם לפני 45 שנים יישוב קהילתי “מעורב”. לדתיים וחילוניים, ישראלים ותיקים ועולים חדשים, עובדי כפיים ועוסקים במקצועות חופשיים. אנשי רוח ואנשי מעשה.
כבכל שנה בערב יום העצמאות התקיימה תפילה חגיגית בבית הכנסת של הישוב. דתיים ומסורתיים וחילונים גדשו את בית הכנסת. תפילת “הלל” הושרה בעוצמה אדירה וריקודים. עם עוד, בס וגיטרה. וכל מי שתהה אם אפשר באמת לשמוח ביום העצמאות הזה, במלחמה, ועם חטופים בעזה – קיבל תשובה : אפשר. מוכרחים.
לפני התפילה דרש רב היישוב, מחותני הרב גבי גולדמן . והוא דיבר על הקושי הגדול השנה. כמעט כול הנאספים נולדו כבר אחרי קום המדינה, ולא חיו במציאות של “אין מדינה”. ההיסטוריה היהודית של אלפיים שנות גולה , רצף של רדיפות והגליות וגזרות ופוגרומים ועלילות דם – כל אלו היו לנו בבחינת נחלת העבר. “ככה היה גורל היהודים אז, כשלא הייתה לנו מדינה”. אבל אנחנו זכינו והמדינה היא לנו מציאות קבועה וקיימת, ואנו מתייחסים אליה כמשהו מובן מאליו. ובא הטבח בשמחת תורה, אסון ה-7 באוקטובר כדי להמחיש לכולנו מה קורה כשאין מדינה אפילו ליום אחד. כי המדינה וצבאה לא היו שם, בעוטף המדמם והבוער ביום הנורא ההוא.
ולכן דווקא ביום העצמאות הזה צריך להיות קל יותר להבין עד כמה המדינה הזאת, הנס הזה, הוא סיבה לתודה ולשמחה.
*
כשחזרתי הביתה אחרי תפילת ההודיה השמחה על עצמאותנו ראיתי בערוץ 12 מסך מפוצל. בחציו – טקס הדלקת המשואות מהר הרצל, ובחציו האחר – טקס כיבוי המשואות של משפחות החטופים בשוני.
גם ערוצים אחרים דווחו על הטקס האלטרנטיבי, אך למיטב ידיעתי רק בערוץ 12 החליטו לפצל את המסך. לכאורה במסווה של דיווח חדשותי – אבל באמת כדי להשחיר לכל הצופים את יום העצמאות. לתפיסת העורכים בערוץ הזה -אם הם לא שמחים – שאף אחד לא ישמח. ממש אסור לשמוח. כי יש חללים ויש חטופים.
מחאה פוליטית סוערת נגד “ממשלת המחדל” התקיימה כאן גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. ביום העצמאות ב1974 היו עוד שבויים ישראלים בגיהינום העינויים הסורי. אך איש לא חשב שצריך לירוק על המדינה, לכבות את משואות העצמאות. למשפחות חטופים מותר לזעוק מנהמת לבם. טבעי, כמעט נורמלי – לצאת מהדעת מדאגה. להשתגע מחרדה. אבל במערכת ערוץ 12 לא יושבים אלו שיצאו מדעתם מצער וחרדה. יושבים שם מי שרוצה להפיל את הממשלה בכל מחיר. עכשיו. ואם בדרך דורכים על המדינה וסמליה- שתישרף המדינה. נכבה עליה את האור. הם לא מבינים מה שכתב צור ארליך : “בהפרש של שבוע – שני ימי זיכרון סמוכים כל שנה. כמה עולה לנו עם מדינה וכמה עולה לנו בלי”
*
כי בלי עצמאות וצה”ל שהצליח להתעשת בתוך יום ולהכות באויב הערבי , אם חלילה המדינה היתה נעדרת ליותר מיום אחד , לא היה מתקיים הטקס האלטרנטיבי בשוני, ההפגנות בככר החטופים, והתקשורת שמשחירה כל מה שיש כאן. את הקריאה “בלי חטופים אין עצמאות” אפשר להשמיע רק כי יש לנו מדינה עצמאית ולוחמת. בלי ממשלה שעדיין מתעקשת לא להיכנע לתביעות החמאס – לא יכלו המפגינים לצעוק “עכשיו” כאילו אין עשרה מיליונים שעצם קיומם יהיה בסכנה אם ניכנע.
רק מי שלמרות זוועות ה-7 באוקטובר לא מבין באמת מי הוא האויב הערבי ומה תכניותיו לגבינו – יכול לתבוע להיכנע לו. יכול לדרוש ברצינות לסגת מרצועת עזה לפני חיסול החמאס. כאילו חמאס הוא אויב רציונלי, שאפשר לקיים איתו משא ומתן ולהגיע להסכם.
בימים אלו אני קורא בספרו של ד”ר מיכאל בן ארי “חזון ופגיון”. שיצא זה עתה לאור. פרי מחקר מדעי רב שנים. ספר חובה לכל ישראלי שרוצה באמת להבין איפה הוא חי ומול מה אנו נלחמים. בימים אלו החליטה הפרקליטות לאחר שש שנות “חקירות” להעמיד את בן ארי לדין באשמת “הסתה לגזענות” כי במשך שנים כתב ואמר את האמת על האויב הערבי. תאר בדיוק מה צפוי לנו אם לא נבין מה הם מתכננים לנו. ב-2019 פסל את בן ארי מהתמודדות לכנסת מלהתמודד לכנסת באשמת “גזענות” בגלל מאמריו ונאומיו. הסתה לגזענות היא עבירה פלילית, ולכן נאלצה הפרקליטות לפתוח בחקירה ולהעמידו לדין . אם לא היו עושים כן – היה מתגלה כי בג”צ חרץ דין בלי ראיות של ממש. בהחלטה פוליטית שמאלנית. שש שנים, עשרות שעות חקירות נדרשו לפרקליטות כדי להגיש כתב אישום. ובחומר הראיות – דברים שקברניטי המדינה והוגי דעות בה אמרו ואומרים, אפילו ביתר חריפות, כבר שנים רבות.
“לוחמת ההתאבדות שהשתוללה להחריד בזמן האחרון העלתה ספקות מרים אם אנחנו באמת מכירים את הערבים…איך לא מתמרד בהם משהו כשהם לוקחים ילד ועושים אותו לפגז חי. איך זוועה כזאת נראית בעיניהם נסבלת. חברה שמסכימה לשלוח את בניה ללוחמת התאבדות ורואה בה את גולת הכותרת לפטריוטיות לאומית …מוציאה עצמה מן הכלל האנושי והופכת לצד שאין מה לדבר איתו, כשם שאין מה לדבר עם חברת קניבלים”. אכן אמירות גזעניות, מכלילות, משוות את הערבים לקניבלים. אבל לא בן ארי כתב כך אלא הסופר, איש השמאל המובהק ס. יזהר (הארץ 18 אפריל 1995). גם הדברים הללו מובאים בספרו של בן ארי. יחד עם עוד אלפי מקורות וציטוטים, אסמכתות של מזרחנים וחוקרי אסלם. בהקשר זה מסביר בן ארי מדוע המינוח “פיגוע התאבדות” הוא מונח מערבי. לא מוסלמי. התאבדות אסורה באסלם, אבל “הקרבה” כדי לשחוט כופרים היא מצווה מן המובחר וכל מקימיה עושים את רצון אללה וזוכים ל72 בתולות בגן העדן השמור לשוחטי יהודים. כל מי שהוזה על חתימת הסכם עם החמאס – בן ארי מעמיד לרשותו את שלל ההנמקות ההלכתיות המתירות לכל מוסלמי להפר כל חוזה עם כופר אם הדבר נחוץ לניצחון המוסלמים. שש מאות עמודי הספר מוכיחים היטב כי אם נמשיך להתמודד עם האויב הערבי מתוך תפיסת עולם מערבית, להניח כי מה שמניע אותנו מניע גם את אויבינו, שהם “רציונליים” ובסופו של יום גם הם רוצים להתפרנס, בביטחון, מתוך כבוד עצמי ולאומי – נגזור את גורלנו לתבוסה ולהשמדה. הגרמנים “הרציונליים”, “התרבותיים” ויתרו על משאבים חיוניים למלחמה כדי להשמיד יהודים, גם בימי גסיסת גרמניה כשכל ליטר דלק וקטר רכבת היה דרוש למלחמה. קל וחומר – החמאס. ומי שסבור שרק מיעוט ג’יהדיסטי, קיצוני, חמאסי או שיעי, השתלט על המוני מוסלמים שוחרי שלום וחפים מפשע – חייב, ממש חייב לקרוא את “חזון ופגיון”.
*
אפשר כי מי שדורש “הסכם עכשיו” פשוט אינו מבין עם מי יש לנו עסק , ולעולם לא נקבל מהם את כל החטופים, אך לאיש אין רשות לכבות את משואות העצמאות של מדינת ישראל או להדהד את טקסי הכיבוי למטרות פוליטיות ציניות . איש לא יכבה את משואות ישראל. להפך: תעלה המשואה.
כתבות נוספות
