שתיקה כהסכמה.
פרופ אריה אלדד
בסוף השבוע האחרון התפרסמה ב”מעריב” ידיעה של יניר קוזין כי חג המחיר של טראמפ, תמורת כל הטוב שהוא מרעיף עלינו , יכלול – אולי כמנת פתיחה – ויתור של ישראל על ארבע שכונות ערביות בירושלים ,כדי שהעיר תוכל לשמש גם בירת מדינה פלשתינאית. זו ודאי לא כל “העיסקה”, ואפשר שזו עדיין לא התכנית הסופית אלא רק בלון ניסוי שהפריחו יועציו של טראמפ כדי לבדוק את טמפרטורות התגובות בישראל, ואולי דווקא משום כך דלילות התגובות מסוכנת כל כך.
חברת הכנסת ד”ר ענת ברקו (ליכוד!) ברכה על התכנית. רמזה שזו בעצם תכנית שלה, שפורסמה לפני חודשים אחדים, ובין השורות ניתן להבין שראש הממשלה נתן לה את ברכתו, או לפחות לא הביע שום התנגדות ולא זרק אותה ואת תוכניתה מכל המדרגות.
בתחילת השבוע, בולטת על רקע הדומיה הכללית שנפלה במחנה הלאומי, התפרסמה תגובתו של זאב אלקין, השר להגנת הסביבה, שהוא כידוע גם השר לענייני ירושלים. אלקין אמר שהוא לא מעלה על דעתו שראש הממשלה וממשלת הליכוד יכולים לתמוך במהלך כזה.
השר אלקין ( עוד בהיותו חבר כנסת פשוט) ואני, היינו פעם יושבי ראש השדולה למען ארץ ישראל בכנסת. מאז הוא עלה לגדולה והוא כבר מיניסטר . אבל אם תהיתם אילו עוד הבדלים יש ביני ובין השר אלקין – הנה עוד אחד. אני, למשל, בהחלט יכול להעלות על דעתי שנתניהו והליכוד עלולים לתמוך בתכנית לחלוקת ירושלים. ואם יותר לי להפליג בזיכרונות – ד”ר אלקין הוא אחד מהחכמים בשרי הליכוד, ויש מעט מאד דברים שהוא לא מעלה על דעתו. ויותר משהאמירה שלו מעידה על קוצר השגתו – היא באה לומר : היה לא תהיה.
אל תניחו לאיש לבלבל אתכם. לא מדובר בויתור על “כמה כפרים” אי שם בשולי ירושלים רבתי. פתחו מפה והתבוננו, מה הן השכונות הללו שעל פי ההדלפה מציע טראמפ שישראל “תוותר” עליהן? שועפאת, עיסוויה, ג’בל מוכבר ואבו דיס. כיון שאבו דיס כבר היום אינה בתחומי ירושלים הרי מדובר ככל הנראה בהרחבת שטח A ממזרח לירושלים כך שיכלול גם את שכונת עיזריה, ובצרוף שכונת עיסוויה הצמודה להר הצופים – תנתק את מעלה אדומים מירושלים. צרוף שכונת ג’בל מוכבר לגוש יחסום את ירושלים מדרום מזרח. וההצעה לגבי שועפאת יוצרת יחד עם שכונת עיסוויה, מחנה הפליטים שועפאת וענתה (שכבר עכשיו הוצאו מחוץ לגדר ההפרדה אף שהן בתחומי ירושלים) גוש ורצף בריבונות פלשתינאית שתנתק לחלוטין את השכונות היהודיות פסגת זאב ונוה יעקב, ותשאיר אותן תלויות על שרוך כביש דק, לחסדי אבו מאזן או המחבל שיחליף אותו.
חיים רמון מנסה כבר שנים אחדות לשווק את תכנית ההתאבדות הלאומית הזאת בנימוקים דמוגרפיים, כלכליים, ואפילו דתיים (“לא התפללנו אלפיים שנה לכפר עקב”). למה אנחנו צריכים את “הכפרים” הללו, הוא אומר, וח”כ ברקו מחרה מחזיקה אחריו. ושניהם יודעים כי רוב אזרחי ישראל פשוט לא היו במקומות הללו מעולם, אין להם מושג איפה הם, ולמה מישהו צריך להתענין בהם. ולכן “בואו ניפטר מכל הערבים האלה” היא סיסמא קליטה. אז לטובת תושבי איזור חיוג 03 ראוי להסביר כי מסירת השכונות הללו לריבונות זרה ועויינת משולה למסירת יפו, כפר שלם, התחנה המרכזית ושכונת התקווה לשליטת הרש”פ, “כי מי צריך את הערבים ביפו, ואת המסתננים ואת העניים?” ואולי כדאי לצרף לגוש הזה גם את סומייל ושיח מוניס, כי “מי צריך את הכפרים האלה”? ורק זקני העיר, הזוכרים איך צלפו מצריחי המסגדים ביפו במלחמת העצמאות, יקימו קול זעקה. ( ואולי עוד כמה אמנים חברי “מחנה השלום” המתגוררים היום בבתים ערבים ביפו יעמדו על הרגליים האחוריות).
בהחלט ייתכן שרוב שרי הממשלה שותקים עכשיו רק כדי לא להרגיז את טראמפ ערב העברת השגרירות לירושלים, ואולי גם מתוך תקווה שאבו מאזן שוב יקלל את טראמפ, והוא יהיה זה שידחה את התכנית. אבל יש דברים , וזה אחד מהם, שאסור לעבור עליהם בשתיקה, כי שתיקה – כהסכמה.
כתבות נוספות
